עוד על פסח ושבת, ספירת העומר ושבועות

כיוון שהשבוע אנחנו עדיין באווירת חג הפסח, נעסוק בנושא שקשור אליו.

בברכות ההפטרה של שבת חול המועד פסח אין מזכירים את המועד.
וז"ל הרמ"א: "ואין מזכירין בברכת ההפטרה לפסח לא באמצע ולא בחתימה"
(בהגהה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תצ סע' ט).
מסביר ה"משנה ברורה" בשם הט"ז ועוד פוסקים: "דבשבת שחל בחוה"מ פסח אין הפטרה באה אלא בשביל שבת בלבד שהרי אין מפטירין בנביא בשאר ימי חוה"מ לפיכך אומרים ברכת הפטרה כמו בשאר שבתות השנה" (שם ס"ק טו).
מקשה על כך ה"משנה ברורה": "וכתבו האחרונים דבשבת חוה"מ סוכות מסיים מקדש השבת וישראל והזמנים וכן מזכיר של סוכות באמצע הברכה כמו ביו"ט ראשון של סוכות" (שם ס"ק טז).
וקשה מאוד מה ההבדל? ומתרץ בדוחק: "והטעם שכל יום ויום מחוה"מ סוכות הוא כמועד בפני עצמו משום דחלוקין בקרבנות המוספין".

אכן מנהג הגר"א הוא שלא להזכיר החג לא בסוכות ולא בפסח.

אנו נשתדל בדברינו לסנגר על מנהגם של ישראל שלא להזכיר את פסח אבל להזכיר את סוכות. פסח הוא החג היחיד בכל המקרא המכונה שבת. שהרי הציווי על ספירת העומר, ביום שלאחר יום טוב ראשון של פסח, מופיע בכתוב כך:
"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה"
(ויקרא כ"ג טו).
אולי גם כדי להדגיש כי הפסח הוא גם שבת, אין מזכירים את הפסח בנפרד.

יתכן וצריך להסביר את הקשר הפנימי בין השבת והפסח וממילא גם את המשמעות של שבע השבתות שבין פסח לעצרת, באותו כיוון.
השבת מאפשרת יום חופשי מעבודה. גם לחג הפסח משמעות פשוטה של יציאה מעבדות לחירות גשמית. החיבור לחג השבועות חג מתן תורה לאחר שבע שבתות משמעותו: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".
חופש מעבודה איננו מספיק. חירות שמשמעותה עיסוק ברוחניות היא המטרה. פסח ושבת שניהם היינו הך. הם עולים במדרגה דרך ימי ספירת העומר והחיבור לחג השבועות.

הבה נתפלל כי דורנו, שזכה לחירות מדינית ולרמת חיים שמאפשרת להשתחרר מעול העבודה
"מצאת החמה עד כלות הנשמה", ינצל את עיתותיו לחירות של תורה.