בית המדרש

  • מדורים
  • שו"ת "במראה הבזק"
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רחל בת יקוט

צורת הכרובים וכנפיהם

undefined

רבנים שונים

כסלו תשע"ב
17 דק' קריאה
קליפורניה, ארה"ב California, USA
סיוון תשס"ז

צורת הכרובים וכנפיהם

שאלה:
אני מקדיש זמן רב למחקר בנושא הכרובים ומעשה מרכבה, כמובן בלי להיכנס לתורת הסוד. לחיות המופיעות ביחזקאל א' וי' היו כנפיים. ברצוני לברר אם היו תמונות מסוג זה על הפרוכת ועל הדלתות והקירות של בית המקדש, ואם גם שם היו כנפיים. האם יש לכך רמז כלשהו או מקור לכך במדרשי חז"ל או בראשונים (או אולי אפילו באחרונים)? האם הכנפיים היו מהסוג הנהוג במצרים, או בבבל ואשור?


תשובה:
א. מבואר בפירוש בנביאים, הן לגבי המקדש שבנה שלמה והן לגבי בית המקדש השלישי, שעל הקירות והדלתות היו ציורי כרובים 1 . לגבי בית שלישי מפורש שיהיו גם אריות, ובדומה למראה שבחזון המרכבה, מדובר בדמות שגופה כגוף אדם ופניה כפולים, פני אדם ופני אריה (כפיר) 2 :
לגבי בית שני, מהגמרא עולה שלפחות לדעת חלק מהאמוראים, גם בבית שני היו ציורי כרובים על קירות הבית 3 .
ב. במקורות המזכירים שהיו כרובים מצוירים על הקירות, אין מצוין אם היו להם כנפיים. בפשטות יש להניח שכרובים אלה היו דומים לאלה שעשה משה על הכפורת, ולאלה שעשה שלמה מצידי הארון, שלגביהם מפורש בפסוקים 4 שהיו להם כנפיים. כך מוכח גם מהמאירי 5 , המסביר את דעת ר' אחא שהכרובים המצוירים על הקירות היו "מעורים זה בזה": "ומראים להם את הכרובים מעורין זה בזה, ר"ל (לדעתו, אין הכוונה שגופיהם של הכרובים היו דבוקים זה בזה אלא) דבקים זה בזה, כשאר בני אדם הנצמדים יד ליד זה בצד זה, שכך היו הכרובים עומדים לרוחב הדביר, זה לצד ימין וזה לצד שמאל, וכנפיהם פרושות ומתדבקות כנף הימני של זה לכנף השמאלי של זה" 6 . עם זאת, יש לציין שבניגוד לחיות שבמרכבה, שלהן היו שש 7 או ארבע כנפיים 8 לכל אחת, לכרובים היו בפשטות רק שתי כנפיים, וגם לגבי האריות, או צורות נוספות (ר' להלן) שצוירו על קירות המקדש או דלתותיו או באריגה בפרוכת, אין מקור שהיו להם יותר משתי כנפיים.
ג. כנפי הכרובים שבקודש הקדשים היו פרושות למעלה וסוככות על הכפורת (שהכרובים היו משני צדדיה, הן הכרובים שעשה משה על הכפורת עצמה 9 והן אלה שעשה שלמה – שעמדו על הקרקע מצדי הארון 10 ), כלומר הכנפיים מונפות למעלה וקדימה 11 .
אם נפרש "כרובים מעורים זה בזה" ביחס לכרובים אלה, ונפרש זאת כמגע בין גופו של כרוב אחד למשנהו, נצטרך להסיק שגופם של הכרובים (שעמדו כנ"ל משני הצדדים) הוטה זה לעברו של זה, ואז נוצר מצב שהכנפיים פרושות למעלה ומוטות לאחורי הכרובים עצמם. בדומה לתיאור זה צוירו הכרובים שעל הארון בספרים השונים של מכון המקדש (ר' תמונה מצורפת).
לחלופין, ייתכן שהכנפיים מופנות ופרושות לצדדים, במאוזן כמשטח רחב, וכך הן סוככות על הכפורת 12 .
לגבי הכרובים המצוירים על קירות ודלתות הבית, כאמור, לא התפרש בכתוב או בחז"ל שהיו להם כנפיים, וממילא לא התפרש מה היה מבנה הכנפיים, גם אם אכן היו להם כנפיים, כפי שהנחנו לעיל ואף הוכחנו מדברי המאירי.
יש היגיון בהנחה שאם היו לכרובים אלה כנפיים כמו לכרובים שבקודש הקדשים, גם מבנה הכנפיים היה דומה, אך כאמור אין דברים מפורשים בנדון. אם נקבל את דברי המאירי עצמו לגבי הביטוי "מעורים זה בזה", הרי שכנפי הכרובים – שביחס אליהם נאמר ביטוי זה (כאמור, מחלוקת בגמרא אם הדברים נאמרו לגבי אלה שבקודש הקודשים או לגבי אלה המצוירים על הקירות) – היו מושטות קדימה (ומסתבר שמבנה שאר הכרובים היה דומה, אך אין הדבר מפורש). על כל פנים מפורש בכתוב כנ"ל שכנפי הכרובים שעשה שלמה נגעו זו בזו.
לגבי המקובל אצל המצרים, האשורים והבבלים, אין בידינו די מידע לצורך ההשוואה, אולם ממעט המידע שבכל זאת יש בידינו עולה שאין צורת הכנפיים הנ"ל דומה למה שהיה מקובל אצלם, להבדיל: בפסלים אשוריים מכונפים הכנפיים נמצאות מאחורי הראש, בגב, ואינן מופנות קדימה, כמו כן הן צמודות לגוף וזקופות, ואינן פרושות לצדדים או "סוככות" על דבר מה (ר' בנספח תמונות מצורפות לדוגמה). כך גם לגבי ספינקסים מכונפים (אם כי בדרך-כלל הספינקסים במצרים אינם מכונפים).
ד. על הפרוכת שהייתה במשכן נאמר בתורה, בציווי: "ועשית פרכת... מעשה חשב יעשה אתה כרובים" 13 . ובעשייה: "ויעש את הפרכת... מעשה חשב עשה אתה כרובים" 14 . גם לגבי הפרוכת שהייתה בבית ראשון (בפתחו של קודש הקודשים) נאמר: "ויעש את הפרכת תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ, ויעל עליו כרובים" 15 .
לגבי הפרוכת שהייתה בבית שני, בפשטות יש להניח שפרוכת זו הייתה דומה לקודמותיה, אך יש לציין את דברי ה"משנה למלך" 16 שדן בדברי הרמב"ם 17 , שהביא את סדר עשיית הפרוכת ולא ביאר שצריך לעשות בה צורות כרובים, והעלה אפשרות שאין חובה לארוג צורת כרובים בפרוכות, מלבד בזו שהייתה במשכן, ואפשרות נוספת שגם במשכן לא הייתה חובה לארוג דווקא צורת הכרובים, אלא הייתה אפשרות לארוג צורה של בריות אחרות. עם זאת, ה"משנה למלך" תמה על שתי האפשרויות 18 .
יש להוסיף שגם אם נאמר שלא הייתה חובה לארוג צורת כרובים, עדיין ייתכן שעשו כך בפועל, ולא רק במשכן אלא גם במקדש – כפי שמורה הפסוק לגבי בית ראשון, ומסתבר שאם נהגו כך בבית ראשון – אף אם לא הייתה זו חובה – נהגו כך גם בשני.
ה. בדברינו לעיל הובאו המקורות לכך שציורי כרובים יהיו הן על הפרוכות והן על קירות המקדש, וכן ציור אריה – גם הוא מחיות המרכבה – בבית שלישי. האם היו ציורי אריות גם במשכן ובבית ראשון ושני? והאם היו גם צורות נוספות מבין אלה שבמרכבה, כמו נשר ושור?
לעיל הובאו דברי ה"משנה למלך", שציטט בדבריו את דברי רש"י בפרשת תרומה לגבי עשר היריעות שנאמר בהן "כרובים מעשה חושב": "ארי מצד זה ונשר מצד זה", וכן בפרוכת, שנאמר בה "כרובים", כתב: "כרובים ציורים של בריות יעשה בה" 19 . ה"משנה למלך" תמה על דברי רש"י הללו, ולתמיהתו שותפים עוד רבים. נציין כאן כמה הסברים שנאמרו בדבר, ומהם עולות הדעות השונות גם לגבי שאלת ציורם של אריות, נשרים או שוורים בבתי המקדש.
בפירוש התורה לרבנו אפרים 20 כתב: "כרובים מעשה חשב – פרש"י... אריה מצד זה ונשר מצד זה וקשיא לי... פירש למעלה... דמות פרצוף אדם ולא צורה אחרת רצוני לומר צורת תינוק להם... והתשובה כי מילת 'כרובים' כוללת צורת כל בריה, בין של אדם בין של בהמה וחיה. אמנם הכרובים שהיו על הכפורת קבלו החכמים ז"ל שהיו צורת תינוק... אמנם ביריעות המשכן קבלו לעשות צורת חיה ועוף".
נראה שהרא"ם (שדבריו הוזכרו ב"משנה למלך") מקבל את העיקרון של רבנו אפרים, אלא שלדעתו אין צורך לומר שחז"ל קיבלו לעשות ביריעות המשכן דווקא צורת חיה ועוף (אריה ונשר), אלא שחיות אלה הוזכרו כדוגמה 21 22 . לעומתם, ה"שפתי חכמים" כתב: "ונ"ל שלא היו מצויירין ביריעות המשכן שום צורות, רק צורות המרכבה שהן ד'". ויש לציין את דברי ר' אברהם אבן עזרא 23 , שמדבריו כבר עולה רעיון שיש בו מקור לפרש "כרובים" ככינוי כללי לצורות שונות, או ככינוי מיוחד וכולל לצורות שבמרכבה.
עיין בספר "מעשה חושב" 24 , שדן באריכות בצורת הכרובים שעל הפרוכת, בשיטת רש"י ובדברי הירושלמי. לדעתו, אכן היו על הפרוכת צורות אריה ונשר דווקא, והוא אף קושר זאת לחיות שבמרכבה. לדעתו, שני הכרובים שעל הכפורת מקבילים ל"פני אדם" ו"פני כרוב" שבמרכבה (ששניהם כדברי חז"ל "פני אדם", אלא ש"אדם" הוא "אפי רברבי" – פני אדם גדול, ו"כרוב" - "אפי זוטרי" – פני תינוק) 25 , ופני האריה והנשר משלימים עם הכרובים שעל הפרוכת את ההקבלה למרכבה.
הוא מסביר עוד שאין "פני שור" במשכן (כמו במרכבה שביחזקאל פרק א) מאותה סיבה שאין הם מופיעים במרכבה שבפרק י ביחזקאל – כיוון שאין קטגור (שור = חטא העגל) נעשה סנגור 26 .
מאחורי דברים אלה עומד הרעיון, המפורש בדבריו של "מעשה חושב", שהמשכן ובית המקדש הנם "מרכבה התחתונה", המקבילה ל"מרכבה העליונה" שראו ישעיהו ויחזקאל – רעיון הבא לידי ביטוי במקורות נוספים 27 .
ועיין עוד ב"די באר" 28 , שהאריך גם הוא בביאור דברי רש"י ובהסבר מתי יש לפרש כרובים כפני אדם, מתי כצורות שבמרכבה דווקא ומתי כצורות כלשהן.



^ 1. לגבי בית ראשון: מלכים א' (ו, כט): "ואת כל קירות הבית מסב קלע פתוחי מקלעות כרובים ותמרת ופטורי צצים מלפנים ולחיצון". ומפרש רש"י: "ואת כל קירות הבית – קירות העץ. מסב קלע – מוקפות ציורין. פתוחי מקלעת כרובים – חקוקי צורת כרובים ודקלים וחבלים ופרחים. מלפנים ולחיצון – לבית הכפורת הפנימי ולהיכל החיצון". והרד"ק הדגיש שמדובר ב"ציורים כרובים מפותחים לא שהיו בולטין". בהמשך הפרק (פסוקים לא-לה) נאמר: "ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי שמן... ושתי דלתות עצי שמן, וקלע עליהם מקלעות כרובים... וכן עשה לפתח ההיכל מזוזות עצי שמן... ושתי דלתות עצי ברושים... וקלע כרובים ותמרות ופטרי צצים".
לגבי הבית השלישי: יחזקאל (מא, יז-כ): "על מעל הפתח ועד הבית הפנימי ולחוץ ואל כל הקיר סביב סביב בפנימי ובחיצון מדות. ועשוי כרובים ותמרים ותמרה בין כרוב לכרוב ושנים פנים לכרוב... מהארץ עד מעל הפתח הכרובים והתמרים עשוים וקיר ההיכל". וראה עוד ברש"י (שם יט-כ): "עשוי אל כל הבית – לבית קדשי הקדשים. וקיר ההיכל – וכן לקיר ההיכל". וכן ברד"ק: "וקיר ההיכל – וכן לקיר ההיכל, ואני תמה למה הזכיר זה, שהרי אמר 'עשוי אל כל הבית סביב', אולי מה שזכר הבית הוא אומר על בית קדשי הקדשים, ואחר כך אמר 'וקיר ההיכל', אבל כיון שאמר 'כל הבית' – הכל בכלל, ולא היה צריך לשנות בפרט". על כך כותב ה"מצודת דוד": "וקיר ההיכל – וכן היה בכל קיר ההיכל, וכפל הדבר לומר שלא היה מקום פנוי מבלי ציורים". בהמשך הפרק (פסוק כה) נאמר שגם על דלתות הבית יהיו ציורים דומים: "ועשויה אליהן אל דלתות ההיכל כרובים ותמרים, כאשר עשוים לקירות, ועב עץ אל פני האולם מהחוץ".
^ 2. יחזקאל (מא, יח-יט): "ועשוי כרובים ותמרים ותמרה בין כרוב לכרוב ושנים פנים לכרוב: ופני אדם אל התמרה מפו ופני כפיר אל התמרה מפו עשוי אל כל הבית סביב סביב". רש"י מפרש (שם יח): "ושנים פנים לכרוב – אחד פני כפיר ואחד פני אדם, זה פונה לכאן וזה פונה לכאן, כשהיתה התמורה בין כרוב לכרוב היה פני הכפיר לה מכאן ופני אדם מכאן, כמו שאמור בענין". הרד"ק מוסיף: "ועשוי כרובים ותמרים – הקיר עשוי בציור כרובים ותמורים, כמו שהיה בבנין שלמה, ותמורים כבר פירשנו שהוא צורת דקלים. ושנים פנים לכרוב – כמ"ש פני אדם ופני כפיר". וה"מצודת דוד" מוסיף: "ושנים פנים לכרוב – לכל כרוב היה שני פנים, האחד פני אדם והשני פני כפיר, והוא ארי בחור, ועל כי תמונת גופם היה כשל אדם קראם כרובים עם כי היה להם גם פני כפיר". ועיין ב"מורה נבוכים" (ג פרק א), שלדעתו העובדה שהפסוק קרא את כולם "אדם" אינה מרמזת רק לצורת גופם, אלא אף למראה פניהם, שלדעתו היו כולם פני אדם עם נטייה כלשהי למראה פני אריה, שור ונשר (והרביעי ללא נטייה כלשהי). עוד נוסיף כי גם ברלב"ג (מלכים א' ז, כח) משמע שגופם של הכרובים כולו כגוף אדם (ואין זה רק תיאור פניהם), שהרי כתב שם: "צורות כרובים – והם כמו צורות אדם, אלא שיש להם כנפים". משמע שהכנפיים הם החריגה היחידה מדמות אדם. כך גם מבואר בפירוש רבנו מיוחס (שמות פרק כה).
אולם הרה"ג ר' זלמן קורן (להלן: הרז"ק), שעוסק רבות בסוגיות המקדש והמשכן, סובר שמשמעות תיאורי הכרובים בחז"ל היא שמבנה גופם של הכרובים היה דומה לגופו של עוף, כך שרגליהם היו בשני קצות הכפורת (בכרובים שעשה משה) או משני צדי הארון (באלה שעשה שלמה), והגוף מוטה ונמשך לפנים – במאוזן (במקביל לכפורת) או מעט באלכסון, כאשר הראשים נפגשים זה בזה (וכך מתפרש "פניהם איש אל אחיו", ולא רק כהפניית הפנים זה לכיוון פניו של זה). הבנה זו מתבססת בין השאר על דברי הרשב"ם (שמות כה, יח): "כרובים – עופות... וחכמים פירשו פני תינוק" (ואין הכרח לראות בסיום הדברים "חכמים פירשו" ניגוד לכל האמור "עופות", אלא רק צמצום משמעות זו – להוציא את הפנים, שאינם כפני עוף); וכן על דברי ר' אברהם בן הרמב"ם (בפירושו שם), שכתב: "ראשם ופניהם כדמות ראש אדם ופניו וכנפיים ככנפי עופות... הקרוב בזה לדעתי שהיו כרגלי עופות, והיה הכרוב מראשו ועד כתפותיו כתבנית אדם, ומן כנפותיו עד תחתית גופו כתבנית עוף" (אגב, נעיר שתחילה נקט "עד כתפותיו" ואחר-כך שינה ונקט "ומן כנפותיו", וייתכן שישנה כאן טעות המעתיקים, וצריך להיות בשני המקומות "כתפותיו" או בשניהם "כנפותיו"; על כל פנים אין לכך משמעות רבה לעצם העניין, שהרי הכתפיים הן מקום חיבורן של הכנפיים). כמו כן יש לציין את דברי פילון האלכסנדרוני, שכתב (חיי משה ספר שלישי, סיפור ג – עמ' 93 במהדורת פלעש, פראג 1838): "על הכפורת... תמונת שתי ציפורים שנקראות בלשוננו כרובים" (וראה עוד בחומש "תורה שלמה" לרמ"מ כשר ב"נספח לפרשת תרומה" ז, שהביא את דבריו). עוד עיין ב"מרומי שדה" (לנצי"ב, סוכה ה ע"א) שמפרש שהייתה לגמרא הוא אמינא שפני כרובים הם פני עוף. מסתבר שהיא מבוססת על הבנה שזו צורתם הכללית של הכרובים. לפי זה ייתכן שאף למסקנה, שפניהם פני תינוק, אין הכרח לומר שגם ההבנה לגבי צורת הגוף נשתנתה. יש להוסיף ולהעיר שאף שבגמרא (סוכה ה הנ"ל) דרשו: "כרובים – כרביא, שכן בבבל קורין לינוקא רביא", ומשמע לכאורה שזו פרשנות המילה "כרובים" – אין בכך סתירה לפרשנות ש"כרובים" הם עופות (פילון, רשב"ם והסברה שההוא אמינא של הגמרא על-פי הנצי"ב נשארת גם למסקנה, למעט ביחס לפנים), שכן מסתבר שעיקר הפרשנות שהיו לכרובים פני תינוק היא קבלה שהייתה לחז"ל, אלא שבדרך אסמכתא הסמיכוה על דרשת המילה "כרובים" – "כרביא", ולא שזו אכן פרשנות המילה להבנתם (דברים אלה יפים להרבה דרשות אטימולוגיות של חז"ל, שחלקן נראות תמוהות ביותר אם נרצה לראות בהן דרשות גמורות, ואכמ"ל), ובהמשך נביא את דברי ר' אברהם אבן עזרא, שכתב כך בפירוש.
יש לציין גם את דברי (הפירוש המיוחס ל) רש"י (דברי הימים ב' ג, יא), שכתב לגבי הכרובים שעשה שלמה "לפי פשוטו נראה לי שהיה גופן בולט מהם, כעוף זה שפורש כנפיו בולט גופו מחוץ כנפיו", אך אין בכך ראיה גמורה לפרש שמדובר ממש במבנה דומה לעוף, שכן לפי ההקשר והעניין די שנאמר שחלקו העליון של הגוף מוטה מעט לפנים. כמו כן פירוש זה הוא כהדגשתו "לפי פשוטו", וההקשר הוא כפי שמפורש בדברים – כניגוד לדברי חז"ל ש"כרובים בנס היו עומדים".
עוד נציין שבמדרשים שונים נראה שיש דמיון בין הכרובים לעופות, עיין בבמדבר רבה (פרשה יב ד"ה ד"א את המשכן): "משכן שהוא שקול כנגד העולם... בחמישי ועוף יעופף על הארץ וגו' ובמשכן והיו הכרובים פורשי כנפים", וכעין זה במדרש תנחומא (פרשת פקודי סי' ב), בילקוט שמעוני (פרשת בראשית רמז יז ופרשת בהעלותך רמז תשיט), וכן בסגנון אחר במדרש אגדה (בובר שמות לח ד"ה [כא] אלה).
עם זאת, אין כאן ראיה גמורה להשוואת גוף הכרובים לעופות, שהרי ייתכן שמוקד ההשוואה הוא הכנפיים, שהן המאפיין העיקרי של העופות. ניתן לחזק טיעון זה במידה מסוימת, שכן המדרש אינו מביא את הפסוק "ועשית כרובים" אלא את הפסוק "והיו הכרובים פורשי כנפים". וראה עוד להלן, שנרחיב את הדיבור לגבי מבנה הכנפיים של הכרובים לשיטה זו.
^ 3. יומא נד ע"א: "אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן: ראו חבתכם לפני המקום... במאי עסקינן? אי נימא במקדש ראשון – מי הואי (= האם היתה) פרוכת? (הרי בבית ראשון היה קיר "אמה טרקסין" בין הקודש לקודש הקדשים), אלא במקדש שני – מי הוו (=האם היו) כרובים? לעולם במקדש ראשון, ומאי פרוכת – פרוכת דבבי (=אין מדובר בפרוכת שנועדה להבדיל בין הקודש לבין קודש הקודשים, אלא בפרוכות שהיו בפתחים השונים שבמקדש, כולל הפתח שבאותו קיר עצמו שבין הקודש לבין קודש הקודשים)... רב אחא בר יעקב אמר: לעולם במקדש שני, וכרובים דצורתא הוו קיימי (=דברי ר' קטינא אמורים בבית שני, ואף שלא היו בו הכרובים מזהב בקודש הקודשים – היו בו כרובים מצוירים על הקירות), דכתיב 'ואת כל קירות הבית מסב קלע... כרובים ותמרת ופטרי ציצים'" (כלומר, כרובים כגון אלה שבפסוק היו גם בבית שני, אף שהפסוק מדבר כמובן בבית ראשון). מכאן שלדעת ר' אחא גם בבית שני היו ציורי כרובים על קירות הבית.
^ 4. שמות כה, כ; לז, ט; מלכים א' ו, כד,כז; ח, ו-ז; וכן בדברי הימים, בפרקים המקבילים.
^ 5. ביומא נד ע"א.
^ 6. אמנם דברי המאירי מוסבים על תחילת הסוגיה, שבה הגמרא יוצאת מנקודת הנחה שמדובר בכרובים שעשה שלמה, שעצם העובדה שכנפיהם נגעו זו בזו מפורשת בכתוב (מלכים א' ו, כז; דברי הימים ב' ג, יא), אך אין סיבה להניח שפירושו של הביטוי "מעורים זה בזה" משתנה לדעת המאירי בהמשך הסוגיה.
^ 7. ישעיהו ו, ב.
^ 8. יחזקאל א, ו.
^ 9. שמות כה, יט-כ: "ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה... והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת".
^ 10.עיין במלכים א' ו, כג-כז, ובמפרשים (פסוק כז), ועוד שם (ח, ו-ז) ובדברי הימים ב' ג, י-יג; ה, ז-ח.
^ 11.עיין בגמרא (סוכה ה ע"ב), ועל-פיה ברש"י (שמות כה, כ), שהכנפיים "פרושים וגבוהים למעלה אצל ראשיהם (=מהגמרא עולה שהכוונה ב'מעל הראשים' – בסמוך להם), שיהא עשרה טפחים בחלל בין הכנפים לכפרת". כמקור מפורש להבנה שצורת פרישת הכנפיים היא למעלה ולפנים יש לציין לדברי הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב שמות כה ד"ה והיו הכרובים): "והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה. הכרובים האלה יהיו פורשים כנפים למעלה, ולא של בית עולמים, כי הכרובים שעשה שלמה היו פורשים כנפים מקיר הדביר לקיר הדביר, שנאמר 'כנף הכרוב האחד נוגע בקיר מזה', ואלו הכרובים 'סוככים בכנפיהם על הכפרת ופניהם איש אל אחיו', כגון כפי הכהנים בשעה שעולין לברך את ישראל".
^ 12.זו שיטתו של הרז"ק (כפי שמסר לנו בעל-פה) ובהתאם לצורת הכרובים עצמם ואופן עמידתם לדעתו, כפי שתואר לעיל בהערה 2. יצוין שלהבנתנו את הדברים, צורה ואופן עמידה אלה עצמם קרובים לציור של "מכון המקדש", ואכן הרז"ק אישר לנו זאת בדבריו. עוד הוסיף שהתנשאות הכנפיים מעל לראשי הכרובים יכולה להתפרש בכך שהראש מורכן ומצוי בגובה אחד עם הכתף שממנה יוצאות הכנפיים, ונפרשות לצדדים וכלפי מעלה, או בחלוקת הכנף לשני משטחים (כפי שקיים במציאות אצל עופות, שיש להם בכנף פרק שמאפשר קיפול, בדומה לפרקי הידיים והרגליים אצל היונקים), כאשר המשטח הקרוב לגוף פרוש במאונך לצד הגוף ועולה אל מעל הראש, והמשטח השני מתקפל ופונה ממנו במאונך, כך שהוא פרוש במאוזן מעל הכפורת לרחבה.
לחיזוק דבריו ציין הרז"ק, שאם נתאר את הכרובים שעל הכפורת באופן זה, הדבר מוסיף לדמיון בינם לבין הכרובים שעשה שלמה, שלגביהם מפורש בכתוב שכנפיהם היו פרושות לצדדים, ולא מושטות לפנים (מלכים א' ו, כז): "ותגע כנף האחד בקיר וכנף הכרוב השני נגעת בקיר השני, וכנפיהם אל תוך הבית נגעת כנף אל כנף". וכן בדברי הימים ב' ג, יא-יב: "וכנפי הכרובים ארכם אמות עשרים כנף האחד לאמות חמש מגעת לקיר הבית והכנף האחרת אמות חמש מגיע לכנף הכרוב האחר. וכנף הכרוב האחד אמות חמש מגיע לקיר הבית והכנף האחרת אמות חמש דבקה לכנף הכרוב האחר". כלומר: כנף אחת של כל כרוב פונה לעבר הכרוב האחר ונוגעת בכנפו, והשנייה פונה אל קיר הבית, וכמבואר ברש"י (במלכים ובדברי הימים בפירוש המיוחס לרש"י) וברד"ק בשני המקומות. עם זאת, יש לציין שבפסיקתא זוטרתא שהובאה בהערה הקודמת, ולשיטתה הכרובים שעל הארון מושיטים כנפיהם לפנים, אכן הודגש: "האלה יהיו פורשים כנפים למעלה, ולא של בית עולמים, כי הכרובים שעשה שלמה היו פורשים כנפים מקיר הדביר לקיר הדביר").
כמו כן, אם נניח שהיחסים בין מוטת כנפי הכרובים לגובהם היו דומים אצל הכרובים של משה ואצל אלה של שלמה, נגיע למסקנה שאורך הכנף אצל הכרובים של משה היה חמישה טפחים (שכן הגמרא בסוכה ה ע"ב מסיקה שהכרובים היו גבוהים עשרה טפחים, ולגבי הכרובים שעשה שלמה נאמר במלכים א' ו, כג-כד שגובהם היה עשר אמות ואורך הכנף חמש; אם כן לפי אותו יחס אורך הכנף בכרובים של משה היה חמישה טפחים), ומאחר שרוחב הכפורת היה תשעה טפחים (שמות כה, יז: "אמה וחצי רחבה") נמצא ששתי כנפיים בנות חמישה טפחים כל אחת הפרושות לשני הצדדים סוככות מעל כולה ואף עודפות עליה).
יש להוסיף עוד, שהרלב"ג בפירושו (שמות כה, כ) אומר על פרישת כנפי הכרובים: "פורשי כנפיים למעלה – כאילו ירצו לעוף", ונראה מהדברים שגם הוא מפרש שהכנפיים היו פרושות לצדדים ככנפי העופות במעופם, ולא מושטות לפנים או לאחור. כך גם בפירוש רבנו מיוחס (שמות כה), "פורשי כנפיים" – "פרושים כמין עופות פורחות" (אך לגבי צורת הכרובים עצמם, דעתו שם שצורת אדם להם, כנ"ל בהערה 2).
^ 13.שמות כו, לא.
^ 14.שם לו, לה.
^ 15.דברי הימים ב' ג, יד.
^ 16.הלכות כלי המקדש (פרק ח הל' טו).
^ 17.שם (פרק ז הל' טז).
^ 18."ונראה דדוקא במקום שכתוב כרובים מעשה חושב אז צריך שיהיו הצורות צורת כרובים, כגון בעשר יריעות שצוה בפרשת תרומה... אבל במקום שלא כתב הכתוב כרובים... יעשה הפרצוף מאיזה מין צורה שירצה... אך מה שאני תמיה ברבינו ז"ל הוא שהרי בפרשת תרומה גבי פרוכת, שהוא דבר הנוהג תמיד, כתיב ביה 'מעשה חושב יעשה אותה כרובים', וא"כ... כשהביא סדר עשיית הפרוכת... למה לא ביאר דבפרוכת צריך שתהיינה הצורות צורות כרובים? ולומר דס"ל לרבינו דמאי דכתיב בפרוכת כרובים אינו אלא בפרוכת המשכן, ואינו דבר הנוהג לדורות. זו לא ידעתי מנ"ל דהא בחד קרא נצטוינו שיהיה מד' מינים, ושיהיו הצורות צורות כרובים, ומאן פלגינהו לומר דמה שהצריך הכתוב ד' מינים הוא דבר הנוהג לדורות, ומה שהצריך שיהיו הצורות צורות כרובים אינו נוהג לדורות? הן אמת שמדברי רש"י בפי' התורה נראה דס"ל דאף במקום שנאמר בו 'כרובים' אין הכוונה צורת כרובים, אלא כל איזה צורה שירצה יעשה. שהרי בפרשת תרומה גבי עשר יריעות דכתיב 'כרובים מעשה חושב' פירש ארי מצד זה ונשר מצד זה, וכן בפרוכת דכתיב 'כרובים' כתב 'כרובים – ציורים של בריות יעשה בה'. והדבר הוא תימה בעיני, דמאחר דפירוש כרובים הוא דמות פרצוף תינוק, וכמו שפירש"י גבי כרובים דכפורת, א"כ איך יתכן לומר בשאר המקומות שנאמר בהם כרובים שאינו דמות צורת פרצוף תינוק? שוב ראיתי להרא"ם פרשת תרומה, שתמה בזה, ועיין במהר"ש יפה בסוף שקלים, ועיין במ"ש רלב"ג בפי' התורה".
^ 19.ראוי לציין שדברי רש"י לגבי הארי והנשר מקורם בירושלמי (שקלים פ"ח ה"ב).
^ 20.בתוך הפירוש לפרשת תצוה עמ' 64 וכן בפירוש רבינו שמעיה (שמות כו א).
^ 21.הרא"ם כתב: "האי דנקט ארי מצד זה ונשר מצד זה לאו דוקא, אלא צורות בעלמא נקט, משתנות זו מזו; וכן כתב בפסוק 'ועשית פרוכת'... ציורין של בריות... ושמא לזה כיון המתרגם שתרגם 'כרובים דפרוכת ודמשכן צורת כרובים יעשה בה ותרגם כרובים דכפרת כרובים לא צורת כרובים".
^ 22.גם המהר"ל ב"גור אריה" כתב דברים דומים לכך.
^ 23.שמות כה, יח. "אמרו קדמונינו, כי צורת כרובים כשני נערים, ופירשו כרוביא בלשון ארמי והכ"ף משרת. ונכון דברו, שהיו כצורת ילדים אם היא קבלה, ושמו המלה לזכר (=כלומר ניתן לקבל פרשנות זו בתנאי שההנחה שכרוב = תינוק היא מסורת שקבלו חז"ל בע"פ, ורק כסימן לכך אמרו כרוב = כרביא, היינו כתינוק), כמו מלת חנוכה (=שנתנו בה סימנים כרמז לחג החנוכה: חנוכה = חנו כ"ה, וודאי לא התכוונו לומר שזה מקורה של המילה חנוכה. כך גם לגבי כרובים), כי כ"ף כרוב שרש, והעד: 'והיו הכרובים' (שמות כה, כ), כי הה"א ה"א הדעת (=ה"א הידיעה)... וכאשר חפשתי על מלת כרובים, הנה הוא צורות, כמו 'את כרוב ממשח הסוכך' (יחזקאל כח, יד). אמר יחזקאל כי ראה ד' פנים לחיה ואחד מהם פני שור, ובמקום אחר על החיה בעצמה תחת שור פני הכרוב (שם י, יד). והטעם, הצורה שהזכיר בפעם הראשונה. ואמר באחרונה היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר, ואדע כי כרובים המה (שם כ). וקרא כל הד' כרובים".
פרשני רש"י, ובראשם הרא"ם הנ"ל, טרחו להתמודד עם טענותיו של ר' אברהם אבן עזרא, אך הוויכוח על כך אינו חשוב לענייננו. לגבי טענת אבן עזרא בסוף דבריו על כך ש"קרא כל הד' כרובים", ואף לגבי כל עיקרו של הרעיון ש"כרובים" הוא כינוי כללי לבריות וכו', יש לציין שמדברי הרמב"ם ב"מורה נבוכים" (הוזכרו לעיל בסוף הערה 2), נראה שאין הוא מקבל סברה זו, שהרי לדעתו אכן היו כל ארבע החיות בעלות פני אדם (אלא שלשלוש מהן היה בפנים אלה דמיון כלשהו לפני אריה, נשר ושור), ומשמע שזו לדעתו הסיבה לכינוין "כרובים". במידה מסוימת יש לראות בדברים אלה דחייה להצעתו של ה"משנה למלך", להבין גם את הרמב"ם על-פי הרעיון של ההבנה בדברי רש"י, ש"אף במקום שנאמר בו כרובים אין הכוונה צורת כרובים, אלא כל איזה צורה שירצה" (כאמור, אף ה"משנה למלך" עצמו רואה בהצעה זו פירוש דחוק).
^ 24.המקובל ר' עמנואל חי ריקי (א – המשכן וכליו, פרק ג – הפרוכת והמסך). מובא במלואו גם בתוך "אנציקלופדיה לענייני המשכן והמקדש" (ר' שאול שפר, עמ' 55-57).
^ 25.רעיון זה עצמו – לקשור את הכרובים שעל הארון לחיות המרכבה, תוך הצעה לפרש שהכרובים היו "אפי רברבי" ו"אפי זוטרי" (אך בלי מציאת מקבילות לשאר החיות, וראה בהמשך ההערה), העלה כבר רבנו בחיי בפירושו (שמות כה, יח). עיין שם שהאריך בביאור משמעות הכרובים מחד גיסא וחזון המרכבה מאידך גיסא וקישר ביניהם, ולדעתו גם הרמב"ם ב"מורה הנבוכים" כיוון לקשר זה. על כך יש להעיר (ואולי לכך כיוון בציינו לרמב"ם), שאם כל החיות שבמרכבה היו בעלות פני אדם – כדעת הרמב"ם הנ"ל (הערות 2 ו-16), ניתן להבין יותר את ה"הסתפקות" בשני הכרובים שעל הארון, גם אם נרצה לקשור ביניהם לבין חיות המרכבה.
^ 26.על-פי הגמרא (חגיגה יג ע"ב).
^ 27.ראשית נציין את הפסוק המפורש בדברי הימים א' (כח, יח): "ולתבנית המרכבה הכרבים זהב לפרשים וסככים על ארון ברית ה'". ובפירוש המיוחס לרש"י: "ולתבנית המרכבה – הם הכרובים שהשכינה רוכבת עליהם" וב"מצודת דוד": "תבנית המרכבה – וחוזר ומפרש שהם הכרובים שעמדו בארץ, להיות פורשים כנפיהם לסכך על הארון, והיו דומים למעשה חיות המרכבה, אשר פני אדם להנה, כי גם אל הכרובים היה פני תינוק". הרי לנו ההשוואה בין הכרובים שבמקדש לאלו שבמרכבה – בצורה, בכינוי "מרכבה" וב"תפקיד": "שהשכינה רוכבת עליהם".
בכמה מקומות (שמואל א' ד, ד; שמואל ב' ו, ב; מלכים ב' יט, טו; ישעיהו לז, טז; תהלים פ, ב; צט, א; דברי הימים א' יג, ו) מכונה ה' "יושב הכרובים" – ביטוי רב משמעות היכול להתייחס הן ל"מרכבה" והן לכרובים שבמקדש. ביחזקאל, לקראת סופו של חזון המרכבה, נאמר (יחזקאל א, כב-כו): "ודמות על ראשי החיה רקיע... וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה". ועיין ב"מצודת דוד": "דמות כמראה אדם על הכסא ממעל – והוא רמז על האל יתברך". על בית המקדש נאמר הביטוי "הדום רגליו" של ה' (תהלים צט, ה; קלב, ז; איכה ב, א; דברי הימים א' כח, ב), עיי"ש בכל המקומות ובמפרשים, וכן בגמרא (מכות כד ע"א): "ואנו בית הדום רגלי אלוקינו שרוף".
דברים אלה מתחברים לכתוב בישעיהו סו, א: "כה אמר ה', השמים כסאי (= המרכבה) והארץ הדם רגלי (=המקדש)". עיין גם באבן עזרא (דברים לג, ג): "שילכו אל המקום ששם הארון, שהוא הדום רגלי השם". יתר על כן, לא רק הכינוי "הדום רגליים", המקביל ומשלים את הכיסא, אלא גם הכינוי "כיסא" עצמו מתייחס גם לבית המקדש, כמו למרכבה העליונה – עיין בירמיהו יז, יב: "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו".
עיין עוד ביחזקאל מג, ז: "את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם", וביאר הרד"ק: "את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי אשר אשכון שם – כאילו אמר זהו אשר אשכון שם, ואמר מקום כסאי כי בה"מ מכוון כנגד כסא הכבוד: ומקום כפות רגלי – על דרך 'והארץ הדום רגלי', ודעת רז"ל כי בית המקדש נקרא 'כסא', כמו השמים, כמו שכתוב: 'כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו'".
כמו כן בישעיהו ו, א, בנבואה המקבילה לחזון המרכבה של יחזקאל, נאמר: "בשנת מות המלך עזיהו ואראה את ה' ישב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל", ומפרש רש"י: "ראיתיו יושב על כסא בשמים ורגליו בהיכל הדום מרגלותיו, בבית המקדש" והרד"ק כתב: "ההיכל הוא היכל בית המקדש, או פירוש ההיכל – השמים, כמו 'ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו'".
^ 28.לרב דוד יצחק מן, ראש ישיבת "כנסת חזקיהו", כפר חסידים. פרשת תרומה (עמ' שג והלאה).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il