בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • חולין
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יוסף בן שמחה

הדף היומי הקצר

חולין - דף ע"ח

שיעור דף יומי בקיצור

undefined

הרב אורי בריליאנט

י"ג אלול תשע"א
3 דק' קריאה 21 דק' האזנה

(עח. תחילת פרק אותו ואת בנו – עט: שורה 1)

איסור "אותו ואת בנו"

א. המשנה

"ושור או שה, אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב).
בשביל הקיצור: אותו ואת בנו=או"ב.

A. גם בחו"ל ושאין בימ"ק,

B. בחולין ובקודשים.

עקרונות:

א. לגבי אותו ואת בנו

1. החיוב - תמיד השני חייב מלקות על אותו ואת בנו.

2. האם הבהמה פסולה?
בחולין – כשרה
בקודשים – נחשבת לא ראויה להקרבה (מחוסר זמן) ולכן:
פסולה, כיוון שנחשבת מחוסר זמן, (מצד שני אין חיוב על שחיטתה בחוץ).

ב. חוץ ופנים (חיוב ופסול) -
חולין שנשחטו בפנים – פסולים, חיוב: אין מלקות.
קדשים בחוץ – פסולים, חיוב: כרת ומלקות, אא"כ זה אותו ואת בנו שפטור (כי אינו ראוי כנ"ל).

הפירוט (מומלץ לראות את הטבלה בחוברת סיכום של המסכת):

1

2

1

2

א. חולין בחוץ

פטור

מלקות או"ב

כשר

ב. קדשים בחוץ

כרת

אין כרת (מחוסר זמן),

מלקות על חוץ,

מלקות או"ב,

פסול (חוץ, זמן)

ג. חולין בפנים

פטור

מלקות או"ב

פסול (בפנים)

פסול (בפנים)

ד. קדשים בפנים

פטור

מלקות או"ב

כשר

פסול (זמן)

ה. חולין

קדשים

פטור

אין כרת,
מלקות או"ב

בחוץ

כשר

פסול (חוץ, זמן)

ו. קדשים

חולין

כרת ומלקות (חוץ)

מלקות או"ב

בחוץ

פסול (חוץ)

כשר

ז. חולין

קדשים

פטור

מלקות או"ב

בפנים

פסול (בפנים)

פסול (זמן)

ח. קדשים

חולין

פטור

מלקות או"ב

בפנים

כשר

פסול (בפנים)

ט. חולין

פטור

מלקות או"ב

בחוץ

בפנים

כשר

פסול (בפנים)

י. קדשים

כרת ומלקות

מלקות או"ב

בחוץ

בפנים

פסול (חוץ)

פסול (זמן)

יא. חולין

פטור

מלקות או"ב

בפנים

בחוץ

פסול (בפנים)

כשר

יב. קודשים

פטור

אין כרת (זמן)
מלקות או"ב

בפנים

בחוץ

כשר

פסול (זמן, חוץ)

ב. ת"ר - מניין שאו"ב נוהג בקודשים?

A. הפסוקים (ויקרא כב) והלימוד הבסיסי
כז – שור או כשב או עז כי יולד, והיה שבעת ימים תחת אמו, ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה'.
כח – ושור או שה, אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.

הלימוד הבסיסי:
לא רק בקודשים – שור הפסיק העניין,
שזה גם בקודשים – 1. היקש (אך נדחה בגלל השור). 2. ו מוסיף.

B. גם בכלאיים
למה או"ב כולל כלאיים? (עח 4-)
והרי: 1. כמו שראינו - היקש לקודשים (שכלאיים פסולים). 2. רבא – כל "שה" בא להוציא כלאיים.
תשובה - "או" – לרבות כלאיים.

דחייה – "או" תפוס לחלק (שלא צריך גם שור וגם שה ובניהם).
תשובות:

  1. "לחלק" נלמד מ"אותו ואת בנו (לשון יחיד)".

דחייה – זה לא מספיק, כי ניתן ללמוד שצריך שור+שה+בן של אחד מהם,
תשובה – נלמד מ"אותו ואת בנו".

דחייה – לפי חנניה "אותו" תפוס (להלן ג)

  1. כר' יונתן – לחלק לא צריך לימוד.

[מקור – "כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו, מות יומת, אביו ואמו קילל – דמיו בו". מנייין שזה או אביו או אמו?
ר' יאשיה – משינוי הסדר,
ר' יונתן – לא צריך פסוק אא"כ כתוב "יחדיו" (לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו)

ג. מחלוקת חנניה ורבנן ("אותו") (עח: באמצע)

A. האם או"ב נוהג גם בזכרים?
רבנן – לא, חנניה – כן.

B. מקורות:

רבנן – לא:

  1. בניין אב משילוח הקן (רק באם).
    דחייה – באו"ב יש חומרא שאסור גם במזומן.

תיקון - "אותו" – לשון יחיד, ולומדים משילוח הקן לבחור באם).
דחייה – "ואם נפשך לומר" ש"אותו" – לשון זכר.

  1. "אותו ואת בנו" – מי שבנו כרוך אחריו = האם.

חנניה – כן:

אותו – האב (לשון זכר), ואת בנו – האם (בנה כרוך אחריה).

(יוצא שלחנניה "אותו" תפוס, לרבנן תפוס רק בהו"א).

C. דעת שמואל (עט. 3+)

a. [רמב"ן – מחלוקתם היא רחבה – האם יש משמעות לאבא בבע"ח:
רבנן – אין, חנניה – יש].

b. שמואל – כחנניה (אם+אב) – יש משמעות לאב,
c. וכן אמר שמואל לגבי פרד (בן חמור וסוס) –

צאצאי סוסות + חמורים – מותרים, כי הצאצאים זהים,
אבל בזוגות הפוכים: צאצאי סוסה וחמור עם חמורה וסוס

שמואל: ר"י – אוסר,  כי הולך לפי האם וממילא הצאצאים שונים,
אבל רבנן (חנניה) – מותרים, כי הולכים גם לפי האב, ויוצא שהם זהים.

d. שאלה בשיטת ר"י – (עח. רבע) האם ברור לו שאין חוששים לאב, או שזה מספק?
נפקא מינה – לשדך ילד של סוסה וחמור עם סוסה: אם ודאי – מותר, אם ספק – אסור.

ראיות:
1. המשנה בכלאיים, ר"י - "כל בני סוס, אע"פ שאביהם חמור – מותרים זה בזה".
במה מדובר – אם בשניהם האם היא סוסה והאב חמור, פשיטא שמותר.
אלא – באחד שני ההורים סוסים, ובשני רק האם, ומותר – לא מתחשבים באב!
דחייה – מדובר שההורים זהים, והחידוש: שלא אומרים שבכל ילד מעורב משני המינים, ואז יוצא שבשידוך מערבבים בין המינים, אלא – הילד הוא מין עצמאי ומותר בדומה לו.
2-3. ר"י, וכן רב הונא ברדר"י - אין מרביעין על פרידה סוס או חמור אלא מינה.
מכאן שזה רק ספק, וחושש גם לאב.
[דחיית הברייתא – הכוונה שלא ידוע מה מינה, ולכן א"א את שניהם, וא"א לבדוק בסימנים כי היא אילמת וקטועת אוזניים וזנב].
אך את רב הונא א"א לדחות כך.

ואכן – ר' אבא הקפיד שיבדקו את הפרדות שיהיו האמהות והאבות מאותו מין (על ידי בדיקה).



שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il