זאת חוקת התורה

היום, ערב שבת קודש פרשת חוקת, הוא יום שבעקבות שאלת חלום נהגו במשך דורות לציינו כיום זיכרון למאורע היסטורי חשוב, אך בתקופה האחרונה הוא כמעט ונשכח.
וכך הוא סיפורו של היום - לפני כ - 800 שנה שלח המומר ניקולס דנין תלמידו לשעבר של רבי יחיאל מפריז, איגרת לאפיפיור ובה האשמות רבות כנגד התלמוד. בעקבות איגרת זו הכריחו האפיפיור ומלך צרפת את היהודים להתווכח עם הנוצרים ולהגן על דתם.
את היהדות ייצגו רבותינו הגדולים בעלי התוספות ובראשם רבנו יחיאל מפריז ורבי משה מקוצי (הסמ"ג). כמובן, הוויכוח לא היה הוגן, ובעקבותיו מצא חבר השופטים את התלמוד אשם בדין ודן אותו לשריפה. ניסיונותיהם של היהודים למנוע את ביצוע גזר הדין נכשלו ושוטרים צרפתים פשטו על כל הישיבות, בתי הכנסת ובתי היהודים בכל רחבי צרפת, והחרימו את כל ספרי התלמוד ומפרשיו. (רק בנס ובמסירות נפש עצומה ניצלו כתבי היד של רבותינו בעלי התוספות ועם ישראל זכה לאורם).
וכך, (ככתוב בבאר היטיב סימן תקפ' בשם התניא) - בערב שבת קודש פרשת חוקת נהגו היחידים להתענות, לפי שבאותו היום שרפו הגויים בכיכר העיר בפריז עשרים עגלות מלאות ספרים. וקבעו זאת לפי התאריך של ערב שבת ולא לפי התאריך בימי החודש, מפני שמתוך שאלת חלום נודע להם שיום הפרשה גורם גזירת התורה, שהרי את הפסוק - "זאת חוקת התורה", מתרגם אונקלוס - "דא גזרת אורייתא", שמשמעותו - זאת הגזירה על התורה.
עוד בימי הוויכוח בין היהודים והנוצרים, ראה רבנו יחיאל מפריז את הנולד והבין שהתלמוד בסכנה. לכן, על אף הקשיים הגדולים של אותם ימים, לא התייאש רבנו יחיאל מפריז והוא הקדים תרופה למכה. הוא הורה לתלמידיו שכל אחד מהם ילמד מסכת שלימה בעל פה וכך גם לאחר השריפה הנוראה המשיכו בישיבתו ללמוד גמרא בעל פה.
במשך שמונה עשרה שנה למדו בישיבת פריז אך ורק בעל פה. כל אחד לימד את חברו ואת התלמידים החדשים את המסכת שלו. גדל דור של בחורי ישיבה שלא פתח גמרא מעולם. לאחר שמונה עשרה שנה, הבין רבינו יחיאל שהגזירה לא תחלוף בדורו, וכך אי אפשר להמשיך, והוא עלה בראש שלוש מאות תלמידיו לארץ ישראל והקים את ישיבתו בעכו.
כך לדאבוננו נותרו יהודי צרפת ללא הגנת התורה. ואכן, לאחר זמן לא רב גזר מלך צרפת גירוש על כל יהודי המדינה והם שולחו בעירום וחוסר כל אל מחוץ לגבולות המדינה.
ואנו ביום זה נפנים בתוכנו את חשיבותה ומרכזיותה של התורה לחיינו, ואת גודל הקללה והמארה של הגלות, שהציקה לא רק לגופינו אלא פגעה גם בתורתנו. אשרינו שאנו זוכים ויושבים בארצנו הקדושה, ויכולים לחיות חיים של תורה ומצוות בשלמות.