בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופייך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצ"ל

גליון מס' 573

קול צופיך תצוה הלכות ציצית.

undefined

הרב שמואל אליהו

אדר א' תשע"א
21 דק' קריאה
אחשורוש לובש בגדי כהן גדול
הגמרא במסכת מגילה מספרת שאחשורוש עשה את סעודתו כסעודת שמחה על כך שבית המקדש השני לא נבנה ככלות שבעים שנה לחורבן הבית הראשון. שהרי בזמן חורבן הבית הראשון ניבא ירמיהו שהבית השני יבנה אחר שבעים שנה, וכשעברו לפי חשבונו של אחשורוש שבעים ולא נבנה הבית - עשה סעודת שמחה. וטעה אחשורוש בחשבון כמו שטעו גדולים וטובים ממנו, ומיד כשהגיע הזמן נבנה הבית השני וזה היה שנתים אחרי שירד אחשורוש ממלכותו. בשמחתו זו המוטעית השתמש אחשורוש בכלי בית המקדש (מגילה יב) להדגיש את שליטתו וגם לבש בגדי כהן גדול. הוא גם ניסה לישב על כסאו של שלמה המלך ללא הצלחה גדולה (תרגום שני). ועם כל הצער יש כאן גם פלא גדול אחשורוש המולך על העולם העשיר מכל שרצפת ארמונו עשויה בהט ושש ודר וסוחרת יודע הוא ויודעים כל הנוכחים שאין כבוד יותר גדול מללבוש בגדי כהן גדול העשויים לכבוד ולתפארת. עם כל רשעותם וגאוות ליבם הם ידעו את האמת. ואע"פ שהבגדים היו מחוץ למקדש ובידים טמאות - עם כל זה לא פרחה מהבגדים השפעתם הקדושה.

אלכסנדר מול בגדי כהן גדול

שמעון הצדיק היה כהן גדול בזמן הבית השני. בזמנו כבש אלכסנדר מוקדון את רוב העולם הידוע בימים ההם ורדה בעמים ביד קשה, רק בעם ישראל לא נגע לרעה. הגמרא (יומא דף סט, א) מספרת כיצד אירע הדבר, כיצד בגדי כהן גדול השפיעו גם על הגוי הזה: "יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מלאכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם. באו והודיעו את שמעון הצדיק. מה עשה? לבש בגדי כהונה, ונתעטף בבגדי כהונה, ומיקירי ישראל עמו, ואבוקות של אור בידיהן, וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר אמר להם (אלכסדרוס לעבדיו): מי הללו? אמרו לו: יהודים שמרדו בך. כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה, ופגעו זה בזה. כיון שראה לשמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו. אמרו לו: מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה? אמר להם: דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי. - אמר להם: למה באתם? - אמרו: אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב - יתעוך גויים להחריבו? - אמר להם: מי הללו? - אמרו לו: כותיים הללו שעומדים לפניך. - אמר להם: הרי הם מסורים בידיכם. מיד נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם, והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו להר גריזים. כיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו, וזרעוהו כרשינין. כדרך שבקשו לעשות לבית אלהינו. ואותו היום עשאוהו יום טוב". ובגמרא שם הקשו איך לבש שמעון הצדיק את בגדי הכהונה מחוץ לבית המקדש? הרי הבגדים הללו הם קודש? ועוד הרי יש בהם כלאים, ורק בשעת עבודה הותר ללובשם? ותירצו בענין זה כמה תירוצים: א) ששמעון הצדיק לא לבש את בגדיו האמיתים אלא בגדי הדומים לבגדי כהן גדול, בגדי יצוג, לכבוד אלכסדרוס. ב) ועוד תירצו: "עת לעשות לה' הפרו תורתך". וכדי שלא יחריב אלכסנדר את ירושלים התירו בהוראת שעה ללבוש הבגדים כי ידע שמעון הצדיק את כוחם והשפעתם. (ולכאורה היו יכולים לתרץ שלא היה בהם כלאים). ועוד הקשו (קידושין נד) שם כיצד כהן רגיל נח לרגע עם בגדיו? למה זה לא מעילה בקודש? הרי בגדים של כהן הם הקדש וברגע שינוח הכהן לרגע מעבודתו הרי לכאורה מעל בהקדש? ותירצו בענין זה כמה תירוצים: א) כהנים זריזים הם ולא נחים בשעת עבודה. ב) לא נתנה תורה למלאכי השרת (עיין רמב"ם הלכות כלי המקדש פ"ח הי"א, הי"ב ראב"ד וכסף משנה שם).

איזה בגד חייב בציצית?

בגמרא יש מחלוקת (מנחות לט) בין רב נחמן לרבא איזה בגדים חייבים מציצית מדין תורה? לדעת רבא כל הבגדים חייבים בציצית מהתורה אפילו שהם עשויים כותנה וצמר גפן ומשי וכד', ובבגדים אלו אפשר להטיל ציציות של צמר ופשתים - כי ציציות של צמר ופשתים פוטרין בגדי צמר ופשתים, ופוטרות גם בבגדים עשויים ממין אחר. אבל ציציות שעשויות משאר מינין שאינם צמר ופישתים כגון כותנה וצמר גפן ומשי - במינן פוטרין, שלא במינן אין פוטרין. רב נחמן חולק עליו ופוסק כדתנא דבי רבי ישמעאל, שאמר "הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים, אף כל צמר ופשתים". לדעת רב נחמן בגדים מכותנה ומשי וכד' פטורים מהתורה מציצית אע"פ שיש להם ארבע כנפות. וחכמים חייבו אותם בציצית מכיון שמצוות ציצית חשובה מאוד.
הרמב"ם פסק כדעת רב נחמן ותנא דבי רבי ישמעאל שרק בגד צמר ופשתן חייב בציצית מהתורה וכך כתב בהלכות ציצית (פרק ג, הלכה א ב): "כסות שחייב אדם לעשות בה ציצית מן התורה היא כסות שיש לה ארבע כנפים או יותר על ארבע. ותהיה מדתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו ולילך עמו. ותהיה הכסות של צמר או של פשתן בלבד. אבל טלית של שאר מינין כגון בגדי משי ובגדי צמר גפן ובגדי צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים וכיוצא בהן אין חייבין במצות ציצית אלא מדברי חכמים כדי להזהר במצות ציצית. והוא שתהיה מרובעת או יותר על ארבע, ויהיה שיעורה כשיעור שאמרנו, שכל הבגדים האמורים בתורה סתם אינם אלא צמר ופשתים בלבד".
והשיג הראב"ד עליו ולדעתו חייב מהתורה גם טלית של שאר מינים. וכך פסקו ר"ת (תוס' דף לט) ורש"י והרא"ש כיון שרבא הוא בתרא. והלכתא כבתראי. ובשו"ע (אורח חיים סימן ט, סעיף א) פסק כרמב"ם "אין חייב בציצית מן התורה, אלא בגד פשתים או של צמר רחלים, אבל בגדי שאר מינים אין חייבים בציצית אלא מדרבנן".

וברמ"א פסק כר"ת ורש"י "דכולהו חייבין מדאורייתא והכי הלכתא".

ישתדל להתחייב בציצית

ואף על פי שמעיקר הדין חייב אדם ללבוש ציצית רק אם הוא לובש בגד של ארבע כנפות. עם כל זה טוב שילבש אדם בגד ארבע כנפות כדי שיתחייב בציצית. וכמו שמובא בגמרא (מנחות מא, א): "דמלאכא אשכחיה לרב קטינא דמיכסי סדינא, אמר ליה: קטינא, קטינא, סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא, ציצית של תכלת מה תהא עליה? אמר ליה: ענשיתו אעשה? אמר ליה: בזמן דאיכא ריתחא ענשינן". ( תרגום: מלאך פגש את רב קטינה לובש סדין בלי ארבע כנפות ומימלא בלי ציצית. אמר המלאך לרב קטינא: אם תלבש בקיץ סדין ובחורף סרבל ושניהם בלי ארבע כנפות לא תקיים מצוות ציצית!! אם כן ציצית של תכלת מה תהא עליה? שאל רב קטינא: והרי מצוות ציצית היא מצוות עשה, וחייב בה אדם רק אם יש לו בגד עם ארבע כנפות. האם אתם מענישים מי שלא מקיים מצוות ציצית שחיובה כזה? ענה המלאך: בעת כעס מענישים גם על אי קיום מצוה כמו ציצית!)

ולכן ישתדל כל אדם ללבוש בגד שחייב בציצית. והוא בגד שיש לו ארבע כנפות, שתים לפניו ושתים לאחריו. וישים בו ארבע ציציות. וכדי שהחיוב יהא חיוב מהתורה יקח בגד שחייב מהתורה בציצית. וכדלעיל, לרש"י ולרמ"א יקח כל בגד ארבע כנפות, ולרמב"ם ולשו"ע יקח בגד צמר. המשנ"ב וכה"ח כתבו שעדיף ללבוש בגד צמר שחייב לכל הדעות בציצית. (שו"ע סימן ט, ס"ע א ב ג כה"ח ח משנ"ב ה). וכן כתב בא"ח (נח, א): "ולכן ראוי לכל ירא שמים להזהר בין בטלית גדול בין בטלית קטן ללבוש של צמר רחלים, ויהיו החוטין גם כן מצמר רחלים, ובזה נמצא מקיים מצוות עשה מן התורה ויוצא ידי חובה בציציות אליבא דכולי עלמא בלי שום פקפוק". לפני מספר שנים היה קשה להוציא טלית מצמר והיו עושים רק מכותנה. וברוך ה' נשתנו העיתים ורבים נוהגים כשו"ע.

אם אין לו בגד צמר ויש לו כותנה או משי - איזה עדיף?
בשו"ת תורה לשמה (סימן ד) נשאל בשאלה זו וענה כי עדיף בגד מצמר גפן וכותנה כיון שמשי לא היה במלאכת המשכן כיון שאינו ממין טהור. ואע"פ שאין איסור כזה בציצית אלא רק בתפילין, אעפ"כ יש קדימה הכא לטלית צמר גפן כי המשי הוא מן רוק מפיו של תולע שהוא דבר טמא ע"ש ועל כן הכא גבי טלית של מצוה הרומז לאור מקיף ונעשה בו תיקון גדול נראה דצמר גפן עדיף. (ועוד שקשה למצוא ציציות לשמן).

טלית לילדים

הספרדים נהגו שכל ילד לובש ציצית מרגע שיכול לשמור עליה. כדברי הגמרא (סוכה דף מב.): "תנו רבנן: קטן היודע לנענע - חייב בלולב, להתעטף - חייב בציצית, לשמור תפילין - אביו לוקח לו תפילין. יודע לדבר - אביו לומדו תורה וקריאת שמע. תורה מאי היא? - אמר רב המנונא: (דברים לג) "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב".
וכן כתב בשו"ע (סימן יז, סעיף ג): "קטן היודע להתעטף, אביו צריך ליקח לו ציצית לחנכו". אפילו קודם בר מצוה.
וכתב הרמ"א "ודוקא כשיודע לעטוף שני ציציות לפניו ושנים לאחריו, ויודע לאחוז הציצית בידו בשעת ק"ש".
יש אשכנזים שנוהגים לא להתעטף בטלית עד החתונה. וסמכו על הפסוק (דברים פרק כב, יב) "גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה: כי יקח איש אשה וכו". יש אשכנזים שגם מגיל בר מצוה לובשים הילדים טלית. וכל זה כיון שאין מקור הלכתי מבוסס לכך לחכות עד החתונה. ומובא בגמרא קידושין (כט) שרק אנשים נשואים היו מכסים את הראש בטלית, עכ"ז אין זה פוטר אותם מכיסוי הגוף בטלית. (עיין כנה"ג יז).
וכתב המשנ"ב (ס"ק יז) שתמוה בעיניו מה שנהגו לא ללבוש טלית קודם החתונה. כתב "כל זה דוקא כשלא הגיע עדיין לי"ג, אבל מי"ג ואילך חייב בציצית כגדול ומ"ש בדרשות מהרי"ל בהלכות נשואין שנוהגין שגם נערים גדולים אין מתעטפים בציצית עד שנושאין להם נשים וסמכו להן אקרא דכתיב "גדילים תעשה לך" וסמיך ליה "כי יקח איש אשה" הוא דבר תמוה דעד שלא ישא אשה יהיה יושב ובטל ממצות ציצית?". עם כל זה אפשר להמליץ ולומר שכיון שלובשים טלית קטן לא ביטלו מצוות ציצית.

בגדי עור ונילון

בשולחן ערוך (סימן י, סעיף ד): "טלית של בגד וכנפיה של עור - חייבת. היא של עור וכנפיה של בגד - פטורה". אפילו מדרבנן כיון שעור אינו בכלל בגד (משנה ברורה שם). אמנם כל זה דוקא ביריעה של עור אבל אם עשה מהעור חוטין או רצועות וארג מזה בגד - חייב, וכן יריעת נילון שלובשים להגנה מגשם - אפילו אם יש לה ארבע כנפות משני הצדדים פטורה מציצית כיון שאינה "בגד" אך בגד העשוי מחוטי נילון ארוגים - חייב בציצית מדרבנן.

איזה ציציות יטילו בבגד ארוג חוטי נילון?

אם ירצה להטיל ציציות של חוטי נילון הוא יתקל בבעיה כיון שקשה למצוא חוטי נילון שנטוו לשם מצוות ציצית. שהרי מייצרים במפעלים חוטי נילון באופן מכאני ביצור המוני לשם בגדים ואין מי שמייצר חוטים אלו לשם ציצית והרי "החוטין - צריך שיהיו טווין לשמן. שיאמר בתחלת הטווי שהוא עושה כן לשם ציצית" (שולחן ערוך סימן יא סעיף א). הפתרון הוא בחוטי צמר. שהרי כתב בשולחן ערוך (סימן ט, סעיף ב) "ציצית של פשתים או של צמר רחלים פוטרים בכל מיני בגדים, ציצית של שאר מינים - אין פוטרים אלא במינם, כגון משי לבגד משי, וצמר גפן לצמר גפן, אבל שלא במינם - אין פוטרין".
אמנם מהר"ם מרוטנבורג והב"ח חלקו על דעה זו ופסקו שאין חוטי צמר מועילים לבגד ניילון או לבגדים אחרים (וכן כתב השו"ע הרב להחמיר). ורק חוטי נילון שנטוו לשמה. ואע"פ שאין אנו פוסקים הלכה כמותם ראוי לחוש להם לכתחילה. ולכן ישתדל כל אדם ליקח בגד ארבע כנפות מצמר וישים בו ציצית מצמר בין בקיץ ובין בחורף על מנת לקיים מצוות ציצית מהתורה לפי כל הדעות. (עיין כה"ח ס"ק ה ובא"ח נח א). ופעם היתה בעיה כזו בחוטי משי שאין מי שיעשה לשמה. וכתב כן בברכ"י שאין משי שנטווה לשמה. ועל כן ישתדל אדם בטלית צמר גם בגלל הציציות. (עיין בא"ח שם).

טוויה לשמה

בשו"ע (סימן יא, סעיף א): "החוטין, צריך שיהיו טווין לשמן שיאמר בתחלת הטווי שהוא עושה כן לשם ציצית, או שיאמר לאשה: "טווי לי ציצית לטלית"; ואם לא היו טווין לשמן - פסולים". וברמ"א "ויש מחמירין אפילו לנפצן לשמן והמנהג להקל בנפוץ". וכיום אין בשוק חוטים משי או נילון לשמה ואפילו חוטי צמר גפן טווים לשמה קשה למצוא אם לא שיש אדם מיוחד שיטווה לו. ואע"פ שציציות צמר מועילות לכל בגד, יש חולקים כדלעיל שלכותנה צריך ציצית כותנה וכד' ולכתחילה כך ראוי. ובנילון ומשי שבודאי אין טווים לשמה אפשר להטיל רק ציציות של צמר רחלים. ולכן הקונה חוטין לציצית יבדוק היטב שהחוטין טווין לשמה והטוב ביותר ליקח חוטי צמר שעשויים ביד לשמה (בא"ח לך לך יח). ובענין זה יש שואלים האם מותר לקשור בלילה? הרי לילה לאו זמן ציצית? וא"כ זה "תעשה ולא מן העשוי" כיון שבבוקר שמגיע זמן החיוב זה כעשוי מאליו. ויש חולקים. ולהלכה מותר כסות לילה.

בגד יום בלילה

הפסוק אומר על ציצית "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'" וחכמינו למדו מכאן שכסות יום חייבת וכסות לילה פטורה מציצית. השאלה היא מהי "כסות לילה". האם הכוונה לכל כסות שלובשים בלילה אפילו היא בגד רגיל. או דוקא כסות שמיוחדת ללילה כפיג'מה שיש לה ארבע כנפות - פטורה, אבל אם לובש בלילה בגד של יום - חייב? בבית יוסף (סימן יח) הביא את המחלוקת : וכתב הרא"ש בריש הלכות ציצית (סי' א) שסוג הבגד קובע אם הוא בגד יום - חייב אפילו לובשו בלילה. ואם זה בגד שמיועד ללילה - פטור אפילו לובשו ביום. וכתב הרא"ש: ונראה לי דכי היכי דכסות לילה פטור אפילו ביום, הכי נמי כסות יום חייב אפילו בלילה. וכן כתב בספר המצות (סמ"ק סי' לא) שריצב"א היה מברך בליל יום הכפורים כשהיה מתעטף בטליתו אפילו אחרי השקיעה. וכן משמע בירושלמי דפרק קמא דקדושין (ה"ז) עכ"ל. אבל לדעת הרמב"ם מה שקובע הוא הזמן. אם לובש בגד לילה ביום - חייב ואם לובש בגד יום בלילה - פטור. וכן כתב כתב (בפרק ג, הלכה ח) שהחיוב תלוי בשעה שלובשים את הבגד, שכתב: 'מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה בין בחול בין בשבת ואע"פ שאינו זמנה ובלבד שלא יברך. ומאימתי יברך על ציצית בשחר? וכו' הרי שסתם וכתב שאינו מברך על ציצית בלילה, ומברך עליו בשחר ולא חילק בין כסות המיוחד ליום לכסות המיוחד ללילה". פסק הבית יוסף כתב בהגהות מיימוניות (פ"ג אות ז) שרש"י פירש כדברי הרמב"ם ורבינו שמשון פירש כרבינו תם וכן רא"ם (יראים השלם סי' תא). ולענין הלכה נקטינן כהרמב"ם דרב מובהק הוא וכל שכן דרש"י סבירא ליה כותיה ועוד דספק ברכות להקל". ובשו"ע הביא את שתי הדעות (סימן יח סעיף א): "לילה לאו זמן ציצית הוא, דאמעיט מ"וראיתם אותו" (במדבר טו, לט) להרמב"ם, כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום, ומה שלובש ביום חייב, אפילו מיוחד ללילה. ולהרא"ש, כסות המיוחד ללילה, פטור, אפילו לובשו ביום, וכסות המיוחד ליום ולילה, חייב, אפילו לובשו בלילה". והפוסקים הבינו שהשו"ע לא הכריע בניהם, ועל כן פסקו להחמיר כשתיהם ולא מברכים אלא אם לובש ביום כסות המיוחדת ליום או מיוחדת ליום וללילה. (בא"ח לך לך טז משנ"ב ב וכה"ח ט).
וברמ"א גם כתב כן: "וספק ברכות להקל. ע"כ אין לברך עליו אלא כשלובש ביום והוא מיוחד ג"כ ליום. ואחר תפלת ערבית, אע"פ שעדיין יום הוא - אין לברך עליו. ובליל יום כפורים (שלובשים טלית להדמות למלאכים) יתעטף בעוד יום ויברך עליו". ואם אחר את הזמן - יתעטף בלי ברכה (משנה"ב ז כה"ח יג טו. ועיין במה שכתב שם מתי יש לש"ץ או האומר קדיש יתום ללבוש טלית אפילו בלילה - כה"ח יא יב).

האם בלילה לובשים ציצית?
בגמרא (מנחות מג, ב): "ת"ר: חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות, תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן, ועליהן אמר דוד: (תהלים קיט) 'שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך' ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום, אמר: אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה! וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו, לאחר שיצא, אמר עליה שירה, שנאמר: (תהלים יב) 'למנצח על השמינית מזמור לדוד'. על מילה שניתנה בשמיני". הקשו על דוד המלך מפני מה לא אמר דוד "אוי לי!" בלילה שאין לו ציצית ותפילין. ומכאן רצו להוכיח שבלילה לבש דוד המלך ציצית. ודחו ראיה זו שבלילה לא אמר דוד כן כי היתה לו מזוזה בפתחו, מה שאין כן בבית המרחץ. שהרי לדוד היו פיאות גם בהיותו בבית המרחץ וקיים בודאי עוד מצות תמידיות. אלא שחיפש דוד מצווה כוללת כמו ציצית או תפילין וכד' וכך היא המילה שנזכר בה ונחה דעתו. או שחיפש מצוה שבגופו וזאת הציצית והמילה. (עיין מג"א סימן כא ס"ק ג. וכבר כתב המג"א שהאר"י מחייב ללבוש טלית בלילה "ואם קבלה היא נקבל". ועיין כה"ח שם ס"ק טו).

סדינים ושמיכות - בגד לילה ביום
מי שישן ביום עם בגד לילה לדעת הרא"ש וסיעתו יהיה פטור מציצית כיון שהחיוב תלוי בטיב הבגד ולדעת הרמב"ם וסיעתו יהיה חייב בציצית כיון שהחיוב תלוי בזמן הלבישה. לפי זה מי ששוכב בצהרים או שקם אחרי עלות השחר ומתכסה בסדין צמר או שוכב על סדין מצמר או מכל דבר אחר חייב בציצית לדעת הרמב"ם כי יש בו ארבע כנפות. וגם בלילה לדעת הרא"ש וסיעתו לכאורה יצטרכו ציציות בסדין ושמיכה אם רגיל להשתמש בו לילה ויום? ולא ראינו מעודינו מי ששם ציצית בסדין או בשמיכה? אולם במסכת שבת (כה, ב): "אמר רב יהודה אמר רב: כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי, ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין, ורוחץ פניו ידיו ורגליו, ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין, ודומה למלאך ה' צבאות, והיו תלמידיו מחבין ממנו כנפי כסותן, (שלא היו מטילין ציצית בסדין שהתכסו בו) אמר להן: בני, לא כך שניתי לכם, סדין בציצית - בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין. והלכה כדברי בית הלל! ואינהו סברי - גזירה משום כסות לילה. ובפרק התכלת (מנחות מ, א) "תנו רבנן סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבים והלכה כבית הלל א"ר אליעזר ברבי צדוק והלא כל המטיל תכלת (בסדינו) בירושלים אינו אלא מן המתמיהין? (וכתב המג"א ס"ק ג' שהנ"ל יתעטפו בסדין ולא שכבו עליו).
ולפי תוספות (מנחות מא, א ד"ה סדין) כל מצע חייב בציצית. כל כיסוי וכל כרית שיש להם ארבע כנפות ואע"פ שכתוב "כנפות כסותך אשר תכסה בה" שמשמעה רק שמיכה ולא מצע שאין מתכסים בו. ולפי זה מי שיש לו שמיכה של צמר שחייב מדאוריתא איך בבוקר מותר להתכסות בו או לשכב עליו להתעטף בו בלי ציציות?
המרדכי בשם ה"ספרי" פוטר בסדין ששוכב עליו ולא מתכסה בו. (מג"א וגר"א שם). וכתב בשו"ע (סימן יח, סעיף ב): "סדינים, אע"פ שאדם ישן בהם בבוקר, אין מטילין בהם ציצית". וכתב במגן אברהם בשם הבית יוסף שכמה גדולים הטילו ציציות בסדינים שלהם. ולדעתו יש לפטור אפילו בשמיכה ולא רק בסדין ששוכבים עליו, כיון שאין חיוב אלא דרך לבישה. (משנ"ב ח. כה"ח יז. שו"ע הרב ה). וכתב בבא"ח (לך לך יז) שאם יש לאדם שמיכת צמר או כר יעגל פינה אחת שלא יהיו בה ארבע כנפות ולא יכנס לספק איסור ביטול מצוות עשה. במיוחד אם ישן אחרי עלות השחר או ישן ביום. ואם יש לאדם גם סדין מצמר רחלים - יעגל פינה גם ממנו.
צעיף - יש צעיפים קטנים ויש צעיף שאדם מתכסה בו מכל הצדדים, צעיף כזה שמתכסה מכל הצדדים חייב בציצית כמו כל בגד אחר ובמיוחד אם הוא עשוי צמר. וכיון שלא מצוי להניח ציצית בבגד כזה יעגל אחת מפינותיו ואז יהיה פטור מהציצית. ובשו"ע (סימן י): "סודר שנותנין על הצואר במלכות ארץ ישראל, שנקרא בערבי שי"ד, וכן בוק"א שהיו נותנין בספרד על כתפיהם - פטורים" כיון שאינם עוטפים את הגוף. אבל העוטפים הגוף חייבים. (עיין בא"ח נח ה).
מעיל או פראק - וכן פראק של רבנים או מעיל שיש לו ארבע כנפות שתים מלפניו ושתים מאחריו ורובו פתוח מאחריו - חייב בציצית. וגם כאן המטיל ציצית בפראק או מעיל הריהו מהמתמיהין ולכן נהגו לעגל אחת מפינותיו. (עיין שו"ע י ס"ע ז). מעיל או בגד אם לובשה כשארבע הכנפות לצד אחד בלבד - אינה חייבת בציציות ומי שלובש ציצת בצורה כזו - אינו מקים המצווה וקרוב להיות ברכותיו לבטלה. (כה"ח סימן ח ס"ק ט).

ברכות על מצוות ציצית

כתב בשולחן ערוך (סימן ח, סעיף ה): "מברך: להתעטף בציצית". ("ב" בשוא ועיין בא"ח בראשית ב משנ"ב י). ובסעיף ו' כתב השו"ע "על טלית קטן יכול לברך 'להתעטף' אע"פ שאינו מתעטף אלא לובשו". וכתב רמ"א: ויש אומרים שמברכין עליו: 'על מצות ציצית' וכן נוהגין ואין לשנות. וכתב בן איש חי (בראשית ו). "בין בטלית קטן ובין בטלית גדול יברך מעומד, ומנהג רבינו האר"י ז"ל שגם טלית קטן היה תחלה מעטף בו ראשו, ואח"כ מוריד אותו על גופו, ולפיכך היה מברך על טלית קטן להתעטף, וכל אדם אם יעשה כן הנה מה טוב, אך מי שאינו מעטף בו ראשו אלא תכף מורידו על גופו ולובשו, יברך 'על מצות ציצית' ולא יברך להתעטף".

מתי לברך?
כתב השולחן ערוך (סימן ח, סעיף יג): "הלובש טלית קטן ומברך עליו, וכשהולך לבית הכנסת מתעטף בטלית גדול, צריך לברך עליו, דהליכה מביתו לבית הכנסת חשיבא הפסק. ואם מתפלל בתוך ביתו, - אם היה דעתו מתחלה גם על טלית גדול ולא הפסיק בינתיים בשיחה או בדברים אחרים - אינו צריך לחזור ולברך". (עיין ר"פ ח"ג א). ומי שישן עם טלית קטן - יותר טוב שיברך על טלית גדול ויכוון גם על הטלית הקטן שעליו (רדב"ז ח"ו ב לאלפים רס). וכמו שמופיע ב"לשם יחוד" שכתב הרב בעל בן איש חי וכמו שמופיע בסידור. במקרה זה מברך כמובן רק "להתעטף" כיון שעל שבטלית הגדול הוא מתעטף וברכה זו פוטרת גם את הטלית הקטן אע"פ שלא התעטף בו. (עיין מג"א ח ס"ק כא).

כוונה
אם אדם לא כיון במצווה הרי הוא בגדר "ותהי מצוותם אותי מצוות אנשים מלומדה". ויש ספק אם קיים את המצווה. וכתב בשולחן ערוך (סימן ס, סעיף ד) "יש אומרים שאין מצות צריכות כוונה, ויש אומרים שצריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה, וכן הלכה".
וכתב במשנה ברורה "כתב המגן אברהם בשם הרדב"ז דזה דוקא במצוה דאורייתא אבל במצוה דרבנן א"צ כונה. ולפ"ז כל הברכות שהם ג"כ דרבנן לבד מברכת המזון אם לא כיון בהם לצאת - יצא בדיעבד אך מכמה מקומות בשו"ע משמע שהוא חולק על זה, וכן מבאור הגר"א בסימן תפ"ט משמע ג"כ שאין לחלק בין מצוה דאורייתא למצוה דרבנן. ודע דכתב המ"א לקמן בסימן תפ"ט סק"ח דאף דהשו"ע פסק להלכה דמצות צריכות כונה וא"כ היכא שלא כיון בפעם ראשונה - צריך לחזור ולעשות המצוה. אעפ"כ לא יברך עוד עליה שלענין ברכה צריך לחוש לדעת היש אומרים שאין צריך כונה".
ומסכם המשנה ברורה: "לכתחילה ודאי צריך ליזהר לכוין קודם כל מצוה לצאת ידי חובת המצוה וכן העתיקו כל האחרונים בספריהם". ולכן חיבר הבן איש חי ספר "לשון חכמים" ובו לשם יחוד לפני כל מצווה ובמיוחד במצוות "ציצית תפילין וסוכה" שהתורה אמרה בהם סיבה "למען תהיה תורת ה' בפיך" "למען ידעו דורתיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" "וראיתם אותו וזכרתם". (ב"ח ועיין גר"א ס"ק טז). ולכן צריך בשלשת אלו לכוון לקיים המצווה וגם לטעם המצווה שהתורה אמרה.

שהחיינו
אנו מברכים "שהחיינו" רק על בגד חדש או על דבר שבא משנה לשנה. ולכן כתב בשו"ע (סימן כב) כי מי שקנה טלית ועשה בו ציצית מברך "שהחיינו" שלא גרע מכל בגד אחר שמברכים עליו. ומברכים עליו בעת שלובש ולא בעת שקושר החוטין. (עיין תוס' סוכה מו שאין לברך "שהחיינו").
ובבא"ח כתב דוקא אם עלה ביוקר ויש לו שמחה - מברך "שהחיינו". אבל על סתם בגד לא מברך. (בראשית ז). ואם החליף חוטים לא מברך שהחיינו כי הבגד זה לא המצוה אלא החוטים ועל מצוה זו לא מברכים כי אינה מתחדשת. (כה"ח ס"ק ג). ספרדים נוהגים שביום חופתו של חתן מביאים לו טלית חדשה ומברך עליה שהחיינו ועל כל הבגדים החדשים וכלי הבית וכן על הכלה כמובן, ואומרים לחתן תברך על הטלית ותכוון על הכלה והבגדים וכו' ופוטר הכל. ופעם הייתי בחתונה ושכחו להביא טלית. ואמרתי להם לעשות חופה בלי טלית ולא רצו והביאו טלית של מישהו אחר ונתן מתנה לחתן ובירך "שהחיינו".
ולכתחילה היינו מברכים בשעת הקניה והקשירה ובשעת בנית הסוכה אך נהגו לברך רק בשעת הלבישה והשימוש והכניסה לסוכה.

"וראיתם אותו" - ציציות בחוץ או בפנים?

בשולחן ערוך (סימן ח, סעיף יא) כתב: "עיקר מצות טלית קטן, ללובשו על בגדיו, כדי שתמיד יראהו ויזכור המצות". ובסימן כד (סעיף א) כתב: "אם אין אדם לובש טלית בת ארבע כנפות, אינו חייב בציצית. וטוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום, כדי שיזכור המצוה בכל רגע. ועל כן יש בו חמשה קשרים, כנגד ה' חומשי תורה, וארבע כנפים, שבכל צד שיפנה יזכור. ונכון ללובשו על המלבושים. לפחות יזהר שיהיה לבוש ציצית בשעת התפלה". (ויש שהקשו סתירה משתי הלשונות "עיקר" "ונכון"). יש אומרים שמצוות "וראיתם אותו" זה בא ללמדנו שכסות לילה פטורה מן הציצית. והחיוב ללבוש על הבגדים היה רק בזמנם שהיו לובשים טלית גדול רק בבית הכנסת אך היום שנוהגים ללבוש טלית קטן וגם טלית גדול - ילבשו הטלית גדול עם ציציות בחוץ בבית הכנסת והטלית קטן בפנים. (עיין לב"י משם הנמוקי יוסף). ויש שעשו פשרה ואמרו שהבגד של טלית קטן יהיה בפנים והציציות בחוץ. ועוד כתבו שבזמנם שהיו לובשים בגד רגיל אם היה לו ארבע כנפות היו מניחים עליו ציציות, אך כיום שאנו לובשים בגד מיוחד לציצית, כמו שמובא עם רב קטינא לקמן, הרי זו מעלה מיוחדת ו"כל כבודה בת מלך פנימה". האר"י ז"ל כתב שאין ללבוש את הציצית בחוץ כי ראית הציצית זו ראיה פנימית, ויש ללובש הטלית הקטן רק בפנים ולא בחוץ. וזהו שכתב בשער הכוונות (דף ז) שצריך להסתכל בציצית כל שעה. וטוב להסתכל בהם בשעה שלובשם, בעת התפילה וקריאת שמע כשאומר "וראיתם אותו". הנוהגים כבן איש חי והאר"י לא מוציאים הציציות בחוץ כלל וכך נהגו אבותינו ואבות אבותינו. (עין עולת תמיד כג, ר"פ ח"ג יא, ארץ החיים יו"ד שנא, מהריק"ש, ניצוצי אור להחיד"א בראשית דף רה ע"א, ישכיל עבדי ח"ה ב). הנוהגים כרמ"א צריכים להוציא את הציציות בחוץ. וכתב המשנה ברורה (סימן ח, ס"ק כו) "ואותן האנשים המשימין הציצית בהמכנסים שלהם לא די שמעלימין עיניהם ממאי דכתיב "וראיתם אותו וזכרתם" וגו' עוד מבזין הן את מצות השם יתברך ועתידין הן ליתן את הדין על זה. ומה שאומרין שהולכים בין הנכרים לזה היה די שישימו הציצית בתוך הכנף. ואלו היה להם איזה דורון ממלך ב"ו שחקוק עליו שם המלך כמה היו מתקשטין בו לפני האנשים תמיד, וק"ו בציצית שמרמז על שם מלך מלכי המלכים הקב"ה וכדלקמן בסימן כד ס"ה כמה מתכבד האדם הנושא שמו עליו ואמרו חז"ל "הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני השכינה". ומשמע מן הכתובים דהיהודים שישארו לעת קץ יהיו מצויינים במצוה זו כמה דכתיב "ובאו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי וגו'" ואמרו חז"ל על זה "כל הזהיר במצות ציצית - זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים וכו'". בצבא אני מייעץ לבחור שנמצא שם או בכל מקום שמרגיש כי הוא צריך חיזוק שיוציא את הציציות בחוץ. ואע"פ שהוא ספרדי ונוהג כדעת האר"י והבא"ח לילך עם ציציות בפנים. בצבא ינהג כדעת השו"ע. ויתגאה בדרכי ה'. בישיבה וכן מי שלומד בישיבה ששם כולם הולכים עם ציציות בחוץ ולא רוצה להיות שונה מכולם - ילך עם ציציות בחוץ.

איסור ציצית בלויה או בבית עלמין
בגמרא (ברכות יח, א): "אמר רב יהודה: כל הרואה המת ואינו מלוהו - עובר משום (משלי י"ז) לעג לרש חרף עשהו. ואם הלוהו מה שכרו? אמר רב אסי, עליו הכתוב אומר: (משלי י"ט) מלוה ה' חונן דל, (משלי י"ד) ומכבדו חנן אביון". ובשולחן ערוך (סימן כג סעיף א) "מותר ליכנס בבית הקברות והוא לבוש ציצית, והוא שלא יהא נגרר על הקברות, אבל אם הוא נגרר על הקברות, אסור משום לועג לרש (משלי יז, ה) במה דברים אמורים? בימיהם, שהיו מטילים ציצית במלבוש שלובשים לצורך עצמם, אבל אנו שאין מכוונים בהם אלא לשם מצוה, אסור אפילו אינם נגררים. והני מילי כשהציציות מגולים, אבל אם הם מכוסים, מותר". ולכן בשעת לויה, תוך ארבע אמות למיטה, אלה שמוציאים הציציות צריכים להזהר להכניס הציציות לבגד. וכן אם יוצא עם טלית בידו מבית הכנסת צריך להסתירה. וכמו כן צריך להזהר לא להתפלל ליד הלויה או ליד קבר. וצריך להזהר גם לא ללכת עם ספר ביד אלא אם כן הספר הוא שייך לכבוד הנפטר כגון ספר תהילים או תפילות על קברי צדיקים.

כבוד טלית

מצוה הציצית יקרה וחשובה מאוד, וכפי שכתב הבא"ח לעיל היא אור מקיף כל גופו של אדם. חלוקא דרבנן. ורק בגלל חשיבותה הגדולה, ליגלג עליה קרח. ולעתיד לבא ערכה יגדל למעלה למעלה ויתגלה ערכה הגדול האמיתי וכפי שאומרת הגמרא כל אחד מאומות העולם יבוא וירצה להחזיק בכנפות הטלית, ויאמרו להם הזהרו לא ליגע בציציות שאורם גבוה מאוד.

כיבוס טלית

האם מותר לכבס טלית עם בגדים אחרים? האם אין בזה בזיון מצוה. הרי אנחנו משתדלים שלא יגררו חוטי הציצית על הקרקע משום בזיון ואיך נכבסם עם בגדים פנימים? בדור הקודם שהיו מכבסים ביד, היו מכבסין טלית בגיגית אחת ובפני עצמה. אבל היום שלא מפעילים מכונה בשביל בגד אחד, יש מי שאומר שאסור לכבס עם בגדים פנימים אפילו של איש כי זה לא כבוד. ובמיוחד היום שהטלית אינו בגד כמו כל בגד שמניחים בו ציצית אלא בגד מצווה בפני עצמו מיוחד למצוה. ואפילו ב"קיטל" שהוא בגד שלובשים האשכנזים בימים נוראים כתבו עליו שלא להכנס עימו לנוחיות מפני הכבוד ואם כן בציצית על אחת כמה וכמה. (ועיין לרמ"א סימן כא שאין לתת למכבסה של גויים). לעומת זאת יש מי שאומר שהיום המכונה נקיה. ולכן למעשה מותר לכבס ציצית במכונה עם חולצה וכד' אבל לא עם גרבים ובגדים תחתונים שזה זלזול. וכשמכבסם יזהר שלא יסתבכו החוטין או יניחם בתוך שקית קשורה. ואעפ"כ יבדקם אחר כך.

להפריד חוטים - וכתב בשו"ע (סימן ח סעיף ז) "צריך להפריד חוטי הציצית זה מזה. ולעיין בהם בכדי שלא יהיה ברכתו לבטלה". ובדור הקודם שהיו טווים את החוטים ביד היה מצוי שלפעמים החוט חלש ונקרע. היום שעושים חוטים במכונה, ואפילו אם עושים חוטים ביד - עושים אותם חזקים אין כל כך חשש שהחוט יחתך, אבל יש חשש שיסתבכו החוטים. ולכן יבדוק כדלעיל ובמיוחד אחרי הכיבוס. ובטלית של שבת טוב שיבדוק ביום שישי ועם כל זה טוב תעשה האשה אם תבדוק אחרי הכביסה פעם ראשונה שמא נקרע חוט ותפריד את החוטין (כעצת הבא"ח בטלית קטן) כיון שהבעל לפעמים טרוד מלבדוק, ולובשה בשבת ואינו יכול להפריד החוטים אלא לבדוק בלבד.
וכן כתב בא"ח (בראשית ג.) "קודם שיברך יעיין ויבדוק בחוטי הציצית שלא יהיה בהם חסרון הפוסל, וגם יפריד הציציות בידיו שלא יהיו החוטין מסובכין זה בזה. ורק בשבת לא יפריד אלא יבדקם בלבד, וגם עוד יזהר בכל יום לבדוק ולעיין החוטים למעלה בקרן במקום הנקב, שאם נפסק שם אפילו חוט אחד - פסול. ובשעת הדחק שאיחר לבא או שהציבור ממתינין עליו לעשות פתיחת ההיכל או לקרא בתורה יוכל לסמוך אחזקה ולא יבדוק באותה הפעם, וכן מי שהולך בדרך ואין בידו לתקן, כתבו האחרונים שיש לסמוך על החזקה ולא יבדוק". (עיי"ש).

טלית בנוחיות

טלית דבר חשוב מאוד וזה בגד מאוד קודש. יש שואלים האם מותר להכנס לנוחיות עם טלית קטן? כולם יודעים שעם טלית גדול אסור להכנס לשירותים אך מה עם טלית קטן? יש אומרים שטלית קטן הוא קדוש ואסור. ובשו"ע (כא, סעיף ג) "מותר להכנס בציצית לבית הכסא" ובלבד שיכסה את החוטים מתחת לגופיה או בתוך כיס מיוחד העשוי לכך. (כה"ח ס"ק יג בא"ח בראשית ט).

ציצית העשויה כלאים בלילה

מעיקר הדין מותר ללבוש כלאים בבגד שיש בו ציצית. על ידי ששמים חוטי צמר בבגד פשתן בזמן שהיה תכלת. וחכמים למדו זאת מסמיכות הפסוקים (דברים פרק כב, יא-יב) "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו: גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה".

ובתוס' (מנחות שם) שם הקשו הרי בלילה פטור אדם מציצית אם כן מיד כשיכנס הלילה יתחייב משום כלאים? "ואור"ת דהכא נמי אשמעינן דאפילו בלילה אין בה משום כלאים אף על גב דלאו זמן ציצית היא דלגמרי התיר הכתוב כלאים של ציצית". וברמב"ם כתב שאסור ללבוש בלילה ציצית שיש בה כלאים כי לילה לאו זמן ציצית ועיין לקמן (ובכסף משנה פרק ג הלכה ח כתב שהרמב"ם מתיר).

ציצית העשויה כלאים לאשה

ובגמרא (נדרים מט, ב) "דביתהו דרבי יהודה נפקת, נקטת עמרא עבדה גלימא דהוטבי, כד נפקת לשוקא מיכסיא ביה, וכד נפיק רבי יהודה לצלויי הוה מיכסי ומצלי, וכד מיכסי ביה הוה מברך: ברוך שעטני מעיל. זימנא חדא גזר רבן שמעון בן גמליאל תעניתא, ר' יהודה לא אתא לבי תעניתא, אמרין ליה: לא אית ליה כסויא, שדר ליה גלימא ולא קביל. דלי ציפתא ואמר ליה לשלוחא: חזי מאי איכא, מיהו לא ניחא לי דאיתהני בהדין עלמא" (תרגום = אשתו של רבי יהודה קנתה צמר ועשתה ממנו מעיל חשוב והיתה מתכסה בו כשהיתה יוצאת לשוק. גם רבי יהודה היה לובש את אותו בגד כשהיה יוצא להתפלל והיה מברך עליו "ברוך שעטני מעיל". פעם אחת גזר רבן שמעון בן גמליאל תענית ורבי יהודה לא בא כי אשתו לבשה את הבגד היחיד שהיה להם באותו יום. שאל עליו רשב"ג ואמרו לו שאין לרבי יהודה מעיל ללבוש, שלח רבן גמליאל בגד לרבי יהודה ולא קיבל. נעשה נס והראה רבי יהודה לשליח של ר"ג אוצרות של זהובים מתחת למחצלת בביתו. אמר לו: ראה כמה יש כאן! אך איני רוצה ליהנות מהעולם הזה).

בגד זה שמראהו היה ודאי מתאים גם לאיש וגם לאשה (שאל"כ היה בו איסור "לא ילבש גבר שמלת אשה") כנראה שהיה בו ציצית (כדלקמן). ואם היה בו גם כלאים היה מותר לרבי יהודה ללובשו. האם היה מותר גם לאשתו ללובשו. האם ההיתר הוא בגלל הבגד שיש בו ציצית או באדם הלובשו?

ואומר תוס' (מנחות שם) "ובספרי תניא: "כסות המיוחד ליום ולילה - חייב בציצית. רבי יהודה בן בבא אומר: ביחוד בטלו חכמים את כסות של אשה מן הציצית ולא חייבו בטלית אלא מפני שבעלה מתכסה בו" לכך נראה דכלאים בציצית שרי בין ביום בין בלילה בין לאשה".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il