עמדנו על חשיבות התפילה בבית הכנסת, אך נראה שישנה חשיבות לקרבה או לריחוק גם בדרך לבית הכנסת. מובא במסכת סוטה : א"ר יוחנן: למדנו קיבול שכר מאלמנה. מעשה באלמנה אחת שהיתה מתפללת בבית מדרשו של ר' יוחנן בקביעות. קרא לה ר' יוחנן, לאחר שנודע לו שהיא גרה במרחק גדול, ושאל אותה- בתי! למה את טורחת לבוא עד כאן, והרי יש לך בית הכנסת בשכונתך? יתכן ור' יוחנן חשש שאותה אלמנה טורחת לבוא לשם כדי להתפלל במחיצתו, שהיה אדם גדול, והיות שהתורה הקפידה על המצער את האלמנה, חש ר' יוחנן בענותנותו שאין הוא ראוי לזה, והריהו גורם לה צער שלא לצורך, ושמא יענש על כך. ענתה לו אותה אשה- רבי! והרי יש בזה שכר פסיעות.

קבע ר' יוחנן את דבריה להלכה, שהמתפלל במקום רחוק יותר יש בזה שכר יותר, לפי שהוא מראה שכדאי להתאמץ לכבוד המעמד היקר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. אולם במקום אחר מוזכרת בגמרא ברכה שברכו את ישראל: "יהי רצון שיהיה בית הכנסת סמוך לביתך". לכאורה נראה שיש סתירה בדבר, מה עדיף יותר?

נראה שהדבר תלוי באדם. אם הוא יודע שבכוחו ללכת לבית הכנסת הרחוק יותר באופן קבוע ולא יפסיד את התפילה שם בגלל עסקיו, והוא מכיר את עצמו שלא יטרידנו יצר הרע, עדיף לו להתפלל במרחק. כמובן שזהו רק כאשר בית הכנסת שם הוא מתוקן ומסודר בסדרי התפילה לא פחות מאשר בית הכנסת הקרוב אליו, אחרת ברור שאיכות התפילה הפנימית קודמת בהרבה להידור שבהילוך בדרך לקראת התפילה. אבל לרוב בני אדם, העלולים להתקשות במאמץ ההליכה למרחק ומתוך כך להפסיד את התפילה, עדיף שבית הכנסת יהיה סמוך לביתם כדי שתהיה תפילתם בטוחה.

יחד עם זה, ברור שאלה המתאמצים במצוה שכרם גדול בהרבה. אין להשוות את המתפללים בנחת ליד ביתם לעושים את דרכם אל בית ה' בגשם ובקור, בשרב ובשמש, ולא יעצרו את עצמם מתפילה. הם השלמים באמת בעבודת ה' הנשגבה. ואולי לזה רמז דוד המלך בתהילתו בפסוק "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'". ולא אמר הלומדים את תורת ה', אשרי אלה שגם דרכם תמימה לפניהם וגם הליכתם היא לקראת התורה, אלה הם עובדי ה' באמת.

ריצה לתפילה
אולם, לא רק מצוה ללכת לבית הכנסת אפילו הוא רחוק, אלא יש מצוה גם לרוץ לבית הכנסת, ואפילו בשבת שצריך לשמור על הילוך בנחת. הליכה זאת לבית הכנסת במהירות יש בה משלימות מנוחת הנפש לאדם, כדברי הנביא ישעיה : "זאת המנוחה וזאת המרגעה". והעיר המשנה ברורה שעיקר הריצה תהיה כאשר הוא סמוך לבית הכנסת, שיהיה ניכר שהוא רץ לכבוד התפילה היקרה. ובכל אופן, בתוך בית הכנסת לא ירוץ למקומו, אלא ילך באימה ויראה מפני השוכן בבית זה.
עוד העיר המשנה ברורה שכאשר אדם הולך לבית הכנסת ובדרך פוגש את חבירו לא יעמוד לשוחח עמו, שאין זה כבוד לתפילה. ופעמים הוא עלול לאחר לתפילה בגלל זה.
לאידך גיסא, היוצא מבית הכנסת אסור לרוץ, שמראה כאילו התפילה היתה משאוי עליו, אלא ילך בנחת. ואם הוא ממהר לעסקיו, ילך בתחילה לאיטו ורק אחר-כך ימהר, כדי שיהא ניכר שקשה עליו הפרידה מהמקום היקר.