(ח. שורה 1 – ח: שליש תחתון)
חלק א – מכת סכין חמה – מה קודם החיתוך/מכה או השריפה?
נפק"מ:
A. ר' זירא-שמואל - שחט בסכן מלובנת – החידוד קודם וכשר. (והרי לפני חיתוך רוב הסימנים, צידי הלהב שורפים נקב בוושט? הם לא נוגעים (החיתוך מרווח)).

B. צרעת שחין/מכווה - הקדמות: a. שחין – מכה, מכווה – אש או דבר שהתחמם באש. b. דיניהם שווים (שבוע + שיער לבן או פסיון (התרחבות)) אך אינם מצטרפים לגריס. c. אם יש גם שחין וגם מכווה – האחרון קובע .
איבעיא להו – היה חצי גריס שחין, ואח"כ קיבל מכה מברזל מלובן – מה קודם? (האחרון קובע) אם השחין קדם – לא מצטרף, אם המכווה קדמה – מצטרף.
תא שמע: 1. משחיטה - ר' זירא שמואל הנ"ל – בשחיטה החידוד קודם. 2. מצרעת - ליבן שיפוד והכה – המכה ראשון והאש שני (-נחשב מכווה ) דחייה – בשניהם מדובר במחודד ולכן קודם.

חלק ב – בליעה והכשרת סכין (ח. שליש תחתון)
א. סכין של ע"ז - שתי בעיות –1. הנאה מע"ז. 2. בליעת איסור (רש"י – בליעת השמנונית).
A. ברייתא – מבחינת ע"ז – רק מה שנחשב הנאה – מותר לשחוט (-מקלקל), אסור לחתוך הבשר (-הנאה). ומוסיף רבא – יכול להיות גם להפך – שחיטת מסוכנת – אסור (מתקן), חיתוך בשר משובך – מותר (מקלקל).
קשה – מה עם האיסור (שמנונית)? 1. סכין חדשה (השתמשו בה עצים לע"ז, שהרי אם לא השתמשו כלל אלא רק ייחדו – משמשי ע"ז לא נאסרים). 2. הכשירו אותה (בליבון). [ האם צריך ליבון? לשמנונית לא בלועה – מספיק נעיצה כדלקמן, לבלוע – מחלוקת (ליבון/חמין (הגעלה)). רשב"א – הגמרא כתבה ליבון "לרווחא דמילתא"].

B. איתמר - מבחינת האיסור – שוחט בסכין ע"ז



C. סכין ששחט בו טריפה מחלוקת רב אחא ורבינא – אם בחם או צונן /מטלית מבד קשה. והלכתא בצונן.
[להלכה – הרי"ף קושר בין B ל-C, ולכן בשניהם לקולא, אך רש"י - הסכין בולעת רק בממש רותח אך מפליטה לבשר גם בחום של בית השחיטה/דוחק, וצריך קילוף].