אנו עומדים על שפת בריכת השילוח, לאחר שצעדנו במי מעיין הגיחון הקרירים לאורך יותר מחצי קילומטר. בריכה מפוארת זו נחשפה באקראי בתחתית גבעת עיר דוד, בצומת מפגש הנחלים הקדרון ו"הגיא. הורדוס שיפץ בריכה זו כ- 700 שנה לאחר שחזקיהו המלך הזרים אליה את מי המעיין דרך בטן ההר כחלק מההכנות למצור האשורי.
חזקיהו המלך סתם את מי הגיחון [המעיין] בימי הבית הראשון והמים זרמו בנקבה בכח המשיכה אל הבריכה המוגנת בתוך העיר המוקפת חומה. מקור המים המרכזי בימי הבית השני הוא [בריכת] השילוח. המקום היה מרכזי מאוד ולכן הורדוס דאג לשכלל ולפאר מתחם זה. ארועים והתכנסויות מגוונים קרו שם. עולי הרגל יכלו לטבול או לשתות ולהשקות את בהמותיהם לאחר המסע הארוך. יתכן ועסקים הושלמו ושידוכים נרקמו על מדרגות הבריכה עליהן ישבו החוגגים.
כדי להביא מים לצורך מי החטאת שהכילו את אפר פרה אדומה ירדו אל השילוח בצורה מיוחדת כדי להמנע מכל טומאת מת (פרה ג, ב).
בכל יום מימי חג הסוכות, ירדו עם כלי זהב מהר הבית והעיר העליונה, כדי למלא מים מן השילוח ולנסך אותם על המזבח. הדבר לא נעשה בצנעא! זה היה השלב הראשון בשמחת בית השואבה שנמשכה אל תוך לילה ושוב למחרת בבוקר ללא הפוגה (סוכה נג].
המשנה מספרת שהתהלוכה הגיעה אל שער המים [סוכה ד,ט] שנמצא במקדש לאחר שהשואבים שאבו מים בששון ממעיני הישועה. לא מובן כיצד הגיעו מן הבריכה אל הר הבית? זו עליה לא פשוטה וכברת דרך של יותר מחצי קילומטר! לאחרונה נפתח בגן הלאומי עיר דוד הרחוב המפואר לכל אורכו, שהוביל את החוגגים ממתחם בריכת השילוח עד מדרגות הכניסה להר הבית - מן הבריכה ועד לאבני הכותל המערבי.