בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וילך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ורד מעינה בת יהודית עדנה

מי מושך בחוטים?

מבט בפרשת וילך מגלה שכל ההיסטוריה היהודית על תלאותיה ושמחותיה תוכננה מראש. המאמר נוגע בתובנות האמוניות העולות ומכך, ומסיים בשמחת בטחון התשובה.

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

אלול תשע"א
3 דק' קריאה
אחד מגדולי חכמי ישראל היה רבי יהונתן אייבשיץ. סיפורים רבים יש על פקחותו המיוחדת. שליטים רבים אהבו להתווכח עימו בדברי חוכמה, אך רבי יהונתן בפקחותו גבר עליהם תמיד.
פעם אחת, אמר המלך לעצמו – רבי יהונתן מנצח אותי תמיד. עלי למצוא דרך לגבור עליו לפחות פעם אחת. והנה, הבריק רעיון במוחו. הוא קרא לרבי יהונתן ואמר לו: חייב אני לצאת מהעיר. אמור לי בבקשה – באיזה משני השערים הקבועים בחומת העיר אכנס בעת שאחזור מנסיעתי?
חייך רבי יהונתן ואמר – את תשובתי אכתוב כעת בפתק, אותו נמסור לידי שליש נאמן, שיפתח את הפתק בפני שנינו בעת שישוב המלך לעיר. הסכים המלך ונסע מהעיר.
לאחר זמן, שב המלך לעיר, כשראשו מלא במחשבות – איזה משני השערים בחר רבי יהונתן? לבסוף, עלה פתרון מדהים במוחו. הוא ביקש מעבדיו הנאמנים לפרוץ קטע מחומת העיר, ונסע במרכבתו דרך הפירצה.
בטוח בניצחונו, קרא לרבי יהונתן ולשליש המחזיק בפתק. פתח השליש את הפתק, והנה נמצא כתוב – "מלך פורץ גדר לעשות לו דרך".
לעיתים האדם בטוח שאפשרויות רבות בפניו, אך בסופו של מהלך הוא מגלה שהדרך הובילה למטרה אחת קבועה מראש. בשבוע שעבר קראנו בפרשת 'כי תבוא' על שתי האפשרויות הפתוחות בפנינו – ברכה וקללה. ברכה גדולה כשנלך בדרך ה', וחלילה, להיפך אם נעבור על מצוותיו. רבים מאיתנו נשמו לרווחה, כשהסתיימה קריאת הקללות, והתחושה הלא נעימה לשמע רשימת העונשים החמורה חלפה עם המשך קריאת התורה. בימי בית ראשון, היו בוודאי אנשים שבעת קריאת הקללות קיוו בסתר לבבם, שקללות אלו לא יתממשו לעולם. אנו, לצערנו, שראינו את הקללות מתקיימות במהלך הגלות והשואה האיומה, יודעים שהנורא מכול אכן התממש.
אולם, אם נעמיק בקריאת פרשיות ניצבים – וילך – האזינו, נגלה שאין לפנינו שתי אפשרויות, כי אם אפשרות אחת מלבד. הקב"ה מבטיח שבמהלך ההיסטוריה, יתממשו גם הקללות וגם הברכות. זו לא אפשרות, זו הבטחה. בפרשת ניצבים הדברים נאמרים לעם בזהירות – "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה... והשבות אל לבבך... ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך..." (ל, א- ג). עדיין אפשר להידחק ולהסביר אחרת.
אולם בפרשת וילך, כשהקב"ה מסביר למשה את מטרתו בכתיבת שירת האזינו (שמפרטת את תולדות ישראל עם קללותיהם וברכותיהם), הוא אומר זאת במפורש – ויאמר ה' אל משה: הנך שוכב עם אבותיך, וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ... ועזבני... וחרה אפי בו ביום ההוא, ועזבתים, והסתרתי פני מהם, והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ועתה כתבו לכם את השירה הזאת (שירת האזינו), ולמדה את בני ישראל... והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד.. כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו אל הארץ... הקב"ה תכנן את כל ההיסטוריה מראש, באפשרות אחת בלבד, והוא מדגיש בתורה שחשוב לו שנדע זאת, והוא מכין לכך 'הוכחות' מראש.
אמירה זו חשובה מאד. ראשית – יש כאן תשובה ניצחת לשאלה – לאן נעלם אלוקים בשואה? התורה מעידה מראש, שאלוקים ידע שהשאלה תישאל, וכיוון שבאותו זמן הוא ירצה להסתיר פניו, הרי מראש הוא מספר לנו שהכול בהנהגתו מאחורי הקלעים. (זה לא פוטר את השאלה – כיצד יתכן רע כה גדול? אך זו סוגיא אחרת).
שנית – אם הכול קבוע מראש, לאן נעלמת בחירת האדם? על כך עונה הרמח"ל במקומות רבים – לאדם הפרטי יש בחירה, אך ההיסטוריה של ישראל והעולם קבועות מראש, שהרי הגאולה השלימה מובטחת לנו, ואם כך הסוף ידוע מראש.
בימי התשובה הללו, אמירות אלו עומדות ביסוד עבודתינו. אומר הקב"ה לישראל – דעו לכם, אפשר ליפול בדרך ולרדת, אך המגמה הכללית סופה לתיקון. בסוף הכול ישוב אל ה' בתשובה שלימה ויגאל. ולא זו בלבד, אלא חשוב שתדעו שגם בזמני הנפילה והקלקול, עת נראה לכם שאני מסתיר פני מכם, הסתכלו בפרשיות ניצבים – וילך – האזינו ותגלו שאני הוא הפועל ונמצא בתוך כל ההסתרים. "ואמר ביום ההוא: אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il