1 - נטילת ידיים של שחרית
חכמים תקנו ליטול ידיים בכל בוקר, ולברך "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על נטילת ידיים".
על ידי הידיים אדם מסוגל לפעול בעולם, על ידן הוא לוקח ומקבל, נושא ונותן, משתמש בחפציו השונים ומטפל בגופו. אולם יחד עם ערכן הרב והשימושי, ואולי דווקא משום כך, הידיים הן גם אלו שיורדות ומתפלשות בכל עסקי העולם הוה, ויותר מכל אבר אחר הן נוטות להתלכלך ולהזדהם. וכשאנו רוצים להתעלות ולפרוש מעט מהצד הנמוך של העולם, כדי לעסוק בעניינים שבקדושה, אנו נוטלים ידיים. זאת הכוונה הכללית של נטילת ידיים שחרית, אלא שנחלקו הראשונים כלפי מה בדיוק מכוונת נטילת הידיים בשחרית.
לדעת הרא"ש, מאחר שהידיים של האדם עסקניות הן, לא יתכן שבמשך שנתו אדם לא יגע בידיו במקומות המטונפים שבגופו, וכדי לטהר אותן לקראת תפילת שחרית תקנו חכמים ליטול ידיים.
והרשב"א כתב, שכל אדם נעשה כמי שנברא בכל בוקר מחדש, שנאמר : "חדשים לבקרים רבה אמונתך" (איכה ג, כג).
אדם הולך לישון עייף, ומוסר את נשמתו לבוראו, ובבוקר קם עם כוחות מחודשים. את הבריאה המחודשת הזו יש לקדש ולייחד לעבודת ה', על ידי נטילת הידיים בשחרית.
במילים אחרות, לדעת הרא"ש נטילת ידיים של שחרית מהווה הכנה לתפילה, ואילו לרשב"א נטילה זו מהווה הכנה לכל מגוון פעילותו של האדם במשך היום.

2 - רוח-רעה
הזכרנו שחכמים תקנו ליטול ידיים בברכה בכל בוקר, כהכנה והתקדשות לקראת התפילה או כהכנה כללית לקראת היום כולו. אולם ישנו עוד טעם לנטילת ידיים שחרית, ועל פיו מתווספים כמה דינים.
בתלמוד מסכת שבת (שבת קח, ב) נאמר שיש להזהר לפני נטילת ידיים שחרית שהידיים לא יגעו בפה, בחוטם, בעין או באוזן, ולא בכל פתח אחר מפתחי הגוף, מפני שרוח-רעה שורה על הידיים לאחר השינה, והיא עלולה להזיק לאותם האברים. ורק לאחר שיטול האדם את ידיו שלוש פעמים לסירוגין, תסתלק רוח-הרעה מידיו, ושוב אין סכנה אם יגע בידיו באחד מהאברים הנזכרים.
דרך אגב, חשוב להזכיר, שיש שפרשו שרוח-הרעה הזו אינה מזיקה לכח הראייה המוחשי, אלא הכוונה שמי שנוגע בעיניו לפני הנטילה, כח הראייה הפנימי שלו, שעל פיו יכול לראות את הנהגת ה' בעולם - יפגע, וכן הכוונה בכח השמיעה או האכילה (כף החיים ד, יט, עפ"י סולת בלולה). בזוהר (ח"א קפד, ב) הוסבר העניין ביתר הרחבה : בלילה בעת שהנשמה מסתלקת ועולה, טועם כל אדם טעם של מיתה, והוא נשאר דומם ללא מחשבה ומעשה, ואז שורה עליו רוח של טומאה. ובעת שהוא מתעורר משנתו, ותודעתו חוזרת אליו, מסתלקת רוח הטומאה מכל גופו, ורק בקצה, דהיינו בידיים, נשארת רוח-טומאה, ועל ידי נטילת הידיים שלוש פעמים לסירוגין, מסתלקת רוח הטומאה גם מהן.
לסיכום : ברור שעיקר תקנת הנטילה והברכה מיוסד על פי הטעמים ההלכתיים שהזכרנו, כלומר כהתנקות והתקדשות לקראת התפילה והיום כולו, אולם להלכה אנחנו מתחשבים גם בדברי הקבלה והסוד, ולכן אין די בנטילת ידיים רגילה, אלא צריך להקפיד ליטול את הידיים שלוש פעמים לסירוגין, כי רק באופן הזה רוח-הרעה מסתלקת. דהיינו, קודם נוטלים את יד ימין, ואחר כך את שמאל, ושוב ימין ושוב שמאל, ועוד פעם ימין ושמאל, נמצא שנוטל שלוש פעמים כל יד לסירוגין.
וכן יש להקפיד שלא לנגוע לפני הנטילה באותם האברים שיש בהם פתח כלפי פנימיות הגוף, כמו הפה, האף, האזניים והעיניים (שו"ע או"ח סימן ד' סעיפים ג' וד').

3 - רוח-הרעה בזמננו
על פי דברי הזוהר והמקובלים יש להזהר מאוד שלא ללכת יותר מארבע אמות לפני נטילת הידיים של שחרית, מפני שרוחהרעה שורה עליהם, ולכן צריך להכין מים לפני השינה, ולהניחם ליד המיטה, כך שמיד עם הקימה יוכל ליטול ידיו (שע"ת א, סק"ב). ויש שזקלו בזה משום שלדעתם כל הבית נחשב כארבע אמות, וכל זמן שהוא אינו צריך לצאת מהבית יותר ממרחק של ארבע אמות כדי ליטול ידיים, אינו נחשב שהוא משהה על עצמו את רוח הטומאה (שו"ת שבות יעקב ח"ג א').
אולם חשוב לדעת, שכבר בתקופת הראשונים, לפני כשמונה מאות שנה, נחלקו הפוסקים בשאלה, האם גם היום רוח-הרעה שלאחר השינה שורה על הידיים. לדעת רש"י אכן סכנת הרוח הרעה לא חלפה. אולם בתוספות (יומא עז, ב) כתוב שאין אותה רוח-הרעה שורה באלו המלכויות. וגם בעל הלחם משנה כתב שמשמע מדברי הרמב"ם שהוא אינו חושש לרוח-הרעה שנזכרה בתלמוד (שביתת העשור פ"ג ה"ב). וגם המהרש"ל, שחי לפני כארבע מאות שנה, והיה אחד מגדולי הפוסקים באשכנז, כתב שאין רוח-הרעה מצויה בינינו (חולין פרק שמיני ל"א). וכך כתבו עוד כמה פוסקים.
כנראה שההבדל בין הדורות נעוץ בכך, שבדורות הראשונים הכח הנפשי, המיסטי, היה חזק יותר. הדבר התבטא מצד אחד ביכולת להגיע להשגים גבוהים ועמוקים יותר מבחינה נפשית ורוחנית, כמו לנבואה ; ומאידך זה התבטא בכל מיני כישופים ורוחות טומאה. במשך הזמן, הכח השכלי תפס את המקום המרכזי על חשבון הכוחות הנפשיים, ויחד עם זה גם רוחות הטומאה נחלשו ונעלמו, ובמקומן יש רוחות רעות של דעות שקריות ומזויפות.
ועוד ישנה מסורת מופלאה, הקשורה בגרף פוטוצקי, שהיה בן למשפחת אצילים בפולניה, ונשאו ליבו להתגייר ולהצטרף לעם ישראל. אולם מאחר שהדבר היה אסור באותם הימים, התגייר בסתר, והיה עוסק בתורה. לבסוף שלטונות הגויים תפסוהו והציעו בפניו שתי אפשרויות : לחזור לנצרות, או להשרף חי. גר הצדק בחר למות בשריפה, ולקדש שם שמיים ברבים. באותה שעה אמר הגאון מווילנא, שרעשו השמיים והארץ, ורוח הטומאה איבדה מכוחה, ובעיקר ניכר הדבר ברוח הטומאה של שחרית. ולכן תלמידי הגאון מווילנא אינם מקפידים שלא ללכת יותר מארבע אמות לפני הנטילת.
למעשה : לדעת החיד"א, המשנה-ברורה (מ"ב א, סק"ב) והבן איש חי, יש להקפיד שלא ללכת יותר מארבע אמות לפני הנטילה. ולעומתם ישנם פוסקים שמקלים, או משום שכל הבית נחשב כארבע אמות, או משום שכיום רוח הטומאה שעל הידיים בטלה. וכך הוא המנהג הרווח.

4 - טיפול בתינוק לפני הנטילה
כאמור, בעת השינה, יחד עם הסתלקות התודעה השכלית, שורה על האדם רוח טומאה. עיקר האדם הוא יכולתו לפעול, לשכלל ולתקן את העולם, ובעת השינה כשהחדלון מתפשט בו, הוא מאבד במידה מסוימת את צלם האלוקים שלו, ורוח טומאה שורה עליו. וכפי שאמרו חז"ל ששינה היא אחד חלקי ששים ממיתה.
בעת הקימה, כשהתודעה חוזרת לאדם, מסתלקת רוח הטומאה מכל גופו, ורק בקצוות, דהיינו בכפות הידיים נשארת עדיין רוח טומאה, וכדי להסירה, יש ליטול את הידיים לסירוגין, שלוש פעמים כל יד. ולפני הנטילה אין לנגוע בידיים בכל פתחי הגוף, כעיניים אוזניים ופה.
וכשם שאין לגעת בפה לפני הנטילה, כך גם אין לגעת באוכל או במשקה לפני הנטילה, מפני שהאוכל נכנס לתוך הגוף. וכתבו האחרונים שיש להזכיר הלכה זאת לנשים, מפני שלפעמים מיד בעת קימתן בבוקר הן צריכות להכין אוכל לתינוק, ועליהן לזכור ליטול ידיים לפני כן, כדי שלא לנגוע באוכל בידיים שאינן נטולות.
והורים הקמים מתוך שנתם באמצע הלילה, כדי לכסות את בנם או לתת בפיו מוצץ, על פי הדין אינם חייבים ליטול ידיים לפני כן. ראשית, מפני שלדעת כמה פוסקים, רוח הטומאה השורה על הידיים חלה רק לאחר הקימה בבוקר, דהיינו בקימה שלאחר עלות השחר, אבל לא בקימה באמצע הלילה (אשל אברהם בוטשטאש סימן ד'). ועוד, שבכיסוי התינוק או בנתינת מוצץ לפיו אין צורך לגעת בידיים באחד מפתחי גופו, כגון הפה או העיניים. ולכן אין חובה ליטול ידיים כשקמים באמצע השינה.
אבל אם קמים כדי להכין לו אוכל, או להחליף לו חיתול, אזי רצוי ליטול ידיים לפני כן, כדי שלא לנגוע במאכלים או באחד מפתחי גופו בידיים לא נטולות. אבל אין לברך על אותה נטילה, מפני שחכמים תקנו לברך רק על הנטילה בבוקר, שהיא המכינה אותנו לקראת התפילה ולקראת היום החדש.

5 - מאכלים שנגעו בהם לפני הנטילה
למדנו שמפני הרוח-הרעה השורה על הידיים בעת הקימה מהשינה, יש להזהר שלא לנגוע לפני נטילת ידיים במאכלים או במשקים.
והשאלה היא מה דין מאכלים או משקים שנגעו בהם בטעות לפני נטילת ידיים שחרית.
להלכה כתבו הפוסקים שאם אלו מאכלים יבשים שאפשר לשוטפם, כגון פירות, יש להדיח אותם במים שלוש פעמים. שכשם שנטילת ידיים, שלוש פעמים כל יד, מטהרת את הידיים, כך גם את הפירות. אך אם נגעו בטעות במשקים או במאכלים שיתקלקלו אם ישטפו אותם, יש שהחמירו לזורקם מפני רוחהרעה ששורה עליהם (הרב אליהו ספר הלכה א, עמוד י"ח) ; אבל לדעת רוב הפוסקים, גם מאכלים שלא ניתן לשוטפם מותרים באכילה.
ויש לכך שתי סיבות. ראשית, מפני שלדעת רוב הפוסקים אין בכוחה של רוח-הרעה שעל הידיים לפגום את המאכלים (ח"א כלל ב, ב, מ"ב ד, יד). ואמנם לגבי משקה חריף כשכר, ישנם פוסקים שסוברים שאם נגעו בו לפני נטילת ידיים שחרית, שוב אין לשתותו, מפני חשש היזק. מכל מקום, לגבי שאר המאכלים, מוסכם על מרבית הפוסקים שאין הם נפסלים בנגיעה בידיים לא נטולות (באור הלכה ד, ה ד"ה 'לא'). ועוד סיבה להקל, שכבר הזכרנו, שישנן דעות הסוברות שרוח-הרעה השורה על הידיים בעת הקימה, נתבטלה מהעולם, ואין לחוש להיזקה. ולכן אין לזרוק ולהשחית את המאכלים שנגעו בהם בידיים לא נטולות (שערים המצויינים בהלכה ב, ד).

6 - קניית מזון ממי שאינו מקפיד על נטילת ידיים
למדנו שאין לגעת באוכל לפני נטילת ידיים שחרית, משום שיש דעות שרוח-הרעה השורה על הידיים לפני הנטילה פוגמת את המאכלים. אולם בדיעבד אם נגעו בהם בטעות, אם אלו מאכלים שניתן לשטוף, ישטפם שלוש פעמים במים, ואם לא ניתן לשוטפם, רשאי לאוכלם בדיעבד. ונשאלת השאלה, האם מותר לכתחילה לקנות לחם ממאפיות או מבתי-חרושת למזון, שהעובדים בהם אינם מקפידים ליטול ידיהם לאחר השינה כדת וכדין, דהיינו שלוש פעמים כל יד לסירוגין. וכן, האם מותר לאכול בשמחות שבהם מגישים את האוכל מלצרים שאינם מקפידים על נטילת ידיים שחרית?
תשובה: למעשה מותר לקנות לחם ממאפיות שהעובדים בהם אינם מקפידים על נטילת ידיים שחרית כדין. וכמה טעמים לכך. ראשית, כבר אמרנו שבדיעבד לרוב הפוסקים מותר לאכול מאכלים שנגעו בהם לפני נטילת ידיים. ועוד, שכל אדם בימינו רגיל לשטוף את ידיו לפחות פעם אחת בבוקר. ואף שמצד הדין צריך ליטול כל יד שלוש פעמים מתוך כלי כדי להסיר לגמרי את הרוח-הרעה, מכל מקום גם שטיפה אחת מועילה להחלישה, כך שלפחות לא תזיק למאכלים. ועוד שיש פוסקים, וביניהם הרמב"ם ומהרש"ל והגר"א, הסוברים שרוח הרעה שדיברו עליה חכמים - בטלה ונעלמה מהעולם.
לכן להלכה, מותר לקנות לחם או מוצרי מזון ממקום שאין ידוע אם עובדיו מקפידים על נטילת ידיים שחרית שלוש פעמים. וכן מותר לקנות לחם במכולת, שיתכן שכמה אנשים שלא מקפידים על נטילת ידיים שחרית, נגעו בו לפני כן. וכמו כן מותר לאכול בשמחות שבהן מגישים מלצרים שלא ברור אם הקפידו ליטול ידיהם כדת בשחרית. אולם לכתחילה, ראוי שנותני הכשרות והמשגיחים יקפידו שכל העובדים יטלו את ידיהם שלוש פעמים לפני העבודה.

7 - קטנים
אחת השאלות שצריך לברר היא, מאיזה גיל צריך להקפיד על הילדים שיטלו את ידיהם שלוש פעמים, לאחר קימתם בבוקר מהשינה.
כמה מגדולי הפוסקים האחרונים, וביניהם בעל הפרי מגדים (ד, משב"ז סק"ז) והחיד"א ובעל המשנה-ברורה (מ"ב ד,י ), כתבו שיש להקפיד שגם הקטנים יטלו את ידיהם בבוקר, מפני שהם נוגעים במאכלים, ואם לא יטלו ידיהם יפגמו בהם.
אולם למעשה במקומות רבים לא נהגו להקפיד על הילדים הקטנים שיטלו את ידיהם שלוש פעמים לאחר קימתם מהשינה. וטעמם כנראה על פי מה שמבואר בשולחן-ערוך הרב לאדמו"ר הראשון של חב"ד (שו"ע הרב מהדו"ת ד, ב), שם הוא מבאר שעל הידיים של הגויים אין רוח הטומאה שורה בבוקר, מפני שרוח הטומאה חפצה להדבק דווקא בישראל קדושים. שדווקא אדם שיש לו נשמה אלוקית, כנשמתם של ישראל, שעל ידה הוא פועל לתיקון העולם ולגאולתו, דווקא אצלו בשעת השינה, בעת שהתודעה המוסרית מסתלקת, שורה רוח הטומאה. וכפי שאפשר ללמוד מההלכה הקובעת שגוף של גוי שמת אינו מטמא באופן חמור כל כך כפי שמת ישראל מטמא. ולפי זה מובן שגם הילד כל זמן שהוא קטן ועוד לא הגיע לגיל חיוב במצוות, ועדיין אינו מסוגל לפעול לתיקון העולם, גם רוח הטומאה אינה שורה עליו כל כך, ולכן אין מקפידים ליטול את ידי הקטנים בשחרית.
ולמעשה כתב בתשובות ציץ אליעזר (ח"ז ב, ד), שמצד הדין חיוב נטילת ידיים שחרית שלוש פעמים הוא מגיל שלוש-עשרה לבנים ושתים-עשרה לבנות. אבל מצד מצוות חינוך, משעה שהילד מסוגל להבין איך מקיימים את מצוות נטילת ידיים שחרית, מצווה לחנכו לזה. ויש נוהגים מנהג חסידות, ליטול אפילו ידי תינוקות בני יומם, וכפי שכתב בספר בן איש חי (ש"ר תולדות י'), שעל ידי כך מגדלים אותם בטהרה ובקדושה.
ויחד עם זה יש לזכור, שלדעת כמה מגדולי הראשונים אין רוח-הרעה שעל הידיים שורה כיום כלל, ולדעתם ודאי שאין צורך להקפיד על נטילת ידיים שחרית לפני גיל חינוך, שהוא בערך משהגיע הילד לגיל שש או שבע.

8 - נטילת ידיים לאחר שינה ביום
למדנו בהלכות הקודמות שלאחר שנת הלילה יש ליטול את הידיים שלוש פעמים לסירוגין, כדי להסיר מהן את הרוח-הרעה ששרתה עליהן במשך הלילה. אלא שיש ספק האם גם לאחר שינה ביום צריך ליטול ידיים באופן הזה.
והספק תלוי בשאלה, מהי הסיבה המדוייקת לשרייתה של הרוח-הרעה על הידיים. אם נאמר שרוח-הרעה שורה על הידיים מפני השינה, שבה תודעתו של האדם מסתלקת והאדם נשאר מוטל ללא יכולת פעולה, אז גם לאחר שינה ביום צריך ליטול ידיים שלוש פעמים. אבל אם נאמר שדווקא הצירוף של הלילה החשוך, שבו העולם כולו עוצר מפעילותו, יחד עם שנתו של האדם, הם היוצרים את רוח-הרעה - לפי זה אדם שישן ביום, אינו צריך ליטול ידיים שלוש פעמים בקומו. ולמעשה אין פתרון חד משמעי לספק זה, ולכן מן הראוי להחמיר וליטול ידיים גם לאחר שינה ביום, אבל מפני הספק אין לברך על נטילה זו (שו"ע או"ח ד, טו).

9 - האם מי שלא ישן בלילה יברך על נטילת ידיים שחרית
ישנן דעות שונות בפוסקים מהי הסיבה המדוייקת לנטילת ידיים שחרית. אמנם הזכרנו כבר את הטעם של הסרת הרוחהרעה השורה על הידיים בעת השינה, שלפיכך נוטלים כל יד לסירוגין שלוש פעמים. אבל צריך לדעת, שאת ברכת 'על נטילת ידיים' לא תקנו חכמים על הסרת רוח-הרעה, מה עוד שבימינו יש פוסקים שאמרו שבטלה אותה רוח-רעה. לפיכך חשוב להסביר שנטילת ידיים נתקנה כדי לטהר ולקדש את האדם, ונחלקו הפוסקים בשאלה, לקראת מה בדיוק מכוונת הנטילה.
לדעת הרשב"א, הנטילה היא מפני שבכל בוקר האדם כאילו נברא מחדש, שנאמר : "חדשים לבקרים רבה אמונתך" (איכה ג, כג), ולקראת היום החדש תקנו חכמים ליטול ידיים בברכה. ולדעת הרא"ש הנטילה נתקנה מפני שכל אדם נוגע בשנתו במקומות המכוסים שבגופו, ועם ידיים כאלו, לא ניתן להתפלל, ולכן לקראת תפילת שחרית תקנו חכמים ליטול ידיים.
ולפי זה מתעוררת שאלה, מה יעשה אדם שלא ישן כל הלילה, האם יטול ידיו בברכה לפני תפילת שחרית או לא? על פי דעת הרשב"א שהנטילה נתקנה על ההתחדשות הכללית של העולם בכל בוקר, לא חילקו חכמים בין אדם שישן בלילה לבין זה שלא ישן בלילה, וכולם צריכים ליטול בבוקר את ידיהם. אבל אם סיבת הנטילה היא על פי דעת הרא"ש שהידיים של זה שישן בלילה אינן נקיות לאחר השינה, ויש לנוטלן לקראת התפילה, ממילא אדס שלא ישן בלילה אינו מחוייב ליטול ידיו לפני התפילה. ומאחר שיש בזה ספק, שלדעת הרשב"א צריך ליטול ידיים ולדעת הרא"ש אין צורך, נפסקה ההלכה שאדם שלא ישן בלילה, יטול את ידיו ללא ברכה (שו"ע או"ח, יג).
ואמנם חשוב לציין, שבעל המשנה-ברורה (מ"ב ד, ל) כתב בשם הרבה פוסקים, עצה כיצד אדם שלא ישן בלילה יוכל בכל זאת לברך בבוקר את ברכת 'על נטילת ידיים', ולצאת בכך ידי כל הדעות. והעצה היא שאדם שלא ישן בלילה ילך להתפנות לפני התפילה, ומאחר שידיו יגעו במקומות המכוסים שבגופו, אזי גם לדעת הרא"ש יצטרך ליטול ידיו בברכה, ויצא בזה ידי כל השיטות. וכך נוהגים לעשות לאחר ליל שבועות בו רבים נוהגים להשאר ערים כל הלילה.
אבל בספר כף החיים (ד, מט) הזכיר כמה פוסקים שלא הסכימו עם העצה הזו, ולדעתם מי שלא ישן בלילה, גם אם יתפנה לא יוכל לברך לאחר מכן ברכת 'על נטילת ידיים'. ואם ירצה בכל זאת לצאת ידי חובת כל הדעות, יוכל לשמוע ברכה זו מחברו ולכוון לצאת בה ידי חובה.

10 - זמן ברכת 'על נטילת ידיים'
הזמן הנכון לברך את ברכת 'על נטילת ידיים' שחרית הוא מיד לאחר הנטילה ולפני הניגוב. והאמת היא, שבכל ברכות המצוות תמיד אנו מקדימים את הברכה לעשיית המצווה. קודם מברכים על הנחת תפילין - ואחר קושרים את התפילין, קודם מברכים על המזוזה - ואחר כך קובעים אותה. אולם לגבי ברכת 'על נטילת ידיים' הדין שונה, משום שאין ראוי לברך את הברכה בעוד שהידיים אינן נקיות, ולכן נדחית הברכה לאחר הנטילה, אבל בכל אופן אין להרחיק את הברכה ממעשה המצווה, ולכן מיד לאחר הנטילה, עוד לפני ניגוב הידיים, יש לומר את הברכה.
ובפועל אין רגילים לברך מיד עם הנטילה הראשונה שלאחר השינה, וזאת מפני שבדרך כלל אנשים צריכים להתפנות לאחר השינה, ואסור לברך ברכה בשעה שאדם צריך לנקביו. ולכן לאחר ההתפנות לוקחים שוב את הנטלה ונוטלים ידיים, ומברכים את הברכה לפני הניגוב. אבל אדם שאינו צריך לנקביו בבוקר, כמובן יברך את הברכה מיד בנטילה הסמוכה לקימה (שו"ע או"ח ו, ב , מ"ב סק"ט). ולגבי אדם שקם משנתו זמן רב לפני שהולך להתפלל, יש ספק מתי יוכל לברך את הברכה, מפני שלדעת הרא"ש הנטילה והברכה נתקנו כהכנה לתפילה, ואין ראוי להקדים את הברכה זמן ארוך לפני התפילה. והעצה לזה היא לומר מיד לאחר הנטילה את כל ברכות השחר, והברכות יחשבו לתפילה במידה מסוימת, וכך גם לדעת הרא"ש אפשר יהיה לברך מיד עם הקימה את ברכת על נטילת ידיים. אבל מי שמתפלל סמוך לקימה מן השינה, יכול לדחות את אמירת ברכות השחר, ולאמרם בבית הכנסת.