בית המדרש

  • מדורים
  • הלכה פסוקה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יהודית בת איטה

ערך הרב סיני לוי

הפרת זכויות יוצרים

undefined

הרב משה ארנרייך

חשוון תשע"ב
3 דק' קריאה
הקדמה: לאור חשיבות הנושא, בחרנו להביא את טענות הצדדים בהרחבה יחסית, ולפרוס את פסק הדין שניתן בסוגיה זו על פני שלושה גיליונות. גיליון זה, כולל בעיקר את טענות הצדדים, וכן מקורות לאמירת דבר בשם אומרו.

רקע עובדתי
חיים הינו צלם חובב, אשר מעלה תמונות שונות לאתר האינטרנט ויקי-שיתוף. הנתבעת היא חברה המפיקה ומפיצה שבועון בעל תפוצה רחבה. בשער אחד הגיליונות פרסמה הנתבעת תמונה אותה צילם התובע והעלה לאינטרנט במסגרת אתר ויקי-שיתוף. חיים לא קיבל קרדיט על הצילום, כלומר לא צויין שמו של התובע אשר שצילם את התמונה.
חיים טוען, שהתמונה הועלה לאתר ויקי שיתוף, כאשר לצידה הוזכר ההסכם השיתוף אשר מתיר את פרסום התמונה ושימוש בה, בתנאים מסוימים. התמונה פורסמה באינטרנט בכפוף להסכם השיתוף של ויקי שיתוף CC-BY-SA-3.0) ). על פי הסכם השיתוף על מנת לעשות שימוש בצילום, חובה על המשתמש, אם רוצה לפרסם את התמונה, לציין את יוצר הצילום לצד התמונה (עקרון הייחוס- "by"). כמו כן, עליו לציין את שם הסכם הרישוי במסגרתו הותר פרסום התמונה שכן בכך הוא מאפשר לעשות שימוש גם בתוצר שלו בהתאם לאותו רישיון עצמו (עקרון השיתוף הזהה – "sa"). החשיבות בציון הסכם השיתוף היא בכך שאזכור ההסכם מורה, במקרה שלנו לקוראי העיתון, שגם הם רשאים לעשות שימוש בתמונה שפורסמה בעיתון, בהתאם לאותו הסכם שיתוף. בעניין זה, ביקש התובע להבהיר, שהסכם שיתוף אינו מהווה ויתור על זכויות היוצרים, אלא התניה של הזכויות בדרישות המסוימות.
בעבר כבר פרסמה הנתבעת תמונה שהעלה לאתר ויקי שיתוף ללא מתן קרדיט, ואז הסתפק בפיצוי קל. כעת, אינו נכון להסתפק בפיצוי קל, אלא הוא דורש קיום חוק זכויות יוצרים, וחיוב בפיצוי על פי החוק. על כן תובע חיים דורש פיצוי בסכום כולל של 40,000 ₪, הכולל את הפגיעה בזכויות היוצרים ובזכות המוסרית העומדת לזכותו. הוא מתבסס על חוק זכויות יוצרים הקובע שלבית המשפט סמכות לחייב את הפוגע בזכויות היוצר, בסכום של עד 100,000 ₪.

תשובת הנתבעת
לטענת הנתבעת, באופן כללי ושיטתי, היא מקפידה על שימוש הוגן, נמנעת מפגיעה בזכויות היוצרים, ועושה שימוש בחומרים מן האינטרנט, רק בהתאם לרשיונות. בכל גיליון משובצות למעלה ממאה תמונות, שמקורותיהן שונים: חלקן תמונות של צלמים המוכרים לה את תמונותיהם, מיעוטן תמונות מוזמנות בהן נשלח צלם באופן מיוחד לצילום תמונה מסוימת, וחלקן תמונות שמקורן ברשת האינטרנט המותרות לשימוש חופשי.
כללם של דברים – השמטת שם היוצר במקרה הנדון, נבעה מתקלה טכנית ונעשתה בטעות גמורה. מדיניות העיתון הוא לשמור על זכויות יוצרים – הן זכויות כלכליות והן זכויות מוסריות, כמו במקרה הזה. הנתבעת נכונה להבא להוסיף בצד הקרדיט גם את סימון הסכם השיתוף.
הנתבעת נכונה לשלם לתובע סכום מרבי של 400 ₪, שהוא העלות עבורה לשליחת צלם למקום וצילום המוצג שפורסם.

דיון
נושא זכויות היוצרים מהווה תחום עיסוק משמעותי בפוסקים, בעיקר מאז התפתחות הדפוס. הדפוס הביא לעולם דרך לשכפל מידע, רעיון או ביטוי (טקסטואלי או ויזואלי), בכמות רבה של עותקים, שכך שלמרות שאת היצירה הראשונית ביצע אדם פלוני, אך הפצתה נתונה בידיו של כל מדפיס. עם התקדמות הטכנולוגיה, ובעיקר בעידן המחשב ורשת האינטרנט, אפשרויות הפגיעה בזכויות יוצרים רבות, מגוונות וגם קלות.

בגיליונות הבאים, נציין בתמצית את המקורות לזכויות היוצרים, ובנוסף, נבקש להתייחס לבסיס התורני של הזכות המוסרית לאזכור שם היוצר.
בחלק השלישי, נבקש לבחון את השאלה האם להוראת החוק, הקובעת סמכות לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק, תוקף על פי ההלכה כך שבית הדין רשאי לחייב תשלומים מכוחו את המפר זכויות יוצרים.


בגיליון זה, נביא מספר מקורות מהם עולה החשיבות של אזכור שמו של יוצר היצירה 1 . זכות זו נקראת בימינו "הזכות המוסרית", והיא כוללת גם את הזכות שלא יוטל ביצירה פגם או שיעשה בה שינוי צורה שיש בה כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר (סעיף 46 לחוק זכויות יוצרים). נבהיר, שיש חשיבות, גם בהבאת מקורות כאלה שאינם מחייבים מבחינה משפטית משום שמקורות אלו מורים שמנקודת מבט תורנית, יש חשיבות ערכית בשמירה על הזכות המוסרית. תשתית ערכית זו, משפיעה על החלתו של דין המדינה בדין תורה.

הנביא ירמיהו מבקר את נביאי השקר, אשר היו משלבים בדבריהם מנבואות נביאי האמת בלא לציין את מקור הדברים ומכנה אותם כגנבים 2 "לָכֵן הִנְנִי עַל הַנְּבִאִים נְאֻם ה' מְגַנְּבֵי דְבָרַי אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ :".
ובמדרש תנחומא 3 נזכר השימוש בדברי האחר בלא אזכור המקור בלשון 'גזילה':
א"ר חזקיה ור' ירמיה בר אבא בשם ר' יוחנן, כל שאינו אומר דבר בשם אומרו, עליו הכתוב אומר " אל תגזול דל כי דל הוא 4 "
וצריך אדם כשהוא שומע דבר, לומר אותו בשם אומרו, אפילו משלישי של הלכה, ששנו רבותינו אמר ר' נחום הלבלר מקובל אני מר' מייאשא שקיבל [מאבא שקיבלו מן הזוגות שקיבלו] מן הזקנים הלכה למשה מסיני.
אמירת דבר בשם אומרו נזכרה כאחת מן הדרכים ל'קניין תורה' 5 :
והאומר דבר בשם אומרו הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר (אסתר ב') "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי"

אנו למדים ממקורות אלו, שמנקודת מבט תורנית, יש חשיבות באזכור שמו של היוצר ופרסום דברים תוך התעלמות מן המקור ממנו באים הדברים, יש חוסר הגינות.



^ 1. ראו בהרחבה בעניין זה – נחום רקובר, זכות היוצרים במקורות היהודיים, ספריית המשפט העברי, ירושלים תשנא עמוד 17-64 ; 113-119).
^ 2. ירמיהו פרק כג, ל
^ 3. בובר פרשת במדבר סימן כז
^ 4. משלי כב, כב
^ 5. אבות ו, ו
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il