חולין - דף ל"ד

(לג. במשנה – לד. שורה 11)

הקדמות:
דרגות הטומאה – אב עושה ראשון באדם וכלים, ראשון עושה שני באוכלים ומשקים, שני עושה שלישי בתרומה וקודש, קודש שלישי עושה קודש רביעי.
גזירות דרבנן:
א. יש גזירה דרבנן על סתם ידיים שהם שני.
ב. גזירת טומאת גווייה - אוכל בשר טמא – לא נטמא מהתורה (שהבשר ראשון), אך מדרבנן יש טומאת גווייה (יומא פ: - רק דרבנן, ויש מחלוקת ראשונים האם יש איסור בהיטמאות או שזה פשוט מצב). לטעם הגזירה – ראה שבת יד..
ג. גזירה דרבנן ששני הופך משקה לראשון.

א. המשנה - אכילת בשר בידיים מסואבות (טמאות מדרבנן) -

איך מכשירים בשר לקבל טומאה –ר"ש – עצם השחיטה, ת"ק – ע"י הדם.
אם אין דם, השחיטה כשירה וגם אין בעיית טומאה, משמע שאם יש דם יש בעיית טומאה.

הבעיה – הידיים (שניות מדרבנן) יטמאו את הבשר, ואז -
יש ראשונים – יש איסור (דאורייתא/דרבנן) לאכול בשר טמא.
רוב הראשונים – אין איסור באכילת בשר טמא, אך יאכל ויטמא (טומאת גוייה – למסקנה מדרבנן), ואז אסור בקודשים.

ב. למה הידיים מטמאים הבשר, הרי שני לא עושה שלישי בחולין?
[הנחות היסוד של השאלה: A. הבשר חולין. B. הידיים שניות.  C. שני לא עושה שלישי בחולין].

(תירוצים שמשנים את מעמד הבשר – הנחה A)

1. 1. מדובר בבשר קודשים (שנעשה שלישי (ואפילו רביעי)).
   דחייה: 

1. אין "חיה" בקודשים.

2. המשנה הכשירה את השחיטה כשאין דם, והרי בקודשים חייבים דם.

3. דם קודשים לא מכשיר לטומאה (לא נשפך כמים).

4. קודשים מוכשרים לטומאה גם בלי משקה ("חיבת הקודש").

 

1. 2. ר"נ-רבה ב"א – מדובר בבשר עם קדושת מעשר שני, וכדרבנן

דתנן (פרה) – טומאה שנייה מדרבנן – פוסלת תרומה ומטמאת קודשים, ולגבי מעשר -
ר"מ – כמו חולין, רבנן – אסור.

דחייה – רבנן רק אסרו באכילת מעשר, אבל לא שמטמא מעשר במגע.

(תירוץ שמשנה את מעמד הידיים – הנחה B) (לג: 9+)

1. 3. רב פפא – מדובר בידיים שהן ראשונות לטומאה.
   צירוף של שני תנאים:
   + לר"ע יש מקרה שגזרו על ידיו "ראשון לטומאה",
   במכניס ידיו לבית המנוגע (גזירה אטו גופו) (בניגוד לרבנן שהן רק שניות).

+ לר"ש ב"א הן ראשונות גם לחולין (לרבנן – רק לתרומה ומעלה).
(לא העמיד כר"ע עצמו, כי אולי לדעתו זה לא לחולין).

(תירוץ שמשנה את הכלל – הנחה C). (לג: שליש תחתון)

1. 4. גמרא - לר"ע שני עושה שלישי בחולין!
   המקור שלו – וכל כלי חרס אשר ייפול מהם (שרצים) אל תוכו, (הכלי 1) כל אשר בתוכו יטמא (2), וכיון שכתוב יטמא (ולא טמא) – מטמא אחרים (3).

דחייה – רק בטומאות דאורייתא (שרץ).

(תירוץ שמשנה את מעמד הבשר – הנחה A) (לג: 10-)

1. 5. ר' אלעזר-ר' הושעיא, ובהמשך עולא – מדובר בחולין שנעשו על טהרת הקודש.
   מי סובר שיש "חולין על טהרת הקודש"?
   ר' אלעזר (לג: 10-) (וכן רבה בר בר חנה-רי"ח ("חבריא") – רק ר' אליעזר,
   עולא – גם ר' יהושע.

[ולמה לא העמידו ב"על טהרת תרומה" ויהיה לכו"ע? כיון שמדובר בבשר, ואין סיבה שמישהו יחשוש שיחליף עם פירות תרומה].

שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני