בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מותר ליהנות מהחיים?
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

ציפורה בת דוד

28. סוגי הפרישות

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

אדר התשס"ב
2 דק' קריאה 5 דק' האזנה
כבר אמרנו: פרישות נכונה היא מידה טובה, אך פרישות מופרזת זו מידה רעה. אם אדם מונע מעצמו הנאות עד שהוא נעשה חולה, חלש, עצוב, מדוכא, מריר, זו מידה רעה. ועל זה נאמר: "אל תהי צדיק הרבה". וכל היושב בתענית נקרא חוטא. פרישות נכונה לא מביאה לעצבות אלא לשמחה, לתחושה של שחרור, לתחושה של גבורה: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו". חלקי הפרישות הראשיים הם שלושה: פרישות בהנאות, פרישות בדינים, ופרישות במנהגים.

פרישות בהנאות הוא אשר אמרנו שלא ליהנות בענייני העולם הנאות מיותרות, מגרו ת, אלא לפי הצורך, וזה כולל הנאות של מאכלים, הנאות של התהדרות במלבושים, בבילויים שונים, והנאות בתחום הצניעות, בעניינים שבינו לבינה. בכל אלו נדרשת הפרישות מההפרזה, נדרשת השמירה על הגבול בין הנצרך ובין המיותר. לכוון את ההנאות לזמנים שבהם העונג הוא מצווה כשבתות וימים טובים ומסיבות של מצווה. הפרישות בדינים היא להדר במצוות, להחמיר ולחוש אפילו לדבר יחיד. במחלוקת אם טעמו נראה, אפילו אין הלכה כמותו. כמובן, בתנאי שהחומרה לא תיהפך לקולא. להחמיר בספקות - אפילו במקום שאפשר להקל בהם. כבר ביארו לנו חז"ל מאמר יחזקאל שאמר: "הנה נפשי לא מטומאה", והכוונה שלא אכלתי מבהמה שהיתה עליה שאלה אם כשרה אם טריפה והורה בה חכם, ואעפ"י שהורה להיתר, אבל כיוון שנפל בה ספק נמנעתי מלאכול ממנה, ולא אכלתי מבהמה שמיהרו לשחוט אותה מפני שהיתה מסוכנת וחששו שמא תמות, ואעפ"י שהיא מותרת באכילה, בכל זאת החמרתי על עצמי להתרחק מן האיסור. וכן אמר מר עוקבא: אבי אחר אכילת בשר היה ממתין מעת לעת, כלומר 24 שעות, ולא אכל עד אז גבינה. ואילו אני לגבי אבי כחומץ בן יין, שאני ממתין בין בשר לחלב רק סעודה אחת. ואעפ"י שאין הלכה שצריך לחכות זמן כה רב, אך אביו היה מחמיר על עצמו. ומזה יש ללמוד שכדי להחמיר צריך להיות במדרגה מתאימה, ולא כל אדם יחקה את המחמירים ויעשה כמותם מבלי שהוא מתאים לכך. ולכן מר עוקרבא לא מנהג כאביו בזה כי הוא הרגיש אינו במדרגה כזו.

אם אדם נוהג בפרישות ובחומרות יתירות והוא אינו במדרגה כזו, יש לחשוש שיש בזה יותר יהירות מאשר הידור אמיתי. למדרגת הפרישות צריך לעלות באופן אמיתי ושלם ולא בדברים חיצוניים מסוימים בלבד, וכאשר אדם מתקדם בהדרגה ולא רק פורש מהנאות ומתרחק מאיסורים, אלא מתמלא בתוכן רוחני, מתמלא באהבת ה', באהבת התורה והמצוות, ולא חסרות לו ההנאות הגשמיות, זוהי הפרישות הראויה. החלק השלישי של הפרישות הוא בהתנהגות: לפרוש מחברה שאינה מתאימה, ואין הכוונה להיות מנותק מהעולם, כי לעולם תהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות אלא להתחבר עם הטובים כפי הצורך בלימוד ובמעשים טובים. הכלל: מידת הפרישות הנכונה נבחנת אם היא אינה מחלישה את כוחות הנפש הטובים אזי סימן שהיא טובה, אבל אם היא מחלישה את כח הרצון אין זו פרישות נכונה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il