דיון
הנושא של עדות בשכר, נידון בפסקי דין של בתי הדין הרבניים העסוקים בענייני משפחה, בעניינם של חוקרים פרטיים.
בהתייחס למי שנוטל שכר עבור העדות, ישנם שני יסודות עקרים. במשנה במסכת בכורות1 שנינו: "הנוטל שכרו... להעיד - עדותיו בטילין". ובגמרא מבואר, שהטעם הוא שיש חובה להעיד ללא תמורה. סיבה נוספת היא החשש שהעד הנוטל שכר עשוי להעיד לטובת המזמין אותו לעדות ומשלם לו; דהיינו, עקב התשלום עולה חשש שקר.

הלכה פסוקה (259)

הרב משה ארנרייך

add_alert

135 - חמדת ההוכחה (ב)

136 - מאזני צדק

137 - מאזני צדק (2) - עד מומחה

טען עוד

האחרונים2 הבחינו בין שני מצבים בהם זוכה העד לתשלום. כאשר העד מקבל שכר על פי הצלחת עדותו – הרי הוא ממש נוגע בעדות, ועדותו פסולה מן התורה. לעומת זאת, כאשר הוא מקבל את השכר בלי קשר להצלחה של עדותו, פסולו מדרבנן בלבד – ובהתייחס למצב זה דברה המשנה בבכורות.

לדעת קצות החושן3, אין בדבר פסול מדאורייתא, שכן מן התורה אין חשש שאדם ישקר אפילו בתמורה להנאת ממון. והוכיח דבריו ממוציא שם רע שחייב, עד שישכור עדים "ואם אמת הדבר" כלומר שלא הוזמו עדותו מתקבלת אע"פ שהעידו בשכר.

נעיר, שמותר לעד לקבל 'שכר בטלה', דהיינו שכר על כך שבהגיעו לבית הדין הוא נמנע מלעבוד ולהרוויח כסף4

הרשב"א5 כתב, שיש מצבים בהם אדם מקבל שכר עבור היותו עד, ואין בכך פסול. הוא אומר ש'הנוטל שכר להעיד', הוא מי שראה אירוע, ואחר כך נוטל שכר עבור פעולת העדות בבית הדין – ואז עדותו פסולה, כיון שמוטלת עליו המצוה להעיד ואסור לקבל שכר על קיום מצוה. לעומת זאת, אם העד נוטל שכר על מנת להיות במקום מסוים ולראות אירוע מסוים – אין בכך פסול: "אבל מי שאינו מחויב להעיד ונוטל שכר לילך להיות עד, אינו בדין זה לפי דעתי."

על כן, אם השכר שנטל העד הוא רק על המאמצים של ראיית העדות, אך לא עבור אמירת העדות – עדותו כשרה.

בעל נתיבות המשפט6 סובר שכל האמור הוא דווקא אם מקבל את השכר משני הצדדים, אך אם מקבל את השכר מצד אחד, הוא פסול הן במצב בו הוא נוטל שכר על העדות בבית הדין והן במצב בו הוא נוטל שכר על ראיית העדות, כיוון שבשני המצבים יש לו מחויבות למי שהזמין אותו.

לסיכום, יש שלושה מצבים:
כאשר אדם מעיד והתמורה היא בזיקה להצלחה של העדות – העדות פסולה מן התורה. כאשר הוא נוטל שכר על אמירת העדות בבית הדין – העדות פסולה מדברי חכמים. כאשר אדם נוטל שכר עבור העובדה שילך ויראה אירוע מסוים, ולאחר שראה את המציאות המסוימת הוא מגיע לבית דין להעיד ללא תמורה – עדותו כשרה.
לדעת נתיבות המשפט, אם נוטל שכר רק מצד אחד – לעולם הוא פסול לעדות.

כל האמור עד עתה מתייחס לעדות בשכר, בה מעיד העד שראה מציאות מסוימת, אך אינו מביע דעה מקצועית בעניין.
בגליון הבא, נתייחס למעמדה של 'עדות מומחה', כגון רופא או מהנדס בה משלב המומחה את שיקול דעתו המקצועי.


_____________

1 בכורות דף כט עמוד א
2 שו"ת משאת בנימין, סימן צח.
3 קצות החושן לד, ס"ק ד
4 שו"ע אבן העזר סימן ק"ל סע' כ"א.
5 תשובת הרשב"א ח"ג סימן א.
6 נתיבות המשפט, ביאורים סימן לד ס"ק י'.