בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • בבא בתרא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אריה יעקב בן משה יוסף ז"ל

מסכת בבא בתרא - דף יג' ע"א.

גוד או אגוד וחלוקה לימים

הרמב"ם הבין שגם לרבא יש חלוקה לימים בפירות, וחידושו של רב נחמן הוא שיש אף חלוקת ימים בגוף, והלכה כרבא. יתכן שהר"י מיגש סובר שבכך הלכה כרב נחמן שיש אף חלוקה בגוף, ואילו הראב"ד סובר שלרבא אין אפילו חלוקה בפירות, ופסק כמותו.

undefined

הרב חיים כץ

ה' טבת תשס"ד
5 דק' קריאה 61 דק' צפיה
מקורות
מסכת בבא בתרא דף יג.
רמב"ם פ"א הלכות שכנים הל' ב', ראב"ד, מגיד משנה, לחם משנה.
קצות סי' קעא סק"א
חי' רמב"ן ד"ה בכור ופשוט
שיטה מקובצת ד"ה "נמצא בשם הרשב"א"
שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתקנ"ו
חי' הרשב"א ד"ה על כן נראה לי
רמב"ם שם הלכה ה'

מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בחלוקה לימים
בבבא בתרא דף יג. נחלקו האמוראים אם אמרינן דינא דגוד או אגוד, רב יהודה סובר שאמרינן, ורב נחמן סובר שלא אמרינן.
רבא שואל את רב נחמן מה עושים לשיטתו במקרה שיש בכור ופשוט שהניח להם אביהם עבד ובהמה, וענה לו רב נחמן שיעבדו יומיים לזה ויום לזה.
הרמב"ם בפ"א מהלכות שכנים הלכה ב' פסק כרב יהודה שיש דין גוד או אגוד, וכתב בהמשך שאם שניהם אינם רוצים לעשות גוד או אגוד או שכל אחד רוצה להיות הקונה, ישארו שותפים ואז אם המקום עשוי לשכר ישכירוהו, ואם לא - מחלקים לזמנים לזה שנה ולזה שנה.
הראב"ד משיג ושואל מדוע אחד יכול לכוף חברו להיפנות שנה שנה, הרי יכול חברו לומר לו שמאחר ואינו מתרצה לחלוק בגוד או אגוד יסבול היזק ראיה או יחלוק אע"פ שאין בה דין חלוקה.
המגיד משנה מביא שהמקור לדברי הרמב"ם הוא שיטת רב נחמן החולק על רב יהודה וסובר שאין גוד או אגוד ולכן יחלקו בזמנים, ומוסיף המגיד משנה שכן כתב הר"י מגאש, שאע"פ שהלכה כמאן דאמר יש דין דגוד או אגוד, כשאי אפשר לעשות גוד או אגוד חולקים שנה בשנה.
הרמב"ם מוסיף "ואם מרחץ הוא, נכנסין לה שניהם תמיד בכל יום", וכותב המגיד משנה שאף זה כתב הר"י מגאש, שאם הוא דבר שיכולים להשתמש בו יחד ישתמשו יחד, ועוד כתב הר"י מגאש שאם הוא דבר שאין יכולים להשתמש בו כאחד חולקים לימים,והעיר המגיד משנה שזה לא נכתב בדברי הרמב"ם. וקשה הרי כן נכתב בדברי הרמב"ם כמו שהבאנו למעלה, ושם המגיד משנה עצמו ציין שהמקור לכך בגמרא הוא דברי רב נחמן.
בגמרא רבא שואל את רב נחמן על שיטתו שאין גוד או אגוד, כיצד עושין בבכור ופשוט שהניח להם אביהם עבד, ועונה רב נחמן "שאני אומר עובד לזה יום אחד ולזה שני ימים". ומקשה השיטה מקובצת על הניסוח "שאני אומר", למה לא עונה ישר את התשובה "עובד לזה וכו'". עוד יש להקשות מדוע אומר "שאני אומר" הרי אלו דברי בית הלל האומרים שמי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד, ולא חידוש של רב נחמן. ויותר מכך, מהי שאלת רבא, וכי לא הכיר את דברי בית הלל?

חלוקה לימים - חלוקת גוף או פירות
כדי לענות על שאלות אלו נביא את חקירת הקצות בדברי בית הלל שעובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד. אפשר להסביר שהעבד הזה מביא תוצרת, ותוצרת זו מתחלקת בין האדון לעבד. חלוקת הימים היא בעצם חלוקת הפירות של העבד. אפשרות שניה - בפרק שמיני בבבא בתרא יש מושג של "אחריך לפלוני". אפשר למכור לאדם חפץ, שבאותו זמן הוא הבעלים המוחלט לבדו, אלא שהבעלות היא רק לזמן ולא בעלות נצחית, לאחר הזמן המוקצב תעבור הבעלות לפלוני או תחזור למוכר. על פי זה יש לומר גם פה שהעבד יום אחד שייך לאדון ויום אחד משוחרר. זוהי חלוקה בגוף העבד.
אומר הקצות שאי אפשר להסביר את בית הלל באופן השני כי כתוב בירושלמי שלא מצינו עבד כנעני שמשתחרר ושוב חוזר ומשתעבד, אלא על כרחך כוונת בית הלל היא שעושים כאן חלוקת פירות.
אם כך, יש לנו דרך להבין את הדיון בסוגיא. הראשונים נתקשו למה רבא שואל דווקא על בכור ופשוט ולא על שני אחים פשוטים. הרמב"ן עונה שהיה פשוט לרבא שיש אפשרות לחלק את הימים, אך בבכור ופשוט לא שייך הפתרון של חלוקת ימים, כיון שבכור מקבל פי שניים רק ב"מוחזק" ולא ב"ראוי", כלומר רק בנכסים שהיה האב מוחזק בהם בזמן המיתה ולא ברווחים שצמחו אחר כך, ואם נחלק את הפירות של העבד או הבהמה ביניהם, הרי אלו רווחים שצומחים אחר כך ובהם לא מגיע לבכור פי שנים. לפי זה רב נחמן מחדש כאן חידוש גדול "שאני אומר עובד לזה יום אחד ולזה שני ימים". רב נחמן מחדש כמו הצד הראשון בחקירת הקצות, שאפשר לחלוק בגוף ולא בפירות בלבד, שהבהמה והעבד יהיו שייכים לזה יום אחד ולזה יום אחד. כאן אין את הבעיה של הירושלמי, משום שכאן החלוקה היא בין שני אדונים ולא בין האדון לעבד, ואם כן הוא לעולם לא משתחרר.

מה עדיף - גוד או אגוד או חלוקה לימים?
השיטה מקובצת הביא בשם הרשב"א שצורת החלוקה של חלוקת ימים תלויה במחלוקת אם יש דינא דגוד או אגוד, ולמאן דאמר אית דינא דגוד או אגוד חלוקת זמנים אינה חלוקה טובה. יוצא שיש כאן מחלוקת כפולה בין רבא לרב נחמן, מחלוקת אחת היא אם יש חלוקה באופן של גוד או אגוד ומחלוקת שניה היא אם יש חלוקת זמנים, ומוסיף הרשב"א שכשפסקנו כרבא אפשר שנפסוק כמותו גם שחלוקת זמנים אינה חלוקה ומיהו מסתבר שבכך הלכה כרב נחמן שיש חלוקת זמנים, ולכן כשאחד אינו רוצה לעשות דינא דגוד או אגוד יכול לדרוש חלוקת זמנים. אפשר לכפות דינא דגוד או אגוד רק כשאינו רוצה לעשות חלוקת זמנים.
קשה על הרשב"א מהמשך הגמרא. הגמרא מוכיחה מדברי בית הלל שאין דינא דגוד או אגוד, כי בית הלל אמרו שעובד יום אחד לאדון ויום אחד לעצמו, והרי אם במקום שאפשר לחלוק בזמנים אי אפשר לכפות על גוד או אגוד, אין ראיה כי כאן יש חלוקת ימים. ואכן הרשב"א בתשובה מוכיח מגמרא זו שדינא דגוד או אגוד עדיף מחלוקת זמנים, וסותר לדבריו בחידושים.
יש ליישב דברי הרשב"א שבשיטה מקובצת שאכן חלוקת זמנים של גוף ופירות עדיפה מגוד או אגוד אך במקרה של בית הלל מדובר רק על חלוקת פירות, שהרי אי אפשר לחלק בין אדון לעצמו חלוקת גוף, כדברי הירושלמי שאם נשתחרר שוב אינו חוזר ומשתעבד, וחלוקת פירות בלבד אינה עדיפה מגוד או אגוד.

מחלוקת הרמב"ם והר"י מיגש
נחזור לרמב"ם. הרמב"ם כתב שבבית מרחץ חולקים בזמנים. השגת הראב"ד שלא קיימא לן כרב נחמן אינה קשה, שהרי מדובר כאן על חלוקת פירות, ובכך גם רבא מודה שהרי אלו דברי בית הלל, וכן מדוייק בלשון הרמב"ם שכתב שהם עדיין שותפים בגוף.
המגיד משנה הביא את דברי הר"י מגאש שאם הוא דבר שאין יכולים להשתמש בו כאחד חולקים אותו לימים וכתב שלא נזכר בדברי הרמב"ם. אולי הבין שהר"י מגאש מדבר על חלוקת גוף ופירות, ועל כך יתכן באמת שהרמב"ם חולק.

נפקא מינה
נפקא מינה גדולה בין הר"י מגאש לבין הרמב"ם. אם החלוקה היא חלוקת פירות בלבד, הם עדיין נחשבים שותפים בגוף, ולכן יכול אחר כך כל אחד לבוא ולדרוש גוד או אגוד, אך לפי הר"י מגאש שהם כבר לא שותפים, אלא כל אחד בעלים לבדו בזמן אחר, אם כן לאחר שחלקו בזמנים לא יכול עוד אחד מהם לדרוש גוד או אגוד.

מכר ושכירות
הרמב"ם בהלכה ג' כותב שגם בשכירות ובמכר, שניים ששכרו או שקנו ביחד ורוצים לחלוק עושים גו או אגוד. הראב"ד חולק וכותב שגוד או אגוד אומרים רק בירושה ומתנה ולא במכר ובשכירות.
האור שמח מקשה על הראב"ד מהסוגיא, שבית הלל אומרים עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד, והגמרא הקשתה מכאן על רב יהודה הסובר שיש דין גוד או אגוד. והרי לא מפורש במשנה כיצד נעשה חציו עבד וחציו בן חורין, ואם נכונים דברי הראב"ד יכל רב יהודה לתרץ שמדובר במכר.
אפשר ליישב שהראב"ד הבין שהראיה של הגמרא מבית הלל אינה שלא אמרינן גוד או אגוד, כפי שפירש הרשב"ם, אלא על כך שיש דין חלוקת זמנים, וכן פירש הרשב"א באחד מפירושיו.
לפי הסברנו ברמב"ם לא ניתן לפרש כך את הסוגיא, שהרי בית הלל עסקו בחלוקת זמנים בפירות בלבד ואי אפשר להביא מכאן ראיה לדברי רב נחמן שיש גם חלוקת זמנים בגוף ופירות. לכן הרמב"ם לשיטתו היה מוכרח לומר שאף במכר יש גוד או אגוד.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il