בית המדרש

  • מדורים
  • מגד ירחים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

גליון 141 בהוצאת "בית הרב"

תורת אברהם אבינו ותורת משה רבינו

undefined

הרב בניהו ברונר

סיון תשע"א
4 דק' קריאה
משה רבינו קיבל תורה בסיני, תורת משה פותחת בספר בראשית בסיפורי האבות ובראשם סיפור אברהם אבינו. עובדה זו מלמדת אותנו שתורת משה התחילה להופיע בעולם מימי אברהם אבינו,
"זימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנים, והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה" (בראשית רבה סא).


המדרש מספר (שמות רבה כח) על מה שאירע בשמים כשמשה בא לקבל את התורה: "באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה, עשה בו הקדוש ברוך הוא קלסטירין של פניו של משה דומה לאברהם, אמר להם הקדוש ברוך הוא: אי אתם מתביישין הימנו, לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו? אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לא ניתנה לך תורה אלא בזכות אברהם". במסכת שבת (דף פח, א): אמרו מלאכי השרת לקב"ה: "מה לילוד אשה בינינו...", והוסיפו ואמרו: "חמדה גנוזה, שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?".

אברהם פרסם את שם ה' בעולם דרך מידת החסד. הוא גילה לאנושות שאמונה בה' מביאה לתיקון מידות ואחווה בין כל בני האדם. מלאכי השרת אינם יכולים לטעון על דרכו של אברהם אבינו שאינה מתאימה לבני האדם, "אבל על תורת משה שהתרחבה כל כך בקיום מצוות רבות דתיות, שנראות כאילו דבר אין להן עם עצם המצב האנושי, טענו שהם דברים המיוחסים רק למלאכי השרת, בעלי הציורים העליונים המופשטים" (פנקסי הראי"ה ג' כה). במבט שטחי נראית תורת משה כעוסקת בעיקר במצוות וחוקים בין אדם למקום, ואינה שמה דגש על מערכת היחסים בין אדם לחברו. במבט מעמיק מתגלה שתורת משה מכוונת לאותה מטרה של תורת החסד מבית מדרשו של אברהם אבינו. ההבדל ביניהם הוא ש"יסוד תורת החסד, המתפשטת מתורת אבות, הנכללת בשבע מצוות בני נח, מתגלה מיד בעולם" (שם) . ברור לכל שמצוות בני נח, שהאבות הרחיבו והעמיקו את תוכנן, מטרתן השלמת העולם במישור החברתי. העובדה שזו גם המגמה של תורת משה תתגלה רק בעתיד. תורת משה כוללת פרטים רבים ומקיפה את כל חלקי המציאות, וכאשר היא תיושם בישראל ובעולם כולו יתגלה שמגמתה המרכזית זהה למגמה של תורת אברהם אבינו. כדי שהדבר יתגלה צריך שהמצוות יטבעו בישראל [יהפכו לטבע בעם ישראל], ומשם יתרחבו לכלל העולם, ויתגלה שקלסתר פניו של אברהם אבינו הוא קלסתר פניו של משה רבינו.

החלוקה הקיימת בעולם בין הרגש הדתי לרגש המוסרי היא שטחית ונוגעת בעיקר לאומות העולם. הרגש הדתי מכוון את האדם להשתוקקות לקרבת ה', ואילו המוסר מכוון למישור המעשי בהווה. אומות העולם אין להן דרכים סלולות לקרבת אלקים, אף שהשאיפה לקרבת ה' קיימת - היא שייכת בעיקר לעתיד, אבל אין היא מתחברת למוסר הנוגע למעשים בהווה. עם ישראל שקיבל תורה בסיני, קיבל את הדרכים כיצד להתקרב לה', דרכים אלו קיימות והן כוללות בתוכן גם את המוסר המעשי. העתיד וההווה כרוכים יחדיו. הלל לימד את הנכרי שרצה להתגייר שכל התורה היא "ואהבת לרעך כמוך" והשאר פירושים (שבת לא, ב).

חז"ל (בראשית רבה ס ח) מלמדים אותנו ש"יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים","וְשִׂיחָה זוֹ הִיא מְחַיָּה דּוֹר אַחֲרוֹן בְּאַהֲבָה מְסֻתֶּרֶת, בָּהּ מִתְגַּלֶּה הַתּכֶן הַכַּבִּיר שֶׁל 'זוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת וּמֵבִיא גּוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה' " (אורות התחיה יד) . בדורות האחרונים עם ישראל מתחבר ביתר קלות לשיחתן של עבדי אבות, ובכלל למעשיהם של האבות. מהם אנו לומדים מוסר ודרך ארץ, ובזכותם הגאולה תגיע - "זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם". עם התקדמות תהליך הגאולה תתחבר "תורתן של בנים" שהן מצוות התורה שקיבלנו בסיני, לשיחתן של עבדי אבות, ויתגלה שתורת הבנים ומעשי האבות הם אחד.

הדרך העולה מ"מעשיהם של אבות" ל"תורתן של בנים" היא הדרך העולה ממדרגת ה"סגולה" למדרגת ה"בחירה". הסגולה היא תכונה מולדת הנמצאת בכל אחד מישראל מכח היותו בן לאברהם, יצחק ויעקב. ה"בחירה" נבנית על פי התנהגותו בפועל של בעל הסגולה. הרבה חושבים שה"בחירה" חשובה מן ה"סגולה", אך מרן הרב זצ"ל מלמד אותנו (אגרת תקנה) שה"סגולה" יותר חשובה מה"בחירה", כיוון שהיא יצירה אלוקית שהאדם נולד עמה, בעוד שהבחירה היא יצירה אנושית. בדור הגאולה מתגלית הסגולה הישראלית. הדור עוסק רבות בנושאים מוסריים " רגשי החסד, היושר, המשפט והחמלה עולים ומתגברים" (מאמר "הדור"). עם ישראל הם "רחמנים ביישנים וגומלי חסדים" ותכונות אלו מתגלות לרוב בדורנו. מתוך החיבור לסגולה הישראלית, יתקדם הדור לעבר גילוי מדרגת הבחירה בקיום כל מצוות התורה.

חג הפסח הוא חג הסגולה , עם ישראל יצא ממצרים בזכות חסדיו של ה', לא בזכות מעשיהם של ישראל. חג השבועות הוא חג הבחירה , בו קיבלנו את התורה בסיני. שני החגים מתחברים זה לזה על ידי ספירת העומר.

בתורה שבכתב חג השבועות הוא חג ארץ ישראלי - "יום הביכורים", ואילו בתורה שבעל פה החג הוא "זמן מתן תורתנו". ארץ ישראל היא ירושה לנו מאבותינו, ואילו התורה היא "מורשה" שקיבלנו בהר סיני על מנת שנקיימה בארץ ישראל. ארץ ישראל היא הגוף ותורת ישראל היא הנשמה, התורה שבכתב היא הגוף ופנימיותה היא התורה שבעל פה, "נזהר נא לבלי להכשל בניתוק של אלה שני היסודות החיים זה מזה, ותהיה נא תחייתנו הלאומית ובניננו בארץ אבות מלאים חיים שלמים באחדות גמורה של גופה עם נשמתה, ונזכיר נא ביום החג הקדוש הזה, חג השבועות, שכמו שהוא יום הבכורים בתורה שבכתב, הוא גם כן זמן מתן תורתנו בתורה שבעל פה. והאחדות הקדושה הזאת תשיב לנו את אומץ רוחנו, את שלומנו הפנימי, ואת יפעת כבודנו לעיני כל אפסי ארץ" (מאמרי הראי"ה עמ' קעז).
המשימה העומדת בפנינו היא לגלות לעם ישראל את תכנו הפנימי של חג השבועות שהוא "זמן מתן תורה" וכיצד התוכן הפנימי מתגלה דרך המעטפת החיצונית שהיא החיים הטבעיים בארץ ישראל. קלסתר פניו של אברהם אבינו הוא קלסתר פניו של משה רבנו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il