בית המדרש

  • ברכות השבח והראיה
לחץ להקדשת שיעור זה

ברכת הלבנה

מדוע נתחדשה ברכה מיוחדת לראיית הלבנה - הסבר אמוני; האופן המיוחד באמירת הברכה; זמן הברכה וההלכות המתחדשות בו; פירוט המצב בו צריכה הלבנה להיות על מנת שתהיה ראויה לברכה.

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשס"א
7 דק' קריאה 15 דק' האזנה
ברכת הלבנה
בברכת הלבנה אנו מודים לה' על שברא את הלבנה שאנו נהנים בלילה מאורה. ברכה זו זכתה ליחס מיוחד של כבוד וחיבה מהמוני בית ישראל, הרבה מעבר לברכות שבח והודאה אחרות, וזאת מפני שבברכת הלבנה רמוזים עניינים עמוקים אודות עם ישראל.

נבאר מעט: מכל גרמי השמיים המייצגים כלפינו את העולם המושלם והנצחי, הלבנה היא הדומה לנו ביותר. כמו האדם שחייו רצופים עליות וירידות, כך גם ללבנה יש עליות וירידות. באמצע החודש היא נראית מלאה ולקראת סופו מתמעטת ונעלמת. וכמו האדם שהתגאה והתאווה, ושאף להתרומם אל מעבר למדרגתו, ואכל מעץ הדעת, כך גם הלבנה לא הסתפקה בכך שאורה היה שווה לאור השמש, ובקשה למלוך על השמש. כעונש על גאוותה החליש הקב"ה את אורה, ואף יצר את מחזור הלבנה שבו בכל חודש היא מתמעטת ונעלמת למשך יממה. אולם שלא כמו האדם שבסופו מתמעט ומת, הלבנה שייכת לצבא השמים, והיא קבועה ותמידית, ועל כן תמיד היא חוזרת לחיים. וכך ממש הוא טבע האומה הישראלית, שמצד אחד חיה חיים אנושיים הכוללים מורדות ועליות, יצר טוב ויצר רע, ומאידך הקשר שלה לעניין האלקי הוא נצחי, ועל כן שלא כמו שאר העמים, עם ישראל חי וקיים. ואל הרעיון הזה אודות נצח ישראל הננו מתקשרים בברכת הלבנה, בעת שאנו רואים אותה חוזרת וגדלה בכל חודש. ולכן לאחר הברכה אנו מוסיפים ואומרים: "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגע בך (לרום מעלתך שמקומך בעליונים), כך לא יוכלו כל אויבי לנגע בי לרעה". וכן אנו אומרים: "סימן טוב ומזל טוב יהא לנו ולכל ישראל אמן".

יתר על כן, לא רק שהננו מצליחים לשרוד למרות כל המשברים, אלא שכל משבר ונפילה מנותב כמנוף להתפתחות ותיקון, כך שלאחר כל משבר עם ישראל זוכה להגיע למדרגה יותר גבוהה ממה שהיה לפני כן. היהודי שהצליח יותר מכל להראות בחייו כיצד ניתן להפוך את כל הנפילות והמשברים למנוף לעלייה היה דוד מלך ישראל, שעל פי חז"ל היה הבזוי בין אחיו, וגדל בשדה בין החיות, ומכל דבר השכיל להתפתח ולהתעלות. ואף לאחר הנפילה הקשה בחטא בת שבע לא התייאש וחזר בתשובה שלמה, עד שאמרו עליו חז"ל (מועד קטן טז, ב): "שהקים עולה של תשובה", דוד הפך את המשבר הנורא להתעלות עצומה, ומאז ועד היום כוחה ודרכה של התשובה נלמדת ממנו. בזכות הכוח הזה להפוך את הירידה לעלייה, ואת החיסרון ליתרון, נמשלה מלכותו ללבנה, וזכה למלכות עולם. ולכן לאחר ברכת הלבנה אנו אומרים: "דוד מלך ישראל חי וקיים".
כך גם עם-ישראל, ממשבר למשבר הננו נעשים יותר מעמיקים, יותר מבינים ומאמינים, עד שלבסוף נזכה לתקן את העולם במלכות שדי. וכל החטאים והפגמים יעלמו, ואז גם הלבנה שמסמלת את מצבנו בעולם תחזור למצבה השלם. וזהו שהננו מבקשים בברכת הלבנה: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי למלאות פגימת הלבנה, ולא יהיה בה שום מיעוט. ויהי אור הלבנה כאור החמה וכאור שבעת ימי בראשית, כמו שהיתה קודם מיעוטה". וכן אנו מבקשים בברכת הלבנה, "שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהן (ישראל) עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו".

מאחר שהרעיון המתבטא בלבנה, ובהתחדשותה בכל חודש, כל-כך גדול ועמוק, נתקדשה ברכת הלבנה עד שהיא נחשבת למעין קבלת פני שכינה, שהרי יש בה הבנת תפקידה ושליחותה האלוקית של כנסת ישראל, שמתגברת על כל החסרונות, ומתקנת את כל הפגמים, עד לתיקון השלם. (אלו מקצת מהרעיונות הרמוזים בברכת הלבנה, ועיין עוד מהר"ל חידושי אגדות ח"ג קנ"ח, שיש בכל חידוש ראשוני קבלת שכינה).

זהו מה שאמר תנא דבי רבי ישמעאל על ברכת הלבנה, "אילמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמיים פעם אחת בחודש (בברכת הלבנה) דים". ומאחר שכן, אמר אביי שיש לכבד את ברכת הלבנה ולאומרה בעמידה (סנהדרין מב, א). והוסיפו חכמי הדורות ואמרו, שיש לאומרה דווקא במוצאי שבת בעת שהאדם לבוש בבגדים נאים. ולכן יוצאים מן הבית כדי לאומרה, ולכן משתדלים לאומרה במניין.

אופן אמירת ברכת הלבנה
כפי שלמדנו בהלכה הקודמת, בברכת הלבנה טמונים רמזים עמוקים אודות נצח ישראל, והאמונה בהתחדשות למרות כל המשברים, עד לבוא הגאולה השלמה. ולכן נוהגים לכבד את הברכה ולאומרה בשמחה. וכן אמר אביי בתלמוד (סנהדרין מב, א), שלפיכך ראוי לאומרה בעמידה. כך הדין לכתחילה, אבל בדיעבד, אדם שאינו יכול לעמוד על רגליו מפני מחלתו, יכול לברך בישיבה (ילקוט יוסף תכו, יא). בספר בן איש חי (ש"ב ויקרא כג) כתב שיש לעמוד בברכת הלבנה ברגלים צמודות כפי שעומדים בתפילת עמידה. אולם בהרבה מקומות אין נוהגים לעמוד כך בברכת הלבנה, וכן רוב הפוסקים לא הזכירו זאת, ורק ציינו שאין לכוף את הרגליים שלא יראה כמשתחווה ללבנה.

יש לומר את הברכה מחוץ לבית תחת כיפת השמים. שהרי למדנו שיש בברכת הלבנה מעין קבלת פני שכינה, וכשם שיוצאים לקבל את פני המלך, כך יש לצאת לקראת ברכת הלבנה. אבל חולה או מי שחושש שיתקרר אם יצא מהבית, יכול לראות את הלבנה דרך החלון ולברך (מ"ב תכו, כא), וכדי לכבד את הברכה שיש בה קבלת פני שכינה וחיזוק אמונה, ראוי לאומרה בעת שלבושים בבגדים יפים, ולפיכך נהגו לאומרה במוצאי שבת או במוצאי יום-טוב, שאז לבושים בבגדים חגיגיים, והברכה תיאמר ברוב עם. ועוד רמז יש בדבר, שבעת צאת השבת נחרב בית-המקדש, וגלתה השכינה, ובברכת הלבנה אנו מבקשים שתשוב ותתחדש, שהרי הלבנה מרמזת על כנסת-ישראל ועל גילוי השכינה (כה"ח תכו, כא). ובספר מגיד מישרים כתוב שסימן זה יהיה בידינו, שבכל חודש שיברכו את ברכת הלבנה במוצאי שבת ימצאו הצלחה, וכשתתכסה ותעלם עד שלא יוכלו לברך במוצאי שבת - אותו החודש לא יהיה מוצלח (מ"ב תכו, ד).

אולם, מצד הדין, מותר לברך ברכת הלבנה בכל יום. וכשיש חשש שמא על ידי ההמתנה יפסיד את הברכה, כגון שבמוצאי שבת הבא ישכח לברך או שהלבנה לא תיראה מחמת העננים, עדיף לברך ביום חול, ובליל שבת נהגו שלא לברך ברכת הלבנה, כדי שלא לערב שמחת השבת בשמחת ברכת הלבנה. ועוד כמה טעמים נאמרו בזה. אבל העיקר להלכה הוא, שבמקרה שסוף זמן ברכת הלבנה מגיע, ואם לא יברכו בליל שבת יפסידו את הברכה, יש לברך בליל שבת (ציץ אליעזר יז, יז). עוד נהגו לכבד את הברכה ולאומרה במניין, וכשאין מניין ראוי להשתדל לאומרה לפחות בשלושה, אולם מצד הדין אפשר לאומרה גם ביחיד. ובכל עת שיש חשש שאם ימתין עד ליום שיהיה לו מניין ישכח, עדיף שיברך ביחיד (באו"ה תכו, ב, ד"ה 'אלא').

זמן ברכת הלבנה
כדי לבאר את זמנה של ברכת הלבנה ראוי להזכיר תחילה את סדר מחזור הלבנה: בסוף כל חודש מתמעט אורה של הלבנה, עד שהוא נעלם לחלוטין למשך יממה אחת, ולאחר מכן הלבנה מתחילה להראות שוב. ביום הראשון היא נראית קטנה מאוד, וכך היא גדלה עד שבאמצע החודש היא נראית במלוא גודלה, ושוב הולכת ומתמעטת עד שהיא נעלמת לגמרי בסוף החודש. וביום הראשון שבו הלבנה נראית מחדש, מתחיל החודש הבא. מחזור הלבנה מהווה רמז וסמל לחייו של האדם, שיש בהם עליות וירידות, אולם גם לאחר משברים שלעיתים נדמה שמרסקים את האדם לחלוטין, בכוח האמונה ובעזרת ה' הוא יכול להתגבר ולעלות שוב. גם בתולדות ישראל ישנה מחזוריות כעין מחזור הלבנה. ועל כן בכל חודש כשהלבנה נראית מחדש, הננו מתעודדים גם באשר לחיינו הלאומיים והפרטיים. משום כך נתחבבה ונתקדשה ברכת הלבנה בקרב ישראל.

לכאורה מיד בתחילת החודש כאשר הלבנה נראית מחדש ראוי להזדרז ולהודות לה'. ואכן כמה מגדולי הראשונים כתבו שהטוב ביותר לברך ביום הראשון להראותה, ורק אם לא בירך ביום הראשון יכול לברך גם אחר-כך (רמב"ם ברכות י, יז; ספר הקנה כמובא במ"א תכו, יג). אולם כמה מן הראשונים כתבו, שמן הראוי להמתין עד שתגדל מעט וניתן יהיה ליהנות מאורה, ולכן כתבו שתחילה יש להמתין עד שיעברו שלושה ימים שלמים מרגע המולד, ורק לאחר מכן לומר את ברכת הלבנה. אלא שאם היום השלישי חל ביום חול, ראוי להמתין עד למוצאי שבת שזהו הזמן המתאים והמכובד לברכת הלבנה. וכן דעת רוב הפוסקים, וכך הוא מנהג אשכנז, שבמוצאי שבת הראשון שלאחר ג' בחודש מברכים את ברכת הלבנה (תר"י; מ"ב תכו, כ). אך בעל השולחן-ערוך (תכו, ד) כתב בשם אחד מגדולי המקובלים, רבי יוסף ג'יקטלייא שיש להמתין עד שיעברו שבעה ימים מן המולד, משום שאז אפשר ליהנות יותר מאורה. וכן כתבו עוד כמה מן המקובלים. וטעמם, מאחר שאור הלבנה המתחדש רומז גם להתחדשות האדם, ובכל עת שיש התפתחות חדשה יש גם חשש שמידת הדין תקטרג ותפגע בצמיחה החדשה, לכן ראוי להמתין עד לאחר שבעה ימים. אז יתייצב האור אחרי שעברו עליו שבעה ימים כשבעת ימי בראשית, ושוב לא ניתן יהיה לקטרג על ההתחלה החדשה, ואז ראוי לברך על הלבנה ללא חשש, וכן נוהגים הספרדים והחסידים.

אלא שלפעמים מוצאי שבת, שהוא הזמן הראוי לאמירת ברכת הלבנה, חל ביום השביעי ממש, כך שמצד אחד כבר הגיע היום השביעי, אולם אם עושים חשבון מעת מולד הלבנה עדיין לא עברו שבעה ימים תמימים. ובזה ישנה מחלוקת, לדעת כמה מן המקובלים אין לברך ברכת הלבנה עד שיעברו שבעה ימים תמימים (רש"ש, הגר"ז, כה"ח תכו, סא). ויש אומרים שאף אם חסרות כמה שעות עד לסוף היממה השביעית מעת המולד, אפשר לומר למנהג הספרדים את ברכת הלבנה. ובמיוחד כאשר יש חשש שאם ימתינו למוצאי שבת הבא, אולי יתכסו השמים בעננים ולא ניתן יהיה לומר את הברכה. (כנה"ג, יחו"ד ב, כד).

לאחר שביררנו מתי מתחיל זמנה של ברכת הלבנה ראוי לברר מתי בכל חודש מסתיים זמן ברכת הלבנה. ואף שברור שלכתחילה ראוי להקדים ולברך, מכל מקום קורה ששוכחים לברך בזמן, או שבימות החורף עננים מכסים את הלבנה ובמשך כמה ימים לא ניתן לברך עליה, והשאלה עד איזה יום בחודש ניתן עדיין לברך את ברכת הלבנה?

ככלל, כל זמן שהלבנה נמצאת בתהליך של צמיחה ניתן לברך עליה, משום שהברכה נועדה להודות על צמיחת אורה של הלבנה בכל חודש. אבל מהזמן שהלבנה מתחילה לקטון אין לברך עליה. שתי דעות ישנן באשר להגדרה המדוייקת, עד מתי ניתן לברך על הלבנה. לדעת בעל השולחן ערוך (תכו, ג), עד לליל ט"ו לחודש ניתן לברך עליה, אבל בט"ז אסור. ולדעת הרמ"א, החשבון מורכב יותר, וגם בליל ט"ו בחודש לא תמיד ניתן לברך על הלבנה. כידוע מחזור הלבנה הוא בן עשרים ותשעה ימים ושתים עשרה שעות ועוד שלושת רבעי שעה (תשצ"ג חלקי תתר"ף שעה). וזמן ברכת הלבנה לרמ"א הוא בדיוק עד למחצית החודש, כלומר עד לאחר ארבע עשרה יממות שמונה-עשרה שעות וכעשרים דקות מזמן המולד. פעמים שניתן בליל ט"ו לברך על הלבנה, ופעמים שכבר עבר הזמן המדויק של מחצית החודש, ואזי לא ניתן לברך עליה.

כפי שכבר למדנו, את ברכת הלבנה מברכים רק לאחר שרואים את הלבנה, אבל אם השמיים מכוסים בעננים ואין רואים את הלבנה, כמובן שאין לברך. לעיתים קורה שעננים קלים חולפים תחת הלבנה, ואפשר לראותה דרכם אלא שאינה נראית בבהירות גמורה. גם במצב כזה ניתן לברך ברכת הלבנה, שכן באר הרדב"ז (ח"א שמא), שכל זמן שאפשר לראותה וליהנות מאורה, אפשר לברך (מ"ב תכו, ב). ויש נוהגים להחמיר שלא לברך לכתחילה כל זמן שענן קל מסתיר מעט מאורה (חיד"א). אבל כשיש חשש שמחמת חומרה זו יפסיד את זמן הברכה, יברך גם אם ענן קל מכסה אותה (ילקוט יוסף תכו, ה). אם תוך כדי הברכה נתכסתה הלבנה לגמרי - אפשר להמשיך ולסיים את הברכה. אולם אם מראש ניתן לשער שתוך כדי הברכה יבוא ענן גדול ויכסה את הלבנה לגמרי, לא יתחיל בברכה, משום שלכתחילה ראוי שכל הברכה תיאמר בעת שהלבנה נראית (רדב"ז ח"א שמו; מ"ב תכו, ב).

נשים נהגו שלא לברך ברכת הלבנה (מ"ב תכו, א).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il