תשובה:
הגדרתו ההלכתית של סוכן חברה היא "סרסור" שמשמעותה: שליח, מייצג. כלומר: אדם שעושה הסכם עם סוכן חברה מסוים - ההסכם איננו עם הסוכן באופן אישי והוא אך ורק מייצג את החברה - עמה נעשית העסקה.
ממילא ברור איפה שבמידה והחברה שגתה וגבתה כסף שלא כדין, אין הסוכן מתחייב על נזקיה, והדרך היא לפנות לחברה עצמה וללבן עמה את פרטי המציאות.
במידה וקיים חשש שהסוכן אינו מתפקד כשורה, וכתוצאה מכך נגרם נזק כספי שהוא, יש לבדוק את גוף הדברים, ובמידת הצורך ניתן לתובעו בצורה אישית לדין תורה.
כל האמור הוא באופן שלא נכתב בחוזה סעיף מפורש שעוסק בתקלות כעין אלו. במקום שישנה התייחסות מפורשת לכך - יש לנהוג כמפורש בהסכם.
מקורות והרחבה:
השו"ע (חו"מ סימן קפ"ה סעיף א') כתב "הסרסור - שליח הוא, אלא שנוטל שכר שליחותו. לפיכך אם שינה דעת הבעלים, משלם מה שהפסיד".
דיני הסרסור הם כדיני שליח רגיל, שבמידה וידוע ששליח הוא וביצע את שליחותו - דין הלקוח עם המשלח בלבד.
הדברים מבוארים בדברי השו"ע (סימן קפ"ב סעיף ב'):
"עבר השליח על דעת משלחו, לא עשה כלום. ודווקא שהודיע שהוא שליח של פלוני, לפיכך אף על פי שמשך או המשיך, אם נמצא שעבר על דעת משלחו בטל המקח, ומחזיר. אבל אם לא הודיע שהוא שלוחו של פלוני, נקנה המקח ויהיה הדין בינו ובין זה ששלחו".
למעשה קיימים שני הבדלים בין שליח רגיל לשליח בשכר - 'סרסור':
א. במקרה של אבדה או גניבה מרשותו:
שליח רגיל פטור (בשבועה) כדין "שומר חינם", ואילו סרסור חייב לשלם, כדין "שומר שכר" (שו"ע סימן קפ"ה סעיף ז')
ב. במקרה שנשלח לקנות חפץ מסוים וטעה וקנאו ביוקר:
בסרסור המקח בטל מיד, מאחר וטוען כלפיו המשלח "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי" ['לתקן שלחתיך, ולא לעוות']. אולם בשליח רגיל אין המקח בטל עד שיביא המשלח ראיה ששלחו דווקא לכך (שו"ע סימן קפ"ב סעיף ד').