תיאור לידתו של משה מופיע בפרשתנו בדרך זו : "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי: וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים" (שמות ב' א-ב). נשאלת השאלה כיצד הראיה החיצונית משמשת להבחנה איכותית פנימית?

הגמרא בסוטה מביאה כמה הסברים "ותרא אותו כי טוב הוא - תניא... אחרים אומרים: נולד כשהוא מהול; וחכמים אומרים: בשעה שנולד משה - נתמלא הבית כולו אור, כתיב הכא: ותרא אותו כי טוב הוא, וכתיב התם: (בראשית א) וירא אלהים את האור כי טוב" (דף יב עמוד א). החזקוני במקום מסביר שטוב פירושו יפה כפי שעולה מהביטוי "כי טובות הנה" (בראשית ו' ב) ובסוגריים נוסיף כי הוא משתמש בגמרא ביבמות (פ ע"ב) שם מובא שרק תינוק שכלו לו חודשיו נולד מושלם באיבריו ובמראהו, כדי להסביר מה היה מיוחד ביופיו של משה, שנולד בחודש השישי, כפי שרמוז בפסוק בכך שהייתה אפשרות להצפינו עוד שלשה חדשים. גם האבן עזרא (במקום) מסביר שהיה יפה מראה והספורנו מרחיב ואומר " ראתהו יפה יותר ממה שהיה מורגל וחשבה שזה הוא לתכלית מכוון מאת יוצרו כי אמנם יופי התבנית יורה על טוב מזג החומר ושלמות כוח המייצר" [כוח המצייר פירושו כוח הדימיון שהרמב"ם ב"מורה נבוכים" חלק ב' מונה אותו כאחד התנאים ההכרחיים לנבואה]. על פי ראשונים אלה היופי החיצוני שראתה לימד אותה שישנה כאן שלמות פנימית. זו גם משמעותה הפנימית של הדעה שנולד מהול שנולד מהול, שהרי ידוע כי הערלה היא רמז לכך שהאדם איננו מושלם והקב"ה מאפשר לנו השתתפות בתיקון הבריאה. משה רבנו שנולד שלם ומושלם נולד גם מהול.

חז"ל מסרו לנו כי לפני החטא שרר בעולם מצב של "טעם העץ כטעם הפרי". כלומר הייתה שלמות, לא הייתה הפרדה בין היופי החיצוני המושלם למהות של השלמות הפנימית. הגמרא דורשת "את הכל עשה יפה בעתו" (קהלת ג' יא) מלמד, שכל אחד ואחד יפה לו הקדוש ברוך הוא אומנתו בפניו" (ברכות דף מג עמוד ב). להבנת הדברים מסביר הראי"ה קוק זצ"ל ב"עין אי"ה" (שם) את כוחו ומהותו של היופי וז"ל: "היופי הוא הסדר המתוקן, המורה ביותר על הכוונה שבמעשה, כי אפשרי הדבר שלפי הציור המדומה מזדמן תועלת ממשוכת מדבר שבמקרה, אבל אי אפשר כלל שיזדמן דבר לוקח ללב ביופיו, מבלי אשר תקדם לזה הערכה מכוונת. שמשפט היופי הוא קבוץ חוקים נפרדים אל תוך מערכה אחת וסדור מקביל". לפי דבריו היופי הוא לקט של הרבה עניינים נפרדים, המצטרפים להרמוניה שלמה. מציאות כזאת איננה נוצרת במקרה, אלא שהיא לעולם תוצאה של עריכה והכנה מוקדמת. ממילא מובן כי ברגע שאנו נתקלים ב"יופי" הדבר מורה על הכוונה מראש שבמעשה. כך גם הסביר הספורנו שהיופי המיוחד של משה, למד את יוכבד, שכוונת הקב"ה הייתה להראות לה, את הטוב הפנימי המיוחד שיש שבמשה. הראי"ה קוק זצ"ל (באורות הקודש חלק ג' ע"מ קפ"א "שכלול העולם הפנימי והחיצוני") מפתח מבאר את הרעיון שליופי ולאמנות תפקיד בהסבר הקשר שבין היופי החיצוני ליופי הפנימי. העולם עובר תהליך שכלול פנימי וחיצוני, כתוצאה מהרחבת הדעת שהיא תוצאת היופי החיצוני מתפתח שכלול פנימי. וז"ל "... מכל התרבות החברותית האסתטית והאומנותית רוח האדם ילך ויגדל, אור היצירה האלוקית תתרומם בקרבו, עד לכדי אותה חמדה של התאחדות הגמורה של השכלול הפנימי החיצוני של העולם, והמחשבות והרגשות כולן המתפשטות בכל הנפשות באמוץ רצון והרחבה סוערת לשכלול החיצוני של העולם, הן הן שיהיו מעוררות ומפשטות גם כן את שכלולו הפנימי של גדולת הדעת קדושת הרצון עולי החיים, הנצח וההוד הקדושה והתפארת המלכותית שבכל נשמה".

הבה נתפלל שנזכה לראות ב"תקון עולם במלכות שדי", כשהיופי והאסטטיקה החיצוניים ישמשו כלי להשגת שלמות מהותית, פנימית.