בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • כיבוד הורים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

לאה בת רחמה

הלכות כיבוד הורים ד'

הכאת הורים ואימתי מותר לבן לתת זריקה להוריו; דין ילדים מאומצים בכיבוד הורים ויחס הגר להוריו; החיוב לסייע לסבא וסבתא, אחים גדולים ובן הזוג של הורה ביולוגי ובמה אינו מחוייב.

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשס"ד
6 דק' קריאה 3 דק' האזנה
איסור הכאה והאם מותר לבן לתת זריקה לאביו
לעיתים אנו שומעים למרבה הצער על מקרים מזעזעים של בנים המכים את הוריהם. כדי להסביר עד כמה הדבר חמור, יש להקדים תחילה שצוותה התורה שלא להכות אדם מישראל (מצווה תקצ"ה בספר החינוך). ועוד הוסיפו חכמים ואמרו שכל המגביה ידו כדי להכות את חבירו, אע"פ שלא הכהו, נקרא רשע (סנהדרין נח, ב). וכל זה אמור במכה אדם רגיל, אבל המכה את אביו או את אימו והוציא מהם דם, עובר על איסור חמור בהרבה שעונשו על פי התורה מיתה, שנאמר (שמות כא, טו): "מכה אביו ואמו מות יומת". ואם לא הוציא מהם דם, הרי הוא עובר על האיסור הכללי שלא להכות אדם מישראל, ובנוסף לכך ביטל שתי מצוות של כיבוד הורים ומורא הורים.
כדי שלא יגיע חס וחלילה מקרה בו יכה אדם את אביו, אמרו חכמים שיש לנדות אב שמכה את ילדו המבוגר, שכן ישנו חשש שהבן יתרגז ויחזיר לאביו מנה אחת אפיים, עד שיצא ממנו דם, ונמצא שהאב גרם לבנו לעבור על האיסור החמור (שו"ע יו"ד רמ, כ) 1 .

התעוררה שאלה האם מותר לבן לבצע באביו טיפול רפואי העלול לגרום להוצאת דם, או כיוון שישנו איסור מיוחד שלא להוציא דם מהוריו, על הבן להימנע מזה, ואפילו אם הוא רופא? מצד אחד ברור שבן שטיפל באביו, ובתוך כך יצא ממנו דם, אינו נענש על כך, הואיל ועשה זאת בהסכמתם ולטובתם. אולם מאידך מסופר בתלמוד על אחד מגדולי האמוראים (רב), שכאשר נתקע קוץ בבשרו, לא הניח לבנו להוציאו, שמא עקב הוצאת הקוץ יצא ממנו דם, ונמצא הבן עובר בשגגה על איסור חובל באביו (סנהדרין פד, ב).
על כן נפסקה ההלכה שאסור לבן שהוא רופא, לנתח את אביו, או לקחת ממנו בדיקת דם. ואפילו אם האב מבקש שדווקא בנו יטפל בו משום שהוא סומך עליו, וגם משום ששכירת רופא אחר תעלה כסף, בכל זאת ישכרו רופא אחר ובלבד שהבן לא יבצע בהוריו טיפול העלול להוציא דם. רק כאשר אין שום ברירה, כגון שאין בנמצא רופא אחר, או שאין לאב ולבן כסף לממן את הניתוח, מותר לבן להיענות לבקשתם ולטפל בהם. וכן אב שצריך לקבל יום יום זריקות, אין לבקש מן הבן שיזריק לו, שמא תוך כדי ההזרקה יצא ממנו דם. ועדיף שבן הזוג ילמד לתת את הזריקות. אולם במקרה שלא נמצא פתרון אחר מניח את הדעת, ויש חשש שאם הבן לא יזריק יתכן שיהיו מצבים שהאב לא יקבל את הזריקה שהוא זקוק לה - מותר לבן להזריק לאביו 2 .

ילדים מאומצים
מצוות כיבוד הורים חלה על כל בן או בת כלפי הוריהם הביולוגיים. אף אם ההורים הזניחו את ילדיהם ומסרום לאימוץ, אם ידועה להם זהות הוריהם, מצווה מן התורה שיכבדום. ואין לומר "הרי ההורים לא טיפלו בי כלל ומדוע שאכבדם?" מפני שאחרי הכל בזכותם נולד, וכל אדם שמתייחס אל עצמו ואל חייו באופן חיובי צריך להכיר תודה למי שהביאוהו לעולם, ואם לא יכיר להם תודה, נמצא שאינו מכיר בחשיבות קיומו העצמי. ככל שיכבד יותר את הוריו, כך יכיר יותר בערך עצמו, שמתוך כך שיכבד את שורשיו גם כבודו העצמי יגדל ועל ידי כך יוכל לחשוף את הכשרונות המיוחדים שלו.

כלפי ההורים המאמצים לא חלה מצוות 'כיבוד הורים', אבל מצד המוסר ומצוות גמילות חסד מחויבים הבנים המאומצים להכיר להם תודה רבה. שהרי אין בעולם חסד גדול יותר ממה שמעניקים ההורים המאמצים לילדיהם ועל כן כל חייהם צריכים הילדים לגמול עמהם חסד ולהתנהג אליהם בכבוד רב. כמובן שאם ההורים המאמצים יזדקקו לעזרה, על בניהם המאומצים לסייע להם בכל יכולתם. ואם יהיו חולים ילוום ויסייעום בכל מה שנצרך, כפי שילדים רגילים מחוייבים לעשות להוריהם. לאחר פטירת ההורים המאמצים - מצווה על בניהם המאומצים לומר אחריהם קדיש.

יחס הגר להוריו הביולוגיים
גר שנתגייר, כיוון שנהפך ליהודי, כל קשריו עם בני משפחתו לשעבר נתבטלו והרי הוא כקטן שנולד ולפיכך אינו חייב לכבד את הוריו הביולוגיים. מאידך, אסור לו לבזותם, קל וחומר שאסור לו להכותם או לקללם (שו"ע יו"ד רמא, ט) וצריך לנהוג בהם קצת כבוד כדי שלא יחשב כפוי טובה, שהרי הם הולידוהו וטיפלו בו. לפיכך בעת שיהיו חולים עליו לסייע להם ולדעת כמה פוסקים יכול לומר "מי שברך" לרפואתם, ולאחר פטירתם יכול לומר עליהם אשכבה וקדיש יתום - לעילוי נשמתם (יחו"ד ו, ס).

לעיתים ישנה בעיה - מצד אחד הגר רוצה להתנהג כיאות כלפי הוריו הביולוגיים, ומצד שני אינו רוצה שילדיו יגררו אחרי דתם ואומתם. לפיכך צריך הגר למצוא את קו האמצע, שימעט בביקורים עד לאותו השיעור שלא יחשב כפוי טובה כלפיהם. בדרך כלל גרי הצדק עולים לארץ, והוריהם נשארים בחוץ לארץ, ובמצב זה הכל מבינים שאינם יכולים להרבות בביקורים אצל ההורים והבעיה אינה קיימת. מכל מקום אם אחד מההורים של הגר יבקש לראות לפני מותו את נכדיו, מצד הכבוד שצריך הגר לרכוש לו, ראוי שיבוא אצלו עם ילדיו (עפ"י אג"מ יו"ד ח"ב ק"ל).

סבא וסבתא
מצווה על כל אדם לכבד את סבו וסבתו, בין מצד אביו בין מצד אימו. שכן בני בנים נחשבים כבנים, ועוד שמכלל כבוד האב וכבוד האם שיכבדו גם את הוריהם - אלא שחייבים בכבוד ההורים יותר מאשר בכבוד הסבים והסבתות. לדעת רוב הפוסקים עיקר החיוב כלפי הסבים והסבתות הוא לקום מפניהם ולהתייחס אליהם בכבוד, אבל אין הנכדים חייבים לסייע להם בכל מה שיצטרכו, כגון אם הסב חולה וזקוק לעזרה באכילתו ומלבושיו. אף שאם יטפלו בסבם יקיימו מצווה גדולה, מכל מקום אינם מחויבים להפסיק מעבודתם כדי לטפל בו כיון שחיוב זה חל על הבנים בלבד. לעומתם יש אומרים שחובת כיבוד הסבים והסבתות ממש כחובת כיבוד ההורים, רק שלעניין קדימה יש להקדים את ההורים לסבים.
לכל הדעות ברור שאם הסבא זקוק לעזרה כספית, ויש לנכד אפשרות לעזור לו, חובה עליו לסייע לו. ואם אינו רוצה לתת מכספו, בית הדין יכול לכופו לתת צדקה לסבו 3 . כן מותר לנכד לטפל טיפולים רפואיים בסבו, אף שיש חשש שיצא דם על ידי טיפולים אלה. שכן הזהירות המיוחדת מהוצאת דם חלה על ההורים בלבד ולא הסבים והסבתות.

אשת אביו ואחים גדולים
חייב אדם לכבד את אשת אביו למרות שאינה אימו, וכן חייב אדם לכבד את אחיו הגדולים שנאמר (שמות כ, יב): "כבד את אביך ואת אמך", ולמדו חכמים שהמילה ' את ' באה לרבות שלא רק את ההורים צריך לכבד, אלא אף את בן זוגם, שאם ההורים התגרשו או התאלמנו, והאב התחתן עם אשה אחרת, חייב בנו לכבדה, שנאמר: " את אביך" אף את אשת אביך. וכן אם אימו התחתנה עם בעל אחר, חייב הבן לכבד אותו, שנאמר: "ואת אמך" אף את בעל אמך. עוד למדו חכמים שתוספת ה'ו' במילים 'ו את אמך' באה לרבות שצריך אדם לכבד גם את אחיו הגדול (כתובות קג, א). ואין זה משנה אם מדובר באח גדול מצד האב או מצד האם.

יש סוברים שדווקא את האח הבכור צריכים לכבד (בית לחם יהודה) אבל לדעת רוב הפוסקים יש לכבד את כל האחים והאחיות המבוגרים ממנו (ברכ"י יו"ד רמ, יז). אך אין חיוב כבוד זה כחיוב כיבוד ההורים אלא חיוב להתייחס אליהם בדרך כבוד, אבל אין חובה לסייע להם בכל מה שיצטרכו, ואין איסור לפנות אליהם בשמם וכיוצא בזה. עוד כדאי לציין, שמצד המוסר ודרך ארץ, ראוי לכבד גם את הדודים (ברכ"י רמ, יח, בשם רבינו יונה).


^ 1. על פי האר"י הרוצה לשוב בתשובה שלימה על שהכה את אביו או אמו, לאחר שיבקש מהם מחילה יתענה כ"ו תעניות רצופות, וילקה בכל יום כ"ו מלקות, ויכוון כוונות מסוימות, עיין בבן איש חי ש"ב שופטים כב. וכיום נוהגים להורות לפדות הצומות בצדקה, והרוצה לשוב ילך לרבו להתייעץ כיצד לשוב בתשובה.
^ 2. בהלכה זו נחלקו הראשונים, לדעת הרי"ף, הרא"ש והשו"ע יו"ד רמא, ג, אסור לבן לבצע טיפול רפואי באביו, גם כשאביו מבקש זאת ממנו. ולדעת הרמב"ם והרמב"ן והרמ"א, לכתחילה עדיף שאדם אחר יטפל בהם, אך אם קשה להשיג אדם אחר מותר לבן לסייע. למעשה הורו האחרונים הוראת ביניים, שאסור לבן לטפל בהוריו טיפול העלול להוציא דם, ואף אם הדבר יהיה כרוך בהוצאת ממון ובטרחה יתאמצו להשיג רופא אחר. ורק בשעת הדחק כשאין אפשרות אחרת, מותר לבן לטפל באביו. וכעין זה פסקו הרב הרצוג והרב אויערבך כמובא בספר גשר החיים ח"ב פ"א. ועיין בספר מורא הורים וכיבודם פרק י' סעיפים יד-יח, שכתב כך בשם הרב בן ציון אבא שאול. ויש שסוברים שאין בדין זה כלל מחלוקת בין השו"ע והרמ"א, אלא שניהם מסכימים להוראה המובאת לעיל (ב"ח ובן איש חי).
^ 3. יש להקדים ולומר שהדבר ברור לכל שצריך אדם לכבד את סבו וסבתו, השאלה היא מה מקור החיוב ועד כמה הוא מחייב. יסוד ההלכה מובא ברמ"א יו"ד רמ, כד. ואף שהמהרי"ק בשורש ל' כתב לכאורה אחרת, ברור שאף הוא מודה שצריך לכבדם בק"ו מהכבוד שצריך לכבד כל אדם מכובד, ועוד שמצד הוריו שחייבים בכבוד הוריהם על הנכד לכבד את הוריהם. אלא שיש מחלוקת בגדרי החיוב, שלרמ"א זהו ענף ממצוות כיבוד הורים, ואילו למהרי"ק זוהי מצווה מצד כבוד אדם חשוב ויקר. כנ"ל לגבי הורי האם - לדעת רוב הפוסקים הורי האם והורי האב שווים וחייבים לכבדם וכן דעת ספר חרדים בשם מנורת המאור ולדעתו כיבוד הסבים והסבתות מן התורה. וכן דעת ברכ יוסף י"ח, ובן איש חי שופטים ש"ב ל', ועוד. ואילו לגר"א רמ, לד, החיוב חל רק על הורי האב ומסתבר שאף הוא מודה שחייבים לכבד את הורי האם כדין אדם חשוב ויקר מאוד.
כן יש דיון עד כמה יכבדם: לדעת החרדים מכבדם כפי שמכבד את הוריו, וכן כתב בשו"ת מנחת אלעזר ח"ג ל"ג. לעומתו בשו"ת שבות יעקב ח"ב צ"ד כתב שאת הורי האב יכבד כהוריו, והורי האם ככבוד אדם חשוב. לעומת זאת דעת השאלת יעבץ ח"ב קכט, וחת"ס יו"ד שמה, וערוה"ש רמ, מד כתבו שאינו חייב לכבד אפילו את הורי אביו כפי שמכבד את הוריו.
לעיקר הדין: ואם הסבא זקוק לצדקה - כופים הנכד. כן כתב הש"ך רמ, כג, בשם הב"ח ואף שכתב זאת לפי דעת הרמ"א, ברור שגם למהרי"ק יכפו אותו לכך שהרי כופין על הצדקה, ולפי סדרי הקדימה, הסבא קודם לשאר עניים. לעניין טיפול רפואי חודרני בסבא, כתב בתורה לשמה רס"ה, שאפילו שמותר, המחמיר תבא עליו ברכה.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il