פרשת השבוע היא המבוא לתהליך ההלכתי של קיום מצוות התורה. בכל מצווה יש כמה רבדים של משמעות וחשיבות. יש למצווה ערך חברתי ומוסרי שאותו היא מייצגת ומלמדת. יש גם פרטים טכניים מורכבים שהם את המרקם של כל מצווה.
בפרשת השבוע שלנו מופיעות המצוות הנוגעות לחג הפסח ולקביעת לוח השנה היהודי. הערכים שיש במצוות האלה ניכרים לעין: פסח מייצג את ערך החירות והשחרור מעבדות ומלמד אותנו את ראשית ההיסטוריה שלנו כעם. לוח השנה תמיד היה חיוני לקיום חיים חברתיים ומסחריים ואפשר לנו להיות מתואמים עם עונות השנה המתחלפות.
אלה הטעמים הכלליים של המצוות האלה. אך, כידוע לכולנו, הפרטים חשובים לא פחות. איזה מנגנון יאפשר לסיפור היציאה משעבוד מצרים לחירות להישאר רענן וחיוני במשך אלפי שנים? לערכים יש חיים רק אם מצליחים לתרגם אותם למעשים אנושיים ולהתנהגות נורמטיבית. תיאוריות הן דבר נפלא, אבל נדיר שהן שורדות את מבחן הזמן ואת הנסיבות המשתנות. כל תיאוריה מדעית צריכה הוכחה ואימות על ידי ניסוי ממשי במציאות. חירות היא תיאוריה נהדרת, אבל אם לא ניישם אותה בצורה מעשית בחברה שלנו, היא תישאר רחוקה מהמציאות של הקיום היומיומי. רק תשאלו את הצפון קוריאנים, או את הסורים, או את האיראנים על חירות! רק הדרישות הטכניות של המצוות - המצות, החמץ, ההגדה וכן הלאה - מסוגלות לשמר את הערך, לתת תוקף לתיאוריה ולהבטיח את משמעותה לעוד אלפי שנים רבות.
הייחודיות של לוח השנה היהודי טמונה גם בפרטים הטכניים שיש בו. לוח השנה שלפיו אנחנו פועלים היום, זה שנקבע לפני 1600 שנה, הוא לוח ירחי עם התאמות לשנה השמשית. היריעה הזאת תקצר מלדון בפרטים ההלכתיים הטכניים בשאלה איך הסנהדרין האחרונה ריבעה את המעגל הזה. אך די לומר שבלי הפרטים והחישובים האלה היה לוח השנה שלנו נעלם זה מכבר, כמו לוחות השנה העתיקים של מצרים, בבל, יוון ורומא. עמים רבים מתייחסים ללוח השנה לא כמצוות האלקים אלא רק כדרך מעשית לציין את חלוף הזמן. הפרטים לא באמת חשובים להם, מפני שהם מעוניינים רק בתוצאה בעצם. אך ביהדות לפרטים יש ערך גדול לא פחות, אם לא יותר, מזה של התוצאה שאליה הם מובילים.
בימינו נדיר שיהודים שמסיבות שונות התרכזו בערים, יהודים שהיו טובים בלבם, אבל לא שמרו את המצוות או את פרטיהן, זוכים לראות את צאצאיהם יהודים. מובן שהתרכזות בפרטים בלבד והתעלמות ממערכת הערכים שהם מייצגים גם היא עיוות של דברי האלקים. יש לראות גם את הערך הכללי של המצוות וגם לקיים במעשה את פרטיה הטכניים של ההלכה - זאת הדרך שתאפשר לתורה להתקיים בקרב עם ישראל לעולמי עד.