ימי הנחמה

סיפר לי מכר, שפעם הוא צעד ברחוב צדדי בניו-יורק. והנה, לתדהמתו, באמצע הרחוב פרושים מחסומים, ובצידם עומדים שומרים פרטיים ושואלים אותו - להיכן אתה הולך, ונוהגים ברחוב כבחצרם הפרטית.
לשאלתו - לפשר התופעה המוזרה, ענו לו השומרים: קטע רחוב זה הוא בבעלות פרטית. לפני כמה עשרות שנים, הרשו בעלי המקום לעוברים ושבים לעבור ברשותם. מאז הפך המקום לרחוב. בעלי המקום לא חזרו בהם מהסכמתם, שהקרקע תשמש כרחוב, אך אם ברצונם שבעלותם על הקרקע לא תפקע, עליהם לנהוג פעם בשנה במקום כבחצרם הפרטית. לפיכך, אנו שואלים כעת את העוברים ושבים לפשר מעשיהם.
באופן דומה - נוהג שגריר ארגנטינה בבריטניה מידי שנה. בין שתי המדינות הללו שוררת מחלוקת על השליטה בקבוצת איים בשם 'איי פוקלנד'. כיום, בריטניה שולטת באיים אלו. מידי שנה, מגיש השגריר הארגנטינאי מחאה חריפה בפני שלטונות בריטניה על כך שבריטניה כבשה מארגנטינה את איי פוקלנד. לאחר המחאה, שתי המדינות מוסיפות לקיים קשרים דיפלומטיים ביניהם, אבל המחאה חשובה כדי שלא יאמרו שארגנטינה ויתרה על המקום.
גם בהלכה שלנו יש למעשה זה משמעות גדולה, שהרי אדם שהחזיק בקרקע שלוש שנים, ואיש לא מחה על כך, הרי אם המחזיק טוען שהוא קנה את הקרקע - החזקתו בקרקע מהווה הוכחה לטענתו.
עם ישראל נוהג באופן דומה מידי שנה בט' באב. אנו שבים ומצהירים בכל שנה, שלא וויתרנו ולא נוותר על אף גרגיר מאדמת ארץ ישראל הקדושה. שוב נשוב לכל חבלי ארצנו ובתוכם, כמובן, לגוש קטיף, ומעל הכל נשוב בשלמות לירושלים עיר הקודש ונבנה בה את בית המקדש.
וכאן, היום בימים שבין ט' באב לטו' באב, ראוי לציין פירוש מעניין לטו' באב, שכיוונו הרוחני מתאים לרעיון בו פתחנו. כידוע, טו' באב מופיע בתנ"ך (סוף ספר שופטים) כ'חג לה' בשילה'. משמע, שחגגו אותו דווקא בשילה ולא בשאר ערי הארץ. גם במשנה (סוף תענית) הוא מופיע כיום שבו "בנות ירושלים יוצאות ומחוללות בכרמים". משמע דווקא בירושלים ולא בשאר ערי הארץ. אם כן תמיד חגגו אותו במקום המשכן והמקדש ולא בשאר המקומות. מדוע?
ההסבר כתוב באחת הקינות לט' באב. שם מופיע שהטעם לחג, שביום זה שמחו על כך שנכנסנו לארץ. הרי בגמרא תענית מופיע שבזמן דור המדבר, בכל ט' באב היו אלו שנגזר עליהם למות במדבר, חופרים לעצמם קברים ונכנסים אליהם, ובכל שנה חלקם נשארו בקבר. בשנה הארבעים, חפרו אלו שהיו בני עשרים בזמן הגזירה, והסתפקו אם הם כלולים בגזירה, קברים לעצמם ונכנסו פנימה. והנה בבוקר קמו כולם. חשבו שאולי טעו בחשבון, ושוב נכנסו לקבר. בטו' באב, כשהירח במילואו הבינו שחלפה הגזירה, וכולם יכנסו לארץ. לכן עשו במקום הקמת המקדש חג על הזכות להיכנס לארץ.