בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

נישואין של חברות

*לקבוע לימוד בהלכות פסח בשלושים הימים שלפני החג *תגובות לשאלה האם נכון לעסוק בפומבי במי שנמשכים לבני מינם *מצוות הנישואין והקמת המשפחה חלה גם על מי שנמשכים לבני מינם *מצווה להיעזר בטיפול פסיכולוגי כדי להגיע למצב של אפשרות להינשא *מי שאינו יכול להתגבר על נטייתו הוא בגדר אנוס מלקיים את מצוות הנישואין *נישואין בלי משיכה, מתוך ערכים של מוסריות, חברות ונאמנות *גודל שכרם של מי שמתגברים על יצרם *האם מי שנמשכים לבני-מינם חייבים לספר זאת בעת שידוך?

undefined

הרב אליעזר מלמד

אדר התשע"ה
5 דק' קריאה
שואלים ודורשים
שואלים ודורשים בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום. כך למדנו ממשה רבנו, שבפסח ראשון ביאר את עניינו של פסח שני, שבא שלושים יום אחריו. והטעם העיקרי לכך, שהיו צריכים כל ישראל להכין את הקרבנות לקראת הפסח, ולבדוק שלא יהיה בהם מום שיפסלם לקרבן (פסחים ו, א; ע"ז ה, ב).
ואף לאחר שחרב בית המקדש לא נתבטלה תקנה זו, ויש לעסוק בהלכות פסח שלושים יום לפני בואו. וכידוע הלכות הפסח מרובות - הכשרת הבית, בדיקת חמץ וביעורו, אפיית המצה וליל הסדר. אמנם יש מן הראשונים שסוברים שעיקר התקנה הייתה ששלושים יום קודם לפסח מחויבים תלמידי חכמים, כשמפנים אליהם שאלות בנושאים שונים, לענות תחילה על שאלה בהלכות הפסח, מפני שהיא שאלה מעשית הנוגעת לפסח הקרב (ר"ן ורשב"א). ולפי דעה זו אין חובה על כל אדם לקבוע לימוד בהלכות פסח. מכל מקום, הואיל ורבים מן הראשונים סוברים שמצווה לקבוע לימוד בהלכות פסח שלושים יום קודם לפסח, ראוי לכל אדם לנהוג כך. וכן בבתי הספר ובישיבות ראוי לקבוע לימוד בהלכות פסח באותם שלושים יום.

על העיסוק בפומבי
בעקבות הטור על היחס הראוי למי שנמשכים לבני מינם, הגיעו כמה שאלות שראוי להתייחס אליהן. אך לפני כן אזכיר שביקשתי את תגובת הקוראים לשאלה האם ראוי לעסוק בפומבי בנושא זה, שהנוהג המקובל להצניעו. שהרי הנוהג הוא על פי תחושת הציבור, שאם קריאת הדברים יוצרת תחושה לא נעימה, סימן שאכן הדברים מנוגדים לנוהג, ואזי יש לשקול את הנזק שבהפרת המנהג לעומת התועלת.
בפועל, רוב משמעותי של המגיבים, ומהם רבנים ומחנכים ותיקים, סברו שבאופן שהדברים הוצגו לא הייתה שום בעיה, ולהפך - חשוב להמשיך ולברר נושאים מסוג זה. אמנם היו שסברו שהעיסוק הפומבי בנושא הזה אינו מתאים, ויש שאף הפריזו וטענו שהעיסוק בכך נותן לגיטימציה לחוטאים.
אבחר עמדה ממוצעת ואקדיש עוד טור אחד כדי להשיב על מספר שאלות שהגיעו בעקבות הטור הקודם.

מצוות החתונה
שאלה: האם על אדם שחש משיכה לבני מינו ישנה מצווה להתחתן?
תשובה: מצוות התורה חלות על כל ישראל, וגם על גבר או אישה שנוטים להשתוקק לבני מינם חלה המצווה להתחתן כדת משה וישראל, לקיים זוגיות באהבה ובשמחה ולפרות ולרבות.
בדורות הקודמים לא שמענו כמעט על אנשים שלא התחתנו מסיבה זו. גם בדורנו, למרות השינויים הסביבתיים, אפשר להניח שרבים מהאנשים שחשים תשוקה לבן מינם יכולים להתגבר על יצרם הטבעי ולגלות תשוקה אמיתית במסגרת נישואין כמצוות התורה, ולהקים על ידי כך משפחה באהבה ובשמחה.
אגב, בעקבות הטור הקודם קיבלתי מכתבים מאנשים שהעידו על משיכתם החזקה לבני מינם שלדעתם לא ניתן לשנותה, ועל כך שמתוך אמונה בה' ובתורתו הם התחתנו וזכו לחיים טובים ומאושרים. אמנם בקשר שלהם עם נשותיהם בולט יותר הצד החברי ופחות התשוקה.

היכולת להשתנות
שאלה: האם לדעת הרב כדאי לאדם שסובל מתשוקה לבני מינו לנסות לשנות את תשוקתו על ידי טיפולים פסיכולוגיים מסוגים שונים?
תשובה: מכיוון שישנה מצווה להתחתן, מצווה על מי שחש שתשוקתו לכך חלשה להיעזר בכל האמצעים האפשריים, כדי להטות את נטייתו באופן שיכול לבנות זוגיות נאמנה כדת משה וישראל. מסתבר שטיפולים פסיכולוגיים אלו לא יצליחו להועיל לכולם, אבל לרבים הם יועילו במידה רבה או מעטה.
כפי הנראה אין חלוקה מוחלטת בין הנטיות, ולרוב בעלי הנטייה לבני מינם ישנה משיכה מסוימת גם לבני המין השונה, והטיפול נועד להעצים נטייה זו במידת האפשר. כמובן צריך להיזהר שהטיפולים לא יפגעו בנפשו של המטופל, ומן הסתם יש צורך לבחון את ההתאמה שבין המטפל והמטופל.

האנוסים הפטורים
שאלה: האם יש אנשים שפטורים מלהינשא מחמת אונס?
תשובה: אף שיש מצווה על כל אדם מישראל להתחתן, מכל מקום עיקר מצוות החתונה צריכה להתקיים באהבה ובשמחה. וכל עוד אדם חש שלא יוכל להתקשר לאישה ולהתחייב לאהוב ולשמח אותה כראוי לה ולא לבגוד בה, הרי שבפועל לפי תפיסתו את עצמו הוא אנוס, ואינו יכול להתחתן. ורק לאחר שיכיר בנפשו שהוא מסוגל להתחייב להשתדל בכנות לאהוב את אשתו ולשמח אותה כפי שמגיע לה, יוכל לקיים את חובת מצוותו ולהתחתן. וכן הדין לגבי אישה, רק לאחר שתדע שתוכל להיענות לתשוקת בעלה תוכל להתחתן.

נישואין בלא תשוקה
יש להוסיף שגם איש ואישה שיש להם נטייה חזקה לבני מינם, יכולים להתחתן תוך שהם מקבלים על עצמם לכרות ברית נאמנות ביניהם, ולהיות חברים טובים זה לזה, ולהשתדל לקיים מצוות עונה כפי יכולתם. וזאת בתנאי שלא תהיה ביניהם תחושה של דחייה.
וגדול שכרם של מי שמצליחים להתגבר על יצרם, ומתוך אחריות מוסרית עמוקה בונים זוגיות נאמנה ואוהבת ומקימים משפחה. וכפי שאמרו חכמים: "לפום צערא אגרא" (אבות ה, כג). ולא רק בעולם הבא יזכו לשכר, אלא אף בעולם הזה, מפני שכדי להתגבר על יצרם יצטרכו להעמיק יותר ביסודות האהבה והמוסר, וממילא יזכו לחברות עמוקה יותר, וכדרך שאמרו חכמים: "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד" (ברכות לד, ב).

תיקון העולם
ואין לשער את גודל שכרם של מי שיצרם נוטה לעבירה והם מתגברים על יצרם ונשמרים מעוון ומצליחים לבנות את ביתם בחברות נאמנה. ולא רק לעצמם הם מועילים, אלא בעמידתם הם זוכים לתקן את העולם. מפני שרבים כל כך נגררים אחר התאווה החומרנית הרעה, וחוטאים בזנות ובניאוף. ואף את נישואיהם הם מבססים על התאווה החומרית בלבד, ומכיוון שכך, כשהתאווה חולפת הם חוזרים לספק את יצרם בניאוף וכל שאר התועבות. ותמיד בסוף הם מתאכזבים, מפני שכל קשר גשמי שאין בו ערך מוסרי של קדושה, הוא קשר שמוביל לשיממון ומוות.
כדי לתקן את העולם יש צורך בתשובת המשקל, בהדגשת הערך הרוחני של הנאמנות, החברות והמוסר וקדושת ברית הנישואין. וזה נעשה באופן מודגש דווקא על ידי אותם אנשים שאינם חשים תשוקה טבעית, ואף על פי כן מתוך קבלת עול מלכות שמיים, כורתים ברית נאמנות עם בת זוגם. ועליהם אמרו חכמים שהם "עושים מאהבה ושמחים בייסורים, ועליהם הכתוב אומר: 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו' (שופטים ה, לא)" (שבת פח, א).

מי שמתגברים על יצרם
ואם מי שחש נטייה חזקה מאוד לבני מינו לא מצא בת זוג שאיתה הוא יכול להתחתן, ואף על פי כן הוא מתגבר על יצרו ואינו חוטא, הרי הוא מהאנשים שהקב"ה מכריז על מעלתם בכל יום שהם חסידים (פסחים קיג, א). ובעקדה שהוא מצליח לעקוד את יצרו לכבוד שמיים, הוא מגלה את הערך המוחלט והמקודש של התורה והמצוות, ותיקון גדול נעשה על ידו בעולם. אמנם להקים משפחה אינו זוכה, אבל אור נאמנותו לתורה מאיר בכל העולם, מגדיל את מעמד הרוחניות ומוסיף חיים וברכה לכל המשפחות.

דברי מרן הרב קוק
כתב מרן הרב קוק על אותם האנשים שיצרם גדול והם מתגברים עליו תוך מאבק פנימי קשה ומייסר: "וכשיקבל אז לטוב ובשמחה את מיעוט הרגשתו את התענוג הראוי לבוא מדרך הטוב ומעבודת ה' בכלל, וגם את הפחדים והמרורות הבאים לרגלי התגברותו ללכת בדרך ישרה... בזה הוא מקנה לעצמו הרגל פנימי לעשות את הטוב בשביל עצם הטוב האמיתי, דהיינו חפץ השם יתברך... ובכלל משקל הרוחניות ודאי חסר הוא בעולם, על ידי ריבוי השקועים בחומריות... בהצטרף משקל הרוחניות שלו לאוצר הכלל, ימצא המקום של יבושת לח אצילות הקדושה וירטיבהו בהשפעתו, אז יישא פריו האמיתי, וראוי לו לשמוח בזה. עושין מאהבה ושמחים בייסורים, עליהם הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (מידות ראיה, ברית א').

האם צריך לספר לפני הנישואין
שאלה: האם איש או אישה שחשים בנפשם נטייה לבני מינם, חייבים לספר זאת בעת השידוכים?
תשובה: מכיוון שהשאלה מאוד מורכבת, ועל שתי כפות המאזניים מוטלים ערכים כבדי משקל, ראוי לכל אדם שמסתפק בכך להתייעץ עם רב או מחנך שמכיר אותו היטב ונאמן עליו. ואם אין כזה, ראוי שיפנה ליועץ פסיכולוגי שמכיר את עולמו.
כדאי להזכיר, שאם אדם ששטוף בחטא של משכב זכר התחתן בלי לספר על כך לאשתו, וכשנודע לה הדבר מיד רצתה לבטל את הנישואין – נחשבים קידושין אלה כקידושין בטעות. ובמקרים מסוימים, כאשר קשה להשיג מהבעל גט, בית הדין יכול לבטל את נישואיהם בלא גט (אג"מ אה"ע ד, קיג).


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il