1. הסיבות לאיסור:
א. חילול ה', שמראה כאילו ח"ו אין בכח התורה לדון אותנו אנו נזקקים לשכל אנושי. לעוון חילול ה' אין כפרה.
ב. ייקור עבודה זרה .
ג. גוזל חברו שלא כדין תורה.

2. אם אינו מוכן לבוא לבית דין
ג' גישות:
א . בה"ת בשם רש"ג : רק אם התחייב בב"ד מותר לתובעו בערכאות שיכופוהו לקיים פסק ב"ד. ונחלקו האם צריך רשות לכך: ירך אברהם : צריך רשות. טוב טעם ודעת, תומים : א"צ רשות. (וכן דעת הנתיבות ).
ב . רמב"ם : יתבענו בב"ד ואם לא יבוא יקבל מב"ד רשות לתבוע בערכאות.
ג . רא"ש בשם רב פלטאי גאון : באיש שאינו אלם המסרב לבוא לב"ד יכול לתובעו בערכאות ללא רשות מב"ד.

3. באיזו תביעה ב"ד נותנים רשות (נראה שתלוי במח' הנ"ל)
ירך אברהם, נתיבות : רק בחוב מבורר כגון חוב בשטר או בע"פ בעדים, או בפיקדון.
אמרי בינה : בכל תביעה, דאם לאו כן לא שבקת חיי.

4. במקום שדנים הערכאות שלא כדין ישראל
ירך אברהם : אסור ללכת לשם, אא"כ יקבל על עצמו להדיין אח"כ בדייני ישראל ולהחזיר מה שלא מגיע לו.
משפטי שמואל,כסף הקדשים : מותר, מאחר והוא פשע בתחילה.

5. מדוע מועילה נטילת רשות מב"ד כנגד הסיבות לאיסור שנזכרו לעיל:
א . מטעם שמא יבוא לב"ד כשיקראו לו. (ולכן אם יש אומדנא ברורה שלא יבוא לגישה ג' א"צ נטילת רשות כלל). ( כסף קדשים,שבט הלוי ).
ב . נטילת רשות מראה את הבכורה שאנו נותנים לב"ד שלנו, וא"כ אין אנו עושים את העש"ג פלילים. ( חת"ס, מהרש"ל )
ג . ע"י נטילת רשות מב"ד נעשים הערכאות כשלוחם. ( אורח משפט,ערך שי ).

6. נפ"מ בין השיטות:
א. האם מותר לילך לערכאות היכא שלא דנים כדיננו:
להפקר ב"ד הפקר מותר, לשאר טעמים אסור.
ב . חתמו על שטר שאם תתעורר בעיה ילכו לערכאות, והוא אלמא שלא יבוא לב"ד:
ליש"ש שרשות מטעם תקנה מועיל חתימה על השטר כאילו בקשו רשות, לשאר טעמים עדיין צריך רשות.

7. לסיכום ג' סוגי נתבעים:
א. שומר תו"מ – חובה לקבל רשות מב"ד.
ב. מחלל שבת בפרהסיא – מנחת יצחק : דינו כגוי לעניין שמותר לקבל יותר מדיני ישראל, אך צריך רשות מב"ד.
ג . חברה מסחרית או ממשלתית – א"צ רשות. משום שניתן לסמוך על אחד מג' דברים: סומכים על הדעה השלישית ושכן גם דעת הרמב"ם, וכן חתומים על שטר שילכו לערכאות, וכן החברות נחשבות כגברא אלמא. ולסיום מתברר שכן המנהג בבתי הדין.