(ח: שליש תחתון – י. שליש עליון)
הלכות של רב יהודה בנוגע לשחיטה:
סוגיא א – הרחקת בשר וחֵלב והלכות שחיטה
א. ר"י-רב - הרחקת בשר וחֵלב (קשור לנושא של אתמול – הכשרת הסכין).
A. שלושה סכינים נפרדים (שחיטה, בשר, חלב) + שני כלי מים (בשר, חלב).
B. רב פפא – לא ישים הכסלים מעל הבשר (הכרום יקרע והחלב יזול לבשר).
ב. ר"י-שמואל -
A. ת"ח צריך לדעת הלכות שחיטה – שהייה, דריסה, חלדה, הגרמה, עיקור.
(לא מספיק שראינו ששחט טוב). B. צריך לבדוק הסימנים לאחר השחיטה . – בסוגיא הבאה.
ניסיון ראיה – רב יוסף – "אם שהה כדי ביקור" – לכאורה ביקור סימנים, דחייה – ביקור הסכין לפני השחיטה.
סוגיא ב – בדיקת הסימנים וחזקות
(ט. שליש עליון)
א. A. ר"י-שמואל - צריך לבדוק הסימנים לאחר השחיטה.
B. ניסיון ראיה – רב יוסף – "אם שהה כדי ביקור" – לכאורה ביקור סימנים, דחייה – ביקור הסכין לפני השחיטה.
ב. אם לא בדק הסימנים? (חזקת הבהמה)
A. לפי כולם – אסורה באכילה ,
וכרב הונא – בהמה בחייה בחזקת איסור (רש"י –אבר מן החי, ראשונים – "לא זבוחה"), ולכן נשארת אסורה עד שיוכח שהוכשרה בשחיטה .
B. אבל האם היא כנבילה שגם מטמאה ? (בפשטות כן, שהרי לא ידוע אם נשחטה כדין, אבל - )
המחלוקת וההסבר –



סוגיא ג – חזקת הכשרות אחרי השחיטה
א. דיון בהמשך דברי רב הונא – נשחטה, כשירה – עד שיוודע לך במה נטרפה . החידוש – אפילו שיש ריעותא , עדיין יש לה חזקת התר.
דוגמא לריעותא – בא זאב ונטל המעיים, והחזיר עם נקב (של שיניו) –
מצד אחד – ברור שזה מהשיניים, מצד שני - יש ריעותא (נקב) – ואין אפשרות לדעת מה היה מתחת (אולי כבר היה נקב של טריפה ו"במקום נקב נקב") – קמ"ל שכשירה.
(ט. 2-)
ב. A. קושיא על רב הונא -
צפור/עכבר מנקרים בתאנה/אבטיח – חוששין שבמקום נקב נקב ואסור!
תשובת רבא – חמירא סכנתא מאיסורא.
B. ראיות שחמירא סכנתא מאיסורא:
1-2. בספק טומאה מקלים ברה"ר ובדבר שאין בו דעת להישאל.
דחייה – שם זה גזה"כ.
3. רק אם השאירו את צלוחית המים סגורים ומצאו שנפתחו, חוששים לנחש, ואילו במים מגולים אוסרים גם בלי סיבה.
[ואגב, איסור הסכנה של גילוי במים, יין וחלב, וכזמן שלוקח לנחש להגיע להטיל ארס ולברוח].

שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני