בית המדרש

  • גזילה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

גזל הרבים וגזלן שאינו יודע למי להשיב

undefined

הרב ניר אביב

סיון תשע"א
7 דק' קריאה
הרמב"ם אומר שאדם שגזל ואינו יודע ממי יעשה צרכי רבים בכספו. דהיינו, שיתרום למקומות שרבים מהציבור נהנים מהם, ואולי גם הנגזל מאותו אדם יהנה אף הוא. זה מה שהבנתי. אבל הרמב"ם מוסיף ואומר שיש בפתרון זה "קצת כפרה". מה זאת אומרת בדיוק קצת כפרה, האם באמת מתכפר לו לאותו אדם או שלא, הרי לא שמענו על חצי כפרה?! למשל, אחרי 120 שנה, כאשר יתייצב האדם בפני בית דין של מעלה, האם ידונו אותו לחובה על עוון גזל או שע"י צרכי רבים שעשה בכספו יצא ידי חובה ותיקן את אשר עיוות? מה קורה אם אכן אדם תרם לצרכי רבים וכיוון לשם מצווה ועל מנת לתקן את אשר עיוות (אני מדבר כמובן כל מצב שאדם לא יודע היכן אותו אדם שנגזל), אך בפועל אותו אדם לא בא לידי הנאה מכספו, האם יוצאין ידי חובה או שעדיין עוון גזל בידי? אני רוצה להוסיף ולשאול איך אני יכול לזכות את הרבים ולהזהירם מעניין זה של גזל, האם זה נחשב לסוג של תיקון? אני מודה לרב על הזמן וסובלנות וסליחה על האריכות ודקדקנות. העניין הזה מנקר במוחי ומחליש אותי, קשה לי עם כך שהתשובה בנידון דידן לא הגונה!

תשובה:
א. בפתח הדברים רצוני לומר לך שחלילה לך להרגיש חולשה ורפיון, הרגשות מעין אלה הינן עצת היצר הרע הבאות לעכב את האדם מלהתקדם בעבודת ה' שלו ולהסיטו מדרך התשובה. מדבריך ניכר שרצונך הוא כנה וטהור לעשות תשובה שלמה, ועל כן כבר ראוי אתה להיות שרוי בשמחה. כידוע, אפילו הרהור תשובה הוא דבר מועיל ומהווה אחת מדרגות התשובה, כל שכן אדם חשוב ומכובד כמותך שלא נשאר בגדר ההרהור אלא עובר לפסים מעשיים, ויגע וטורח לברר כיצד לשוב אל ה' יתברך, ודאי שאתה הולך בדרך הנכונה ביותר ועליך להיות בשמחה בשל כך.
ב. נפסק בשולחן ערוך חושן משפט הלכות גזילה סימן שס"ו סעיף ב' כך: "הרועים והגבאים והמוכסים, תשובתן קשה מפני שגזלו את הרבים ואין יודעים למי יחזירו, לפיכך יעשו בו צרכי רבים, כגון בורות שיחין ומערות".
נשאלת השאלה מהו התיקון והתועלת בעשיית צרכי רבים? התשובה היא שעל ידי שיעשה בהם צרכי רבים יהנה מהם גם הנגזל.
ג. בהלכות אונאה סימן רל"א סעיף י"ט פסק השו"ע כך: "עונש המדות והמשקלות קשה מאד, שאי אפשר למודד או לשוקל שקר לשוב בתשובה הגונה, והרי הוא ככופר ביציאת מצרים". הסמ"ע על אתר מבאר מדוע למודד שקר אי אפשר לשוב בתשובה הגונה: "משום דאי אפשר להשיבו לבעלים כיון דלא יוכל לידע למי מדד וכמה פעמים מדד להן, ואף דיש לו תשובה קצת במאי דיכול לעשות בו צרכי רבים וכמו שאמרו [ב"ק צ"ד ע"ב] בגזלנים ובמלוה בריבית דאינן יודעין ממי גזלו וממי לקחו ריבית, מכל מקום אין זה תשובה הגונה, מה שאין כן בשאר עבירות אפילו גדולות כעריות ועבודה זרה, דהן חטאים בינו ובין המקום יתברך, יש להן תשובה בחרטה ובוידוי ובסיגופים".
כלומר, למרות שהגמרא אומרת לעשות צרכי רבים מכל מקום אין זו תשובה מושלמת משום שיתכן שהנגזל לא יהנה מזה בסופו של דבר.
שני הקטעים משלימים זה את זה ואין סתירה ביניהם, בהל' גזילה מובא העיקרון של דרך התשובה למי שלא יודע למי להחזיר, כגון: מי שגזל את הרבים, ובהל' אונאה ישנה הבהרה שדרך זו היא הטובה ביותר אך יתכן שאיננה מועילה לגמרי במידה והנגזל או יורשיו לא יהנו מהמעשה.
ד. הרמב"ם בהלכות תשובה בפרק ד' מונה 24 דברים המעכבים את התשובה, ומהם: "חמשה דברים העושה אותן אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה, לפי שהם עונות שבין אדם לחבירו, ואינו יודע חבירו שחטא לו כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו למחול לו", ובהלכה האחרונה מסיים וכותב "כל אלו הדברים וכיוצא בהן אף על פי שמעכבין את התשובה אין מונעין אותה אלא אם עשה אדם תשובה מהן הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא".
לכן עליך לעשות מה שחז"ל כתבו דהיינו לעשות צרכי רבים, ולאחר שעשית מה שמוטל עליך יצאת ידי התשובה, ולא תהיה נידון על כך לאחר מאה ועשרים.
ה"משך חכמה" מזכיר כמה פעמים בספרו את המושג "תשובת המשקל", ומבאר שהתשובה הגמורה היא שישוב החוטא למצבו הראשוני שקדם לחטא, וכדרך משל מי שגזל צריך לשוב למצבו הראשון קודם החטא ולהוציא הגזילה מתחת ידו. למרות זאת, לעיתים אין אפשרות לעשות תשובת המשקל. וכותב ה"משך חכמה" (דברים ל', ב') כך: "לכן באופן שאין ביד האדם לעשות תשובת המשקל כראוי, מראים לו מדוד וישראל (שמחוסר יכולת עשו תשובה שאינה "תשובת המשקל" ונתכפר להם). וזה רעיון הגמרא (עבודה זרה ד' ע"ב) האומרת: לא דוד ראוי לאותו מעשה, ולא ישראל ראוין לאותו מעשה...אלא למה עשו? לומר לך, שאם חטא יחיד - אומרים לו: כלך אצל יחיד, ואם חטאו צבור - אומרים להו לכו אצל צבור. (כלומר דוד המלך וכן ישראל היו צדיקים ולא היה להם יצר הרע לחטוא אלא הקב"ה זימן להם שיחטאו כדי ללמד לדורות את אפשרות התשובה שמתקבלת אף אם אינה "תשובת המשקל"). והוא שאמר (הושע י"ד, א') "שובה ישראל עד ה' אלקיך" - שהוא הבוחן כליות ולב יודע כי שב באמת, וכדברי הרמב"ם (הלכות תשובה ב', ב'): עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב אל זה החטא עוד. "כי כשלת בעונך" - כי אין בידך לעשות תשובת המשקל. וכמשל העשיר שמרוב טוב בעט במלכות שמים ואחרי זה נעשה עני, הלא אין בידו תשובת המשקל ולהראות בפועל, רק תלוי בלב, וה' יודע תעלומות לב. לכן (שם פסוק ב') "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'", כי בפועל להראות אין בידכם כי שבים אתם".
לכן למעשה: לכתחילה כמובן על האדם להימנע בכל מאודו מגזל הרבים היות והתשובה איננה קלה, אך בדיעבד אם כבר גזל עליו לעשות צרכי רבים, ואם עשה כן אף אם לא הגיע ליד הנגזל יצא ידי תשובה, למרות שאינה נחשבת לו תשובה בדרגה גבוהה (שהרי מצינו דרגות רבות בתשובה, כגון, תשובה מיראה ותשובה מאהבה).
ה. ולבסוף כהשלמה לעניין מוסיף "ערוך השולחן" (חו"מ שס"ו, ג') פרט נוסף וכותב "וכשיעשה צרכי רבים יסבב ה' שכל אחד מהנגזלים או מיורשיהם יהנה כפי ערך גזילתו ושימחלו לו, והבא להיטהר מסייעין אותו מן השמים". כלומר, מי שבא בלב כנה טהור להתחרט ולשוב אל ה', יסייעו לו מן השמים שהנגזל יהנה מצרכי הרבים שעשה ואז תשובתו תהיה תשובה בדרגה יותר גבוהה.
ו. אם הגזלן יודע בוודאות שצרכי הרבים שיעשה לא יגיעו כלל ליד הנגזל, הסתפק ה"פתחי חושן" (הל' גניבה פרק ד' ס"ק נ'), האם מכל מקום ישנו עליו חיוב בידי שמים, ולהבנת דבריו נבאר תחילה מהו חיוב בידי שמים. לעיתים על פי דיני התורה אין אפשרות לחייב את האדם ממון על מעשיו הרעים משום שאינו עומד בקריטריונים המחייבים, ולכן אם יתבעוהו בבית הדין הדיינים יפטרוהו. אמנם, למרות שפטור בדיני אדם יתכן שצריך לתת כדי לצאת ידי שמים. כדוגמא לדבר, ראובן תובע את שמעון שישלם לו עבור הלוואה שהילוה לו, ושמעון איננו בטוח שבכלל לווה מראובן, ומסתפק שמא ראובן בכלל הילוה למישהו אחר. במקרה כזה של ספק בית הדין הנמצא כאן בעולמנו התחתון אינו יכול לחייב את שמעון (שו"ע חו"מ ע"ה, ט'). אולם, היות ושמעון בכל זאת מסתפק שמא בכל זאת הוא כן לוה, לכן ממידת חסידות ראוי שיוציא עצמו מידי ספק. מידת חסידות זו נקראת לצאת ידי שמים. דוגמא נוספת היא מי שגרם היזק לחברו בצורה עקיפה, היזק זה נקרא בלשון חז"ל "גרמא", וההלכה היא שהוא פטור מדיני אדם אך חייב בדיני שמים. שוב אותו עיקרון שאין ביד בית הדין לחייבו, אך כאן צריך לשלם הנזק מדיני שמים. (וחמור יותר מן הדוגמא הראשונה ששם מסתפק אם בכלל הוא זה שלווה, ואילו כאן ודאי שהוא זה שהזיק אלא שאין יכולת משפטית לבית הדין לחייבו, ואין זו רק מידת חסידות. ברם, למרות שאין יכולת משפטית לבית הדין לחייבו, עדיין לחיוב בדיני שמים יש משמעות מעשית: לרש"י ב"מ צ"א ע"א תפיסה מועילה, למאירי ב"ק נ"ו ע"א אם אינו משלם נפסל לעדות, ויש אומרים שהתחייבות לשלם חיוב כזה אינה צריכה קנין, ראה מרדכי ב"ק סי' קט"ו, ובגרמא חייב בשותפים ובשומרים גם בדיני אדם).
ה"פתחי חושן" מסתפק במקרה שהגנב יודע באופן ודאי שהנגזל לא יהנה מצרכי הרבים, אם יש בכל אופן חיוב בדיני שמים לעשות צרכי רבים, ואינו מכריע בדבר.
ז. בהמשך (שם) מביא ה"פתחי חושן" שמספרים בשם הגדולים שבמקרה כזה היו נותנים את סכום הכסף שנגזל לצדקה עבור בעל הממון, כלומר מכוונים להיות שליחי מצוה לתת צדקה מטעם הנגזל ונותנים את הצדקה בשמו כך שהמצוה תיזקף לזכותו של הנגזל. באמת, אין הדבר מועיל לקיים את מצוות השבת הגזילה משום שלא מגיע לידי הנגזל עצמו ואף אינו נהנה ממנו, אך לפחות אין הגזילה נשארת תחת יד הגזלן, אלא עושה בה שימוש מועיל לטובת הנגזל ע"י שמקבל הנגזל שכר מצות צדקה שעשו בממונו, וזו צורת ההשבה המקסימלית שניתן לעשות במקרה כזה.
ח. כמו כן שאלת, מהי הדרך הטובה לעשיית צרכי רבים. ובכן, עצה טובה לצרכי רבים מובאת בספר "אהבת חסד" בשם השל"ה שיכול לנדב ספרים (סידורים, חומשים או ספרי לימוד כגון ש"ס וכו') לבית המדרש או לבית הכנסת האזורי, וה"אגרות משה" כתב שבזמן שתורם הספרים לא יתן בתורת צדקה או באופן שיחזיקו לו טובה ויכבדוהו על כך, אלא יתן בעילום שם וכדו'.
סיכום העולה מכל האמור:
מי שגזל את היחיד ואינו יודע מיהו, או שגזל את הרבים, ורוצה לעשות מצות השבת הגזילה, צריך לעשות צרכי רבים. ואף במקום שיש ספק האם יהנה הנגזל מצרכי הרבים, צריך לעשות צרכי רבים מן הדין ולא רק ממידת חסידות של לצאת ידי שמים, משום שמלכתחילה כל דין עשיית צרכי רבים אינו אלא בגדר ספק ועל סבירות שיהנה ממנו הנגזל בסופו של דבר.
גם אם בסופו של דבר לא הגיע לנגזל הנאה מצרכי הרבים הרי שנחשב שעשה תשובה ויש לו חלק בעולם הבא, למרות שאין זו תשובה בדרגה הגבוהה. ערוה"ש הוסיף שאם בא בלב טהור לשוב בתשובה יסייעו ה' שיהנה הנגזל או יורשיו מצרכי הרבים, ויזכה לתשובה השלימה והמעולה.
אם ודאי לו שהנגזל בשום אופן לא יהנה מצרכי הרבים אז אין חיוב מן הדין לעשות צרכי רבים, ואילו בדיני שמים, כאמור, הסתפק ה"פתחי חושן" ולא הכריע.
הנהגת הגדולים היא שבמקרה וודאי שהנגזל לא יהנה מצרכי הרבים היו נותנים את סכום הכסף לצדקה לזכות עבור בעל הממון.
לסיום אצטט פיסקה הנוגעת לענייננו מתוך "אורות התשובה" פרק יג אות ט': "אל יבהל אדם מפני המניעות שיש לו על התשובה. ואפילו אם התשובה קשה לו, מפני דברים שבין אדם לחברו, ואפילו הוא יודע בדעתו שאינו יוצא ידי חובתו, ומתוך איזו רפיונות איננו יכול לתקן את העניינים שבינו ובין חבריו, אל יניח בלבבו שום חלישות דעת הגורמת להקטין יקרת ערכה של התשובה. ואין ספק, שמתוך השלמה בכל מה שאין לו מניעות, יזכהו ה' יתברך לתקן בכי טוב גם את כל הדברים שיש לו עליהם מניעות גדולות שאי אפשר לו לנצחן".
ושוב הדברים מאירים במקום אחר (שם פרק ז' אות ו'):
"ואם ימצא בעצמו חטאים שבין אדם לחבירו וכחו חלש מלתקנם, מכל מקום אל יתיאש כלל מהתקנה הגדולה של התשובה, כי הרי העוונות שבין אדם למקום ששב עליהם הרי הם נמחלים, ואם כן יש לדון שהחלקים הנשארים שלא תקן עדיין יהיו בטלים ברוב מאחר שכבר נמחלו חלקים רבים מעונותיו ע"י תשובתו. ומכל מקום אל יניח ידו מלהזהר הרבה שלא להכשל בשום חטא שבן אדם לחברו, ולתקן כל מה שיוכל מהעבר בדרך חכמה ואומץ רוח מאד, "הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש" : אבל אל יפול לבו עליו על החלקים שלא ספקה ידו לתקנם, כי אם יחזיק במעוז התורה ועבודת ד' בכל לב בשמחה ביראה ובאהבה".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il