קריאת התורה השבוע מתרכזת, מטבע הדברים, בתיאור האסון של עגל הזהב וההשלכות של החטא הזה. אך את סיפור עגל הזהב בפרשת השבוע מקדימים דברים שנוגעים לקדושת השבת. חז"ל ראו בנושא השבת שמופיע בפרשה זו סימן נוסף לכך שאפילו בניית המשכן לא יכולה לקבל עדיפות על פני קדושת השבת.
אך ישנה תובנה נוספת שאפשר ללמוד כאן. הסכנה שטמונה בעגל הזהב, באלילי שווא, באידיאלים מפתים ומבריקים לכאורה שרק מובילים לאסון לבסוף, היא סכנה שמלווה את החברה היהודית תמיד. בהיסטוריה הארוכה שלנו כעם היתה רשימה ארוכה של עגלי זהב שהרחיקו אותנו מדרך הישר ועלו לנו במחיר כבד מאד. עבודת אלילים, הלניזם, משיחי שקר, מרקסיזם, חילוניות, לאומיות, הומניזם ונהנתנות שלוחת רסן הם רק כמה מעגלי הזהב האלה, וכל אחד מהם גבה מהעם היהודי מחיר נורא.
קדושת השבת והנסיגה שהיא כופה עלינו מעולם החולין והשגרה תמיד עמדו כחומה בצורה להגן עלינו מפני עגלי זהב אלה. השבת היא קו ההגנה הראשון והחזק ביותר שלנו מפני ים הכזב והרשע שמאיים להטביע אותנו כל הזמן. בלי השבת אנחנו אבודים. עם השבת אנחנו חזקים ונצחיים. אין בהיסטוריה הרבה דברים שפשוט להבחין בהם, אך החסד והגאולה שהביאה השבת לחברה היהודית הוא אחד המקרים הפשוטים האלה.
מסיבה זו, גם בהמשך התורה, בפרשת ויקהל, האזהרה בעניין הלכות השבת חוזרת בסמוך לסקירה נוספת של בניית המשכן. התורה מבקשת להדגיש בפנינו שחוץ מחיי אדם ממש, אין שום מטרה, ולא משנה כמה נעלה היא נראית, שמקבלת עדיפות על פני קדושת השבת, שכן בכל מטרה, גם אם היא נראית אצילה, יש פסולת בזהב שלה. השבת בנצחיותה ובקדושתה האלקית דומה לעולם הבא, לנצח. פעמים רבות בחפזוננו לבנות אנחנו הורסים, ובלהיטותנו להשיג דברים גדולים אנחנו רומסים את הצדק והמוסר.
חכם התלמוד, בבא בן בוטא, התרה במלך הורדוס שלא להרוס את הישן לפני שהחדש ייבנה. לא פעם העולם מאמין שהרס הישן הוא תנאי הכרחי לבניית החדש. התורה באה ללמד אותנו שהשבת הישנה, שעליה כבר שמרו בני ישראל אפילו לפני מתן התורה בהר סיני, בוודאי תוסיף להתקיים ולהגן עלינו יותר מעגל הזהב החדש והנוצץ שבני ישראל סוגדים לו כעת בהתלהבות כזאת. עגלי זהב באים והולכים, אך הנצחיות של השבת ושל התורה נשארות בכל עת ובכל מצב.
התורה מחזקת את הרעיון הזה כשהיא חוזרת על עניין קדושת השבת פעמים רבות בפרשיות האלה שבאות בסיומו של ספר שמות. המשכן שלנו נבנה רק עם השבת ולעולם לא תוך חילול השבת.