בית המדרש

  • אבידה ומציאה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

ייאוש שלא מדעת

undefined

הרב ניר אביב

איר תשע"א
2 דק' קריאה
הרמב"ם כותב (בפרק ט"ו מהלכות גזילה ואבידה הלכה א'): "אפילו נסתפק לו הדבר ולא ידע אם דבר זה אבוד או מונח הרי זה לא יגע בו, ואם עבר ונטלו אסור לו להחזירו לשם, ואם היה דבר שאין בו סימן זכה בו ואינו חייב להחזירו". ותמהים עליו כולם - איך זכה בו, הרי זה ייאוש שלא מדעת וקיימא לן דלא הוי ייאוש! ותירץ מרן רבי יוסף קארו בכסף משנה, שלא אמר אביי אלא שאסור ליטול, "אבל אם עבר ונטלם זכה בהם, דכיון שהם בידו ואינו יודע למי יחזירם שהרי אין בהם סימן, ולמקום שנטלם אין לו להחזירם, ממילא זכה בהם, דאין לנו לומר שיעמדו עד שיבוא אליהו אלא היכא דאיתמר הכי בהדיא". וכן כתב בבית יוסף. שאלתי, מאחר ובסימן ר"ס בחושן משפט פסק השו"ע כדברי הרמב"ם, האם אפשר להגיד שלדעת השו"ע אסור לגעת בחפץ בלי סימן, ואם לקחתי הוא שלי?

תשובה:
אכן כדבריך, השו"ע העתיק להלכה את דעת הרמב"ם בסימן ר"ס סעיפים ט'-י', וזו לשונו "...ואם עבר ונטלו אסור לו להחזירו לשם. ואם היה דבר שאין בו סימן, זכה בו ואינו חייב להחזירו". וודאי השו"ע הבין בלשון הרמב"ם "זכה בו", שיכול לקחתו לעצמו לגמרי, וכן פסק להלכה.
רבים תמהו על הרמב"ם שהרי הוי ייאוש שלא מדעת והמוצא אינו יכול לזכות בו אף אם יתייאש הבעלים אחר כך, וא"כ כיצד יזכה בו? אלא צריך לומר בו שיהא מונח, וכן דעת רוב הראשונים וכן פסק הרמ"א.
אולם נתיבות המשפט (ס"ק י"ג) מבאר שהרמב"ם סובר כך רק כאן כי מדובר שהניח במקום שמשתמר קצת ועשוי לנוד למקום שאינו משומר כלל (כגון, גוזלות שיכולים לדדות), ובהיות הבעלים יודע כל זאת, תולים אנו שבודאי שכחם אחר שהניחם והתייאש, ולכן כשהמוצא נוטלם אחר כך הוי כבר לאחר ייאוש.
אמנם יש לדעת שהש"ך (ס"ק כ"ו) שם חולק בזה בהבנת הרמב"ם, וסובר שאינו זוכה בו לגמרי אלא "כל זמן שלא נתברר של מי הוא יוכל המוצא לעשות בו מה שירצה", כלומר יש היתר להשתמש בחפץ כל עוד לא מתברר שיש לו בעלים או שאין מי שתובעו, אולם אין זו זכיה גמורה, וברגע שיבואו הבעלים יצטרך להחזיר לו את החפץ.
לסיכום, דעת השו"ע בפשטות שזוכה בחפץ לגמרי, ואינו מחלק בין דבר שעשוי לנוד ממקומו לאינו עשוי (ולא כנתיבות המשפט), כמו כן משמע שזוכה בו לגמרי ואף אם ימצאו אחר כך הבעלים אינו חייב להחזיר מן הדין (ולא כש"ך), אלא רק לפנים משורת הדין.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il