בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ויחי
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עמרם בן סולטנה

תפקיד המסורת והשכל בבניין האמונה

בניין האמונה הישראלית בנוי משתי קומות: המסורת הנמסרת מדור לדור, וההבנה וההפנמה שעושה כל אדם בשכלו הפרטי.

undefined

הרב חיים כץ

י"ב טבת התשס"ג
6 דק' קריאה 48 דק' צפיה
אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"
שנינו במסכת פסחים פרק ד:
שִׁשָּׁה דְּבָרִים עָשׁוּ אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ, עַל שְׁלשָׁה מִחוּ בְּיָדָם, וְעַל שְׁלשָׁה לא מִחוּ בְּיָדָם. וְאֵלּוּ הֵן שֶׁלּא מִחוּ בְּיָדָם: מַרְכִּיבִין דְּקָלִים כָּל הַיּוֹם, וְכוֹרְכִין אֶת שְׁמַע, וְקוֹצְרִין וְגוֹדְשִׁין לִפְנֵי הָעמֶר, וְלא מִחוּ בְּיָדָם.

ביחס לביטוי 'כורכים את שמע' הסבירה הגמרא בדף נו ע"א:
ת"ר: כיצד היו כורכין את שמע? אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקין, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר מפסיקין היו, אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.ואנן מאי טעמא אמרינן ליה? כדדריש ר' שמעון בן לקיש, דאמר רשב"ל: ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה, אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו? אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

מה פשר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', ומדוע אומר יעקב משפט זה דוקא לאחר שמיעת דברי השבטים 'אין בליבנו אלא אחד'?
הגמרא ממשיכה:
אמרי רבנן, היכי נעביד? נאמרוהו, לא אמרו משה רבינו; לא נאמרוהו, אמרו יעקב; התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי. אמר רבי יצחק אמרי דבי רבי אמי: משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה. אם תאמר יש לה גנאי, לא תאמר יש לה צער, התחילו עבדיה להביא בחשאי.

משמעות הדברים והמשל לבת מלך צריכים ביאור.

חשיבות הביסוס השכלי של המסורת
הסמ"ג במצוות עשה ב' מנה את מצוות האמונה, ומבאר שם המהרש"ל שמצווה זו כוללת שני חלקים: אמונה וקבלה. "כי אמונה על דרך התולדה, שמגודל בה כל ימיו מנעוריו. ומ"מ אף שנשתקע באמונת שמים אין יוצא בה ידי חובתו, אלא כששמע וקיבל בליבו הקבלה שהיא המופת על הראייה". אין די במה שקיבל במסורת מאבותיו, עליו להיות משוכנע שהקבלה נכונה, ולכן עליו לבסס את האמונה בשכלו. לאחר דברים אלו ביאר המהרש"ל את הגמרא בפסחים: "וסיוע לזה מה שאמרו בני יעקב לאביהם כדאיתא בגמרא, וגם לבני יעקב היה האמונה על דרך התולדה מנעוריהם, אלא שהיה מסופק בם שלא ידע אם היה בהם מופת מספיק לפי דעתם".

המהרש"ל מבאר, שחששו של יעקב היה שהאמונה של בניו היתה רק במה שלימד אותם, והם אינם מבינים ומזדהים בשכלם עם מה שלמדו. על כך הם עונים "כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בליבנו אלא אחד".
כדברים אלו כתב גם הרשב"א (בשו"ת חלק ה סימן נה):
צריכין אנו להתבונן שאין אמונתו וייחודו מצות אנשים מלומדה, שהלימוד שלימדוהו והרגילוהו עליו יביאהו להאמין ככה ולו הונח על חקירת דעתו וחכמתו יחויב בהפך כאשר יקרא לרוב האמונות, רק אנחנו חייבים לשמוע ולחקור אחר השמיעה והחקירה שהחקירה האמיתית תחייב ותכריע על ככה, והוא אומרו שמע ישראל, שמלת שמע כוללת שלשה ענינים. הנחתה האחת היא שמיעת האוזן... והושאלה לכונת הלב, ונתת לעבדך לב שומע, והושאלה גם לקבלה והאמונה בו, שמע בני מוסר אביך... וכאן רצה לומר באומרו שמע ישראל כולל שלשה ענינים שנצטוינו לשמוע וללמוד, כי לולי שנשמע ונלמוד לא נתבונן אליו, ואחרי השמיעה והלימוד יחקור היטב אם יש ראיה סותרת ח"ו, ואחר שנבוא מתוך השמיעה אל החקירה באמת, תביאנו החקירה ותכריחנו הכרח אמיתי לקבל ולהאמין כי הוא יתברך נמצא.

הדברים באים לידי ביטוי גם בכמה מקומות במהרש"א.

במסכת ראש השנה, דף לב מבאר המהרש"א את מצוות אמירת פסוקי מלכויות זכרונות ושופרות בראש השנה, שהם כנגד ג' עיקרי היהדות: פסוקי מלכויות מורים על מציאותו ואחדותו של הקב"ה, זכרונות מורים על השגחה פרטית ושכר ועונש, ושופרות על תורה מן השמים. ומוסיף המהרש"א רמז לדברים בתחילת פרשת האזינו:
"האזינו השמים - מקור התורה הוא בשמים.
ותשמע הארץ - התורה השמיימית ירדה לארץ.
יערוף כמטר לקחי - אל תתמה כיצד יתכן הדבר שהתורה ירדה מהשמים לארץ, שהרי זה כמו מטר.
כי שם ה' אקרא - כנגד עיקר מציאות ה' "לפי שיש לאדם להאמין במציאות ה' בקבלה מפי התורה".
הבו גודל לאלהינו - "ועוד נוסף להשיג בשכלו מציאות ה' וחידוש העולם".

וכן בברכות יז ע"א למדנו "מרגלא בפומיה דר"מ גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי נצור תורתי בלבך ונגד עיניך תהיה יראתי...", וביאר המהרש"א שהיינו שחייב כל אדם לחקור במציאות ה' כפי יד שכלו, וכל מה שנגד התורה יתלה הדבר בקוצר הבנתו "כי גם משה רבינו ביקש על זה" - "הודיעני נא את דרכיך".

בעל ה"פנים מאירות" בתשובה מבאר מדוע אומרים "אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב" ולא מספיק "אלוקי אברהם יצחק ויעקב". ומבאר שמחוייב האדם להאמין באלוה דרך הבנת שכלו ולא להסתפק באמונת אבותיו, וכיון שכך "אם היה אומר 'אלוקי אברהם יצחק ויעקב' היה ניתן לטעות ולחשוב שיצחק ויעקב נגררו אחרי אברהם. על כן באה ההדגשה שאמונתם של יצחק ויעקב היתה מבוססת בקרבם, גם לא מצד היותם בני אברהם.

טעם חשיבות הביסוס השכלי
וכבר בשער היחוד לחובת הלבבות ביאר את טעמה של דרישה זו, שמסורת לבד עלולה להיות שטחית ורדודה, ואף להביא לידי טעויות: "שיהיו הלב והלשון שוים בדרכי השם יתברך, מפני שיחוד האלוקים מתחלק במדברים לפי הבנתם והכרתם". כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם והכרותיהם שונות. כל אחד צריך להבין את מציאות הבורא לפי שכלו שלו: יש מאמינים בפיהם בלבד, ויש שגם מזדהים עם אמירה זו בליבם, ויש שטועים בהבנת יחוד ה' ומגשימים אותו, והחלק השלם הוא "השוואת הלב והלשון בהבנת אחדות ה'".

כמו כן, אצל אדם המסתמך על המסורת בלבד אין ביטחון שישמור את אמונתו. כך כתב בספר ראשית חכמה על דברי ישעיהו "ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה" - "ונראה שצריך האדם לחקור באמיתות למי הוא עובד ולמי הוא ירא, כי העובד דרך מצות אנשים מלומדה פעם יעשה ופעם לא יעשה, ואם יבוא כותי ויסתור אמונתו אפשר שינוצח".

משמעות תשובת השבטים
נחזור ליעקב אבינו. יעקב מבקש לגלות את הקץ, וחשש שיש פסול במיטתו, וכאמור מבאר המהרש"ל שחשש שמא בניו מסתפקים במה שקיבלו. המסר הוא - לא להסתפק במה שאנו מקבלים ולומדים! הדבר חמור עד כדי 'פסול', עד כדי 'סילוק שכינה', ופסול זה דומה לפסול של ישמעאל ושל עשיו!
לפי דברי המהרש"א, תשובת השבטים תואר באור חדש: "כשם שאין בלבך אלא אחד" - כשם שאתה לא הסתפקת במה שקיבלת מאבותיך, "כך אין בליבנו אלא אחד" - כך גם אנחנו לא הסתפקנו במה שקיבלנו ממך. ה'כשם' שאומרים בני יעקב אינו לגמרי 'כשם'.

תשובת יעקב לשבטים: ההבנה השכלית על גבי המסורת!
עתה נבין גם את דברי יעקב, שאמרם כתגובה לדבר השבטים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'.
יעקב אומר לשבטים, שיחד עם החשיבות שבביסוס השכלי, עלולה להיות בכך גם סכנה: כשאדם חוקר הוא עלול גם להיכשל. שכל עלול להטעות, ואין ביטחון שכשארצה להבין - אכן אבין. לכך אומר יעקב - צריך לא להזניח את הבסיס של קבלת האבות, ושהבנת השכל אינה תנאי לקבלת הדברים בקרב האדם אלא רק קומה נוספת על גבי המסורת.

באותו עניין, כותב הקדושת לוי (לר' יצחק לוי מברדיטשב) לפרשת וישלח על הפסוק "וירא כי לא יכול לו ויגע בכף יריכו", שיש בבריאה שלשה עולמות: עולם השרפים, עולם הגלגלים ועולם התחתון. וכנגד שלשה עולמות אלו יש גם בתוך האדם: הראש הוא כנגד השרפים, שמשיג בשכלו את מציאות ה', הלב הוא כנגד הגלגלים, והירכיים כנגד עולם התחתון. עבודת ה' בעולם התחתון בלבד משמעותה עבודה דרך מצוות אנשים מלומדה - דרך הרגלים, דרך העקב (לשון עקביות והרגל). משמעות הברכה 'לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל' היא שעבודת ה' תהיה דרך הראש, ולא כהרגל בעלמא. אולם בשונה מאברהם ששמו הקודם 'אברם' התבטל, אצל יעקב לא מתבטל שמו הראשון, ומשמעות הדבר - עבודת ה' דרך השכל היא על גבי הקומה הראשונה של מסורת האבות.

לפעמים אין מקום להבנה שכלית
לאחר שלמדנו שהקומה השכלית באה על גבי קומת המסורת, מוסיף נפש החיים להסביר את הטעם שסמוך לאמירת שמע ישראל חייבונו חז"ל לומר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. נפש החיים מבאר את היחס בין שתי אמירות אלו: אמירת 'שמע ישראל' מבטאת את אחדותו השלמה של הקב"ה, כפי שנצטוינו לכוון "שאדון יחיד ברוך הוא הוא אחד בכל העולמות כולם והכל נחשב לאין ואין עוד מלבדו יתברך לגמרי". אולם כדי שלא נבוא להתבונן ולהעמיק במהות עניין זה, שהוא בכלל מה שנאמר 'במכוסה ממך אל תחקור ובמופלא ממך אל תדרוש' וכו', אנו אומרים מיד "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". מלכות מבטאת את הופעתו של הקב"ה, ורק בכך אנו רשאים ומצווים להתבונן. יש מדרגה מוחלטת, ויש מדרגה השייכת להשגתינו.

משמעות המשל על בת מלך
הרב בעולת ראי"ה (חלק א' עמוד רמ"ט) מוסיף לבאר את משמעות המשל אודות בת המלך שהריחה ציקי קדירה:
אחד - הציור של אחד מצטייר לפנינו לפי הדמיון בצורת מיעוט, כלומר בניגוד לריבוי. והריבוי חשוב לפי הדמיון מציאות יותר חשובה וראויה לתפוס מקום בנפש. אמנם לפי ההכרה המבוררת המושכלת, האחד הוא ציור הכל, שהוא כולל כל הכוחות הפרטיים באחדות אחת. על כן בירידת המעלות צריך לפרש אחר אחד: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", אבל במצב העליה אין אחד אחד מה לספר יותר כלל, כי הוא כולל הכל. ונמשל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה, שעבדיה התחילו להביא לה בחשאי, כי ברוממות אין מקום וצורך לזה, אבל בהמשך סדר המעשה לעולם הפירוש הוא מוכרח, אלא שאינו גלוי כל זמן שיש לגוף שמוש עצמי מנטייתו הפרטית כי אם ביום הכיפורים, שצרכי הגוף בטלים אז, כח האחדות מתפשט יפה בגילוי המעשה, ואפשר לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם.

בשכל מבינים אנו שאחדות ה' היא הכוללת הכל ואין מקום להוסיף אחריה דבר. פירוט שבחי ה' יכול רק לגרוע, כדברי הגמרא "סיימתינהו לכל שבחי דמרך"? (מגילה כה ע"א).

אולם האדם אינו מורכב רק משכל עליון, וכליו האחרים - הרגש, המעשה והדמיון - צריכים את הפירוט והריבוי בהכרת ה' המתגלה בעולם.
אם כן, פירוט שבחי ה' ואופן התגלותו בעולם הוא נצרך אך יש בו ירידה, ועל כן נמשלה אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" לבת מלך המעוניינת בציקי קדירה מחד, ומאידך דבר זה הוא גנאי לה.

ביום הכיפורים האדם מתרומם, ובכוחו לאחד בין המדרגה העליונה ובין הפרטים כך שאין בפירוט זה חיסרון, ועל כן ביום זה אנו אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il