בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • קרח
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

תפילה של אמא

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

תשע"ב
3 דק' קריאה
פעם דרש רבי מנדלי מקוצק באוזני תלמידיו בפרשת קורח. ביאר הרבי לתלמידים את טענותיו של קורח מול טענותיו של משה רבנו , וכל כך יפה ביאר הרבי את טענותיו של קורח, עד שלרגע נדמה היה לתלמידים, שאילו חי רבם בתקופת דור המדבר, הרי שהיה מצטרף ל... קורח.
כמובן, אין לחשוד ברבי מקוצק שנמנה הוא על עדת קורח, ובכל זאת סיפור זה בא לבטא את אשר אמרו חכמים – קורח פיקח היה, אדם גדול היה, וטענותיו ודבריו לא היו רק דמגוגיה זולה, כי אם ויכוח רוחני מהותי ושורשי מסתתר מאחורי העניין.
כידוע, פרשה זו של קורח ככל פרשייה של מחלוקת יפה נדרשת, וכולם אוהבים לדוש בה, ומפני כך במהלך הדורות האריכו להוסיף תילי תילים של הסברים עמוקים לעניינו של קורח. במאמרנו זה נתמקד דווקא לא בדמותו ונפילתו של קורח, כי אם בדרך בה תוקנו כוחותיו הגדולים הנפולים ושבו במהלך הדורות להאיר במקומם הראוי להם בבית ישראל.
כידוע, בעם ישראל כל נפילה סופה לבוא לידי תיקון. ואף על נשמה נפולה, נאמר שהקב"ה חושב מחשבות "לבל ידח ממנו נידח". אם כוח נפל בדור זה, הרי ישוב ויתגלה בדור אחר בדרך מתוקנת. אף במקרה של קורח נאמר בתורה: "ובני קורח לא מתו". כלומר יש לו המשך.
ואכן אמרו חז"ל – קורח שפיקח היה, מה ראה לשטות זו? ראה שושלת גדולה שיוצאת מזרעו, וביניהם – שמואל השקול כמשה ואהרון. אמר – עתידה כל הגדולה הזו לצאת ממני, ואני אשתוק ולא אטול ממנה חלק?
במילים אחרות - קורח הסתכל בנשמתו ובכוחותיו, וראה בתוכם את שמואל, שהרי האדם כולל בנשמתו את כל נשמותיהם וכוחותיהם של צאצאיו. ראה קורח, שכוחותיו של שמואל השקול כמשה ואהרון גנוזים בו ומיד ערער על משה ואהרון. אם כך – שמואל הנביא הוא הסיבה למחלוקת קורח. אך אם נתבונן בעומק נראה, ששמואל הנביא הוא גם התיקון לחטא קורח.
לקורח יש אמירה חיובית – "כל העדה כולם קדושים", אך בצידה אמירה שלילית "ומדוע תתנשאו על קהל ה'" - קורח מערער על חלוקת התפקידים בבית ישראל. אין הוא מוכן לקבל שיש כוהנים ומנהיגים שתפקידם לרומם את כל העם. ואכן במבט ראשון, גם שמואל הנביא הולך בשחר ימיו בדרכו של קורח. כתוב במדרש, שבשעה שהביאו את שמואל לראשונה למשכן, וביקשו לשחוט את הקורבנות שהביאה חנה אימו כתודה על הולדתו, חיפשו הכוהנים אחר כוהן שישחט את הפר ולא מצאו. כשראה שמואל הקטן, שאין שוחט כהן בנמצא, פנה אל הכוהנים ואמר – הרי הלכה היא שאת הקורבנות יכול לשחוט גם ישראל (זר).
הביאו הכוהנים את שמואל אל עלי – גדול הדור והכהן הגדול. אמר עלי – אכן שמואל צודק, אולם יש הלכה נוספת, שאסור לאדם להורות הלכה בפני רבו, ומי שעובר על הלכה זו חייב מיתה. וכיוון, שעלי הוא גדול הדור וכל ישראל כפופים אליו, הרי ששמואל שהורה הלכה בפניו חייב מיתה. ויותר בעומק – למעשה, מתגלה כאן, ששמואל הולך כביכול בדרכו של קורח, ומערער על סמכותו של עלי שהוא גם כהן גדול כאהרון וגם גדול הדור כמשה.
פנה עלי אל חנה ואמר לה – נהרוג את הילד, ואני אתפלל עלייך, שה' יתן לך בן חדש טוב משמואל. אך חנה, כאימא אמיתית, עונה לו – "אל הנער הזה התפללתי". לשמואל הזה אין תחליף. ויותר בעומק - אומרת חנה, אל תדאג ליראת השמיים של הילד, אני התפללתי עליו. לילד הזה, יש אמא, שהתפללה עליו בהדלקת נרות ובכל הזדמנות, והחיבור הזה לדורות הקודמים ולתפילות ישמור עליו ללכת בדרכם של משה ואהרון.
ואכן גדל שמואל, והפך בעצמו לגדול הדור אך כתלמיד נאמן של עלי, ואת אמירתו החיובית של סבו קורח – "כל העדה כולם קדושים", יישם בדרך חיובית כשהיה הולך ממקום למקום ומשיב את ישראל לאביהם שבשמיים. וכל זה בזכות התפילות ויראת השמיים של אימו חנה. וגם בזכות מסירותה אליו לעניינים הגשמיים – "ומעיל קטון תעשה לו אימו... מידי שנה בשנה".
ומכאן אני פונה לכול האמהות הצדיקות – תתפללו על הילדים. ממכן תצמח יראת השמיים של כולנו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il