שמונה פרקים לרמב"ם פרק חמישי חלק ב'

וְאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה הַנְהָגָתוֹ כֻּלָּהּ לְפִי הַמּוֹעִיל, כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ, אֲבָל יָשִׂים תַּכְלִיתוֹ - בְּרִיאוּת גּוּפוֹ וּשְׁמִירָתוֹ מִן הֶחֳלָיִים בִּלְבָד. וְאֵין זֶה אִישׁ מַעֲלָה. כִּי כְּמוֹ שֶׁבָּחַר זֶה הֲנָאַת הַבְּרִיאוּת - בָּחַר הַהוּא הֲנָאַת הָאֲכִילָה אוֹ הֲנָאַת הַבְּעִילָה, וְכֻלָּם אֵין תַּכְלִית אֲמִתִּית לִפְעֻלּוֹתֵיהֶם. וְאָמְנָם הַנָּכוֹן, שֶׁיָּשִׂים תַּכְלִית כֹּל הַנְהָגוֹתָיו - בְּרִיאוּת גּוּפוֹ וְהֶמְשֵׁך מְצִיאוּתוֹ עַל הַשְּׁלֵמוּת, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ כְּלֵי כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר הֵם אֵיבְרֵי הַגּוּף, שְׁלֵמִים, וְתִתְעַסֵּק נַפְשׁוֹ מִבְּלִי מוֹנֵעַ בְּמַעֲלוֹת הַמִּדּוֹת וּבַמַּעֲלוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת.
וְכֵן כֹּל מַה שֶּׁיִּלְמְדֵהוּ מִן הַחָכְמוֹת וְהַיְדִיעוֹת, אֵלֶּה מֵהֶן שֶׁהֵן דֶּרֶך לַתַּכְלִית הַהִיא - אֵין מַה לְּדַבֵּר בָּהֶן; וּמַה שֶּׁאֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת לַתַּכְלִית הַהִיא, כְּמוֹ שְׁאֵלוֹת הָאַלְגֶּבְּרָה, וְסֵפֶר חֲתָכֵי הֶחָרוּט, וְהַתַּחְבּוּלוֹת, וְהָרִבּוּי בִּשְׁאֵלוֹת הַהַנְדָּסָה, וּמְשִׁיכַת הַמִּשְׁקָלִים, וְהַרְבֵּה כַּיּוֹצֵא בָּזֶה - תִּהְיֶה הַכַּוָּנָה בּוֹ חִדּוּד הַשֵּׂכֶל, וְהַרְגֵּל הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי בְּדַרְכֵי הַמּוֹפֵת, עַד שֶׁיֻּשַּׂג לָאָדָם קִנְיַן יְדִיעַת הַהֶקֵּשׁ הַמּוֹפְתִי מִזּוּלָתוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ זֶה דֶּרֶך לְהַגִּיעַ בָּהּ אֶל יְדִיעַת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְעַלֶּה.
וְכֵן דִּבּוּרֵי הָאָדָם כֻּלָּם, אֵין צָרִיך שֶׁיְּדַבֵּר אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיָּבִיא בּוֹ תּוֹעֶלֶת לְנַפְשׁוֹ, אוֹ יִדְחֶה הֶזֵּק מִנַּפְשׁוֹ אוֹ מִגּוּפוֹ, אוֹ בְּחָכְמָה, אוֹ בְּמַעֲלָה, אוֹ בְּשֶׁבַח מַעֲלָה אוֹ מְעֻלֶּה, אוֹ בִּגְנוּת פְּחִיתוּת אוֹ פָּחוּת. כִּי גִּדּוּף בַּעֲלֵי הַחֶסְרוֹנוֹת וְגִנּוּי זִכְרָם, אִם הָיְתָה הַכַּוָּנָה בּוֹ לְחַסְּרָם אֵצֶל בְּנֵי אָדָם, כְּדֵי שֶׁיִּוָּסְרוּ מֵהֶם וְלֹא יַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂיהֶם - הֲרֵי זֶה נִצְרָך, וְהִיא מַעֲלָה. הֲלֹא תִּרְאֶה אָמְרוֹ יִתְעַלֶּה: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם... וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן" (ויקרא יח, ג), וְסִפּוּר הַסְּדוֹמִיִּים. וְכֹל מַה שֶּׁבָּא בַּמִּקְרָא בִּגְנוּת הָאֲנָשִׁים בַּעֲלֵי הַחֶסְרוֹנוֹת וְגִנּוּי זִכְרָם, וְשֶׁבַח הַטּוֹבִים וְהַגְדָּלָתָם, אָמְנָם הַכַּוָּנָה בּוֹ מַה שֶּׁזָּכַרְתִּי לְךָ, כְּדֵי שֶׁיֵּלְכוּ בְּנֵי אָדָם בְּדֶרֶך אֵלּוּ, וְיִתְרַחֲקוּ מִדֶּרֶך הָהֵם2.
וְכַאֲשֶׁר יָשִׂים הָאָדָם כַּוָּנָתוֹ מֵעִנְיָן זֶה, יִתְבַּטֵּל מִפְּעֻלּוֹתָיו וְיֵחָסֵר מִדִּבּוּרָיו הַרְבֵּה מְאֹד. כִּי מִי שֶׁיִּדְבַּק בְּזֹאת הַכַּוָּנָה, לֹא יִתְעוֹרֵר לְפַתֵּחַ הַכְּתָלִים בְּזָהָב, אוֹ לַעֲשׂוֹת רִקּוּם זָהָב בְּבֶגֶד; אֶלָּא אִם כֵּן יְכַוֵּן בָּזֶה לְהַרְחִיב נַפְשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁתַּבְרִיא, וִיגֹרַשׁ חָלְיָהּ מִמֶּנָּה, עַד שֶׁתִּהְיֶה בְּהִירָה וְזַכָּה לְקַבֵּל הַחָכְמוֹת, כְּדֶרֶך שֶׁאָמְרוּ: "דִּירָה נָאָה וְאִשָּׁה נָאָה וּמִטָּה מֻצַּעַת לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים" (עיין שבת כה ע"ב וברכות נז ע"ב). כִּי הַנֶּפֶשׁ תִּלְאֶה וְהַמַּחְשָׁבָה תֵּעָכֵר בְּהַתְמָדַת הָעִיּוּן בַּדְּבָרִים הַקָּשִׁים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְעַיֵּף הַגּוּף בְּהִתְעַסְּקוֹ בַּמְּלָאכוֹת הַמְיַגְּעוֹת, עַד שֶׁיָּנוּחַ וְיִשְׁקֹט, וְאָז יַחְזֹר לְשִׁוּוּיוֹ. כֵּן תִּצְטָרֵך הַנֶּפֶשׁ גַּם כֵּן לְהֵרָגַע, וְלַעֲסֹק בִּמְנוּחַת חוּשִׁים, כְּמוֹ הַהִסְתַּכְּלוּת בַּצִּיּוּרִים וּבַדְּבָרִים הַנָּאִים, עַד שֶׁתָּסוּר מִמֶּנָּה הַלֵּאוּת, כְּמוֹ שֶׁיֹּאמְרוּ: "כִּי חָלְשֵׁי רַבָּנָן מִגִּרְסָא" (עיין ברכות כח ע"א). וְקָרוֹב הַדָּבָר שֶׁעַל זֶה הָאֹפֶן לֹא יִהְיוּ אֵלּוּ רָעוֹת, וְלֹא פְּעֻלּוֹת הֶבֶל, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַהִתְעוֹרְרוּת לַעֲשִׂיַּת הַפִּתּוּחִים וְהַקִּשּׁוּטִים בַּבִּנְיָנִים וּבַכֵּלִים וּבַבְּגָדִים.
___________________________
לתכלית ההיא – המביאות לידיעת ה' באופן ישיר. משיכת המשקלים – מכניקה. דרכי המופת – לוגיקה, כללי הגיון. מעלה או מעולה – מידה טובה או אדם בעל מעלה המצטיין במידותיו. וסרו מהם – יסורו ויתרחקו מהרשעים. תלאה – תתעייף.

שמונה פרקים לרמב"ם (50)

בשביל הנשמה

add_alert

1 - שמונה פרקים לרמב"ם פרק רביעי – פרק חמישי

2 - שמונה פרקים לרמב"ם פרק חמישי חלק ב'

3 - שמונה פרקים לרמב"ם פרק חמישי חלק ג'

טען עוד

ביאורים
אין חולק על כך ששמירת הבריאות היא ערך חשוב ומשמעותי. המודעות בדורנו לאכילה נכונה, שמירה על כושר גופני והתרחקות ממזונות מזיקים עלתה מאד ומאפשרת איכות חיים טובה יותר. אלא שיש תכלית גבוהה יותר, התכלית אליה שואף 'איש המעלה'. אפשר לומר שזוהי הקומה הבסיסית, זהו האירגון הראשוני של החיים על פי עיקרון הערך ולא חיפוש ההנאה המיידית. על בסיס הקומה הזאת מבקש האדם לתקן את עצמו, לשפר את מידותיו, לכוון את המחשבות והמעשים כולם על פי רצון ה'. היעד העליון הזה, אליו אנו מכוונים את חיינו, הופך גם את קומות האירגון הבסיסיות יותר לשייכות אל היעד העליון הזה. כלומר, כאשר אנחנו בוחרים למשל לאכול משהו בריא אנחנו לא רק דואגים לפעילות תקינה של מערכות הגוף, אנחנו גם מאפשרים על ידי הפעילות התקינה הזאת לעסוק בתיקון הצד העליון שבנו – הנפש. כאשר האדם בריא בגופו הוא יכול ביתר קלות להתפנות לעסוק בתיקון הנפש. לאור העיקרון הזה מלמד הרמב"ם כיצד גם לימודים כלליים כגון: מתמטיקה, מכניקה, פיזיקה וגיאומטריה ועוד, הופכים להיות חלק מעבודת ה' כאשר מגמתם להרגיל את האדם לחשיבה נכונה. בנוסף לכך, הוא מלמד מהי הדרך הנכונה שבה יש להשתמש בכח הדיבור – בשבח המעשים הטובים וגנות המעשים השליליים. גם החוש האסתטי וההומור מוצאים את מקומם ותפקידם כאשר המגמה היא לחדש כוחות ולחזק את הנפש מעייפותה. בקיצור, היעד העליון מכוון ומנתב את השימוש בכוחות האדם כולם לאורה של התכלית.

הרחבות
1. יש מצוה להיות בריא?
הגמ' (ברכות לב:) מציינת שני פסוקים שנחשבים כציווי על זהירות מסכנה גופנית , למרות שההקשר המקורי שלהם עוסק בזהירות מסכנה רוחנית : " רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד - פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ... יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב... וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם – כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם" (דברים ד, ט-טז). וכן פוסק הרמב"ם להלכה: "כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה, שנאמר "השמר לך ושמור נפשך" (הלכות רוצח ושמירת הנפש יא, ד). הפסוקים הללו מלמדים על הקשר ההדוק שמדגיש הרמב"ם בין בריאות הגוף לעבודת ה'.
2. לעשות תשובה על פגיעה בריאות?
התשובה הבסיסית ביותר לפי הרב קוק, היא "תשובה טבעית גופנית, שסובבת את כל העבירות נגד חוקי הטבע, המוסר והתורה, המקושרים עם חוקי הטבע. שסוף כל הנהגה רעה הוא להביא מחלות ומכאובים, והרבה סובל מזה האדם הפרטי והכללי. ואחרי הבירור שמתברר אצלו הדבר, שהוא בעצמו בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו דלדול החיים שבא לו, הרי הוא שם לב לתקן את המצב. לשוב לחוקי החיים, לשמור את חוקי הטבע, המוסר והתורה, למען ישוב ויחיה, וישובו אליו החיים בכל רעננותם ... וכפי הנראה מקצוע של תשובה זו תלוי הוא בקשר חזק ביתר חלקי התשובה ..." (אורות התשובה א).

שאלות לדיון
האם גישת הרמב"ם יכולה להשתלב עם המושג של "תרבות הפנאי"?
האם בשמיעת שירים וטיולים יש ערך לכל אדם או רק למי שלקה ב"מרה שחורה" (דיכאון)?
מה תפקיד וערך לימודי חשבון?
מה הערך והחשיבות להסתכלות בציורים ודברים נאים?