בית המדרש

  • מדורים
  • הלכה פסוקה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

ערך: הרב סיני לוי

חמדת ההוכחה (ב)

undefined

הרב משה ארנרייך

אלול תשע"א
2 דק' קריאה
מקרה
דוד, שהוא חקלאי נלהב, מכר לחיים, בעלי המכולת 'טעים וזול', 500 ליטר של שמן זית וטון תמרים יבשים. לטענתו, לא קיבל את התמורה עליה הוסכם. בהתחלה, חיים דחה אותו בטענות של תזרים מזומנים, ולאחר מכן, התחילו ויכוחים וטענות שונות. חיים, מודה שהוא לא שילם, אך ביחס לשמן הוא טוען שאינו זוכר את המחיר המדויק שנקבע. לדעתו, המחיר שטוען דוד שקבעו הוא גבוה, לכן הוא לא מעוניין לשלם מחיר זה. ביחס לתמרים, טוען חיים, שהם התליעו לאחר מספר חודשים, והובטח לו שבתנאים נאותים הם יכולים להחזיק הרבה זמן. הוא מוסיף וטוען שהסחורה לא הועברה אליו ברכב קירור כנדרש. לטעתו, הוא שמר על התמרים בקירור, כפי ההוראות שקיבל. ביחס לשמן, דוד לא הביא ראיות (סיכום בכתב וכד') על המחיר שנקבע. ביחס לתמרים משיב דוד, שתמרים שמכר ללקוחות אחרים, לא התליעו, ועל כן ברור שחיים לא שמר על התמרים על פי ההוראות.


דיון
בגיליון הקודם קבע בית הדין שחיים חייב לשלם את התמורה על השמן, בהתאם למחיר שדוד טוען.
העובדה שהתמרים התקלקלו לאחר זמן, אינה גורמת למקח טעות, כפי שאומרת המשנה במסכת בבא בתרא1:
המוכר יין לחבירו והחמיץ, אינו חייב באחריותו. ואם ידוע שיינו מחמיץ, הרי זה מקח טעות. וכן נפסק להלכה2. בענייננו, לא ידוע שיש פגם בתמרים אחרים שמכר דוד, על כן, הקלקול העתידי אינו מהווה סיבה לביטול המקח.
השאלה העולה היא על מי נטל הראיה ביחס לשעה ולגורמים לכך שהתמרים התקלקלו, שכן טענת חיים היא שהתמרים הגיעו אליו במצב בו לא היו ראויים לשמירה ארוכת טווח.
בהלכה מצאנו התייחסות למצב בו מכר אדם בהמה לחברו, ושחטה, ונמצא שהבהמה טריפה. במצב כזה, אם ברור שבשעת המכר הבהמה כבר היתה טריפה, המקח בטל. אם ידוע שנטרפה ברשות הקונה, צריך לשלם הדמים, וגם במצב ספק נקבע3: "ספק אם ניקב תוך ג' אם לאו, על הלוקח להביא ראיה, ואם לא, יפסיד ויתן הדמים אם הם עדיין בידו ".
היסוד ההלכתי הוא ש"כאן נמצא - כאן היה". דהיינו, כיוון שהפגם נתגלה ברשות הקונה, אם יש ספק מתי ארע ולא ניתן להוכיח את העניין - אנו אומרים שהפגם נוצר ברשות הקונה.
אמנם, בהתייחס לגבינות שנמכרו ונמצא שהן מקולקלות, פסק בשו"ע4, שאם יש ספק האם נוצר הקלקול ברשות הקונה או המוכר, "המוציא מחבירו עליו הראיה" דהיינו שאם הקונה טרם שילם, לא ניתן לחייבו מחמת הספק. טעם ההבחנה בין בהמה שנמצאת טרפה לבין גבינה הוא שגבינה דרכה להתליע, ואין לה חזקה, בשונה מבהמה שידוע שלא היתה טרפה, וברגע מסויים נטרפה. לכאורה ניתן לומר שגם תמרים דרכם להתקלקל לאחר זמן, ועל כן, נטל הראיה על התובע.
אך נראה שאין לדמות את התמרים לדין גבינות. שכן בענייננו, ברור שבשעה שקיבל חיים את התמרים עדיין לא היו מקולקלים. אלא שלטענת חיים, הם הגיעו אליו במצב בו נטו יותר להתקלקל בשל תנאי ההובלה. במצב כזה, בו יש ידיעה שבשעת המכר הפירות היו תקינים, נטל הראיה על הקונה5. זאת ועוד, בירור עם מומחה בתחום העלה, שהובלת תמרים ברכב פתוח ללא קירור אומנם אינה הדרך העדיפה, אך אינה מהווה סיבה לקלקול, אם יישמרו בתנאים נאותים (הקפאה וקירור לפי העניין).

בית הדין חייב את חיים לשלם לתובע הן עבור התמרים והן עבור השמן.
___________________________________________________________________

1 דף צז ע"ב
2 חו"מ סימן רל, ה
3 חו"מ סימן רלב, יא
4 שם, סעיף טו ; על פי תשובת הרא"ש כלל קב, ט.
5 ראו ערוך השולחן סימן רל, סעיף ד "אבל אם טעמו ...."
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il