בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עיונים בעניני חנוכה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

משמעות הדלקת נרות חנוכה

undefined

הרב משה פנחס ליפשיץ

כסלו תשע"ג
8 דק' קריאה
בתפילה אנו מוסיפים את "על הניסים", אנו מודים לקב"ה על ניסים ונפלאות.
על אלו ניסים אנו מודים לה'?
אנו מודים על כך
"שֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם תּורָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצונָךְ. וְאַתָּה בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַּנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִּבּורִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהורִים. וְזֵדִים בְּיַד עוסְקֵי תורָתֶךָ. לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדול וְקָדושׁ בְּעולָמָךְ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדולָה וּפֻרְקָן כְּהַיּום הַזֶּה. וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרות בְּחַצְרות קָדְשֶׁךָ......."


לא נזכר בתפילה זו ולו גם במילה נס פך השמן. האם אין מקום להודות על נס פך השמן? ומדוע בחרו מחברי התפילה להודות רק על נס המלחמה?
לעומת זאת בתלמוד בבלי שבת כ"א בסוגיא העוסקת בענייני חנוכה נאתלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב מסופר שההודאה היא על נס פך השמן, וכך נאמר שם:

מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה....... שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פח אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

אם כן בולט לעיין כל כי יש הבדל גדול במטרת ההודאה. מנין נובע הבדל זה ?

הרמב"ם בהלכות חנוכה פרק ג משלב את שתי הסיבות וקובע כי :
"בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני.
וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו ....."


נמצאנו למדים כי אכן שני ניסים ארעו בחנוכה, הניצחון במלחמה ונס פך השמן.
אם כן מדוע בתפילה אנו מודים רק על נס המלחמה?

המהר"ל מפראג בספרו חידושי אגדות שולל מכל וכל כי כוונת ההודאה בחנוכה היא על נס פך השמן, וכך כתב שם:

"וא"ת וכי בשביל שנעשה להם נס בהדלקה ולא היה זה רק לעשות מצות הדלקה, היו קובעין חנוכה, וכל נס שחייב להודות ולהלל הוא בשביל הצלתו ולא בשביל שנעש' לו נס לעשות המצוה, [וראיה כי בעל הניסים לא הזכירו הנס של הנרות כלל].
וי"ל שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה בשביל מה שנצחו את היונים, רק שלא היה נראה שהי' נצחון ע"י נס הש"י שעשה זה ולא מכחם וגבורתם, ולפיכך נעשה הנס ע"י נרות המנורה שידעו שהכל היה בנס המלחמה ג"כ. ודוקא נס זה נעשה, כי עיקר רשעת היונים שטמאו את ההיכל, וכמו שאמרו שכשנכנסו יונים להיכל ר"ל שהם טמאו את ההיכל. וכן אמרו בכל מקום (ע"ב נ"ב ב') אבני מזבח ששקצו אנשי יון וכן בכמה מקומות. והש"י ראה רשעתם שטמאו היכל שלו, ונתן כח ביד חשמאני [ובניו] שהם כהנים עובדי השם בהיכלו, ואלו נצחום דוקא ולא אחרים".

המהר"ל מחדש לנו כי עיקר הנס היה הניצחון במלחמה ואכן אם נחשוב נגיע למסקנה כי נס הניצחון חשוב יותר מנס פך השמן כי ללא ניצחון מי היה מדליק ? הרי היונים היו הורגים את כולם.
ואם כן בודאי שהניצחון במלחמה הוא למעשה סיבת ההודאה.
ויותר נוכל להוסיף, ללא נס פך השמן עם ישראל היה ממשיך לחיות, אולי לא באותה חדווה, אך ודאי שלא היה כאן נס הכרחי.
לעומת זאת ללא נס הניצחון לא היה עם ישראל יכול להמשיך להתקיים בארץ ישראל.

וממילא אם עיקר הנס היה הניצחון במלחמה, נס פך השמן בא לתת גושפנקה והסכמה משמים כי המלחמה הייתה צודקת וכי הם יכולים להמשיך מידי שנה להודות בחנוכה.
ולאור דברי המהר"ל אנו יודעים כי חנוכה הם ימי הודאה על נס הניצחון במלחמה.

המהר"ל מוסיף ואומר:
"ולפיכך כאשר נצחום טהרו את המקדש. וכמו שתקנו בעל הנסים ואח"כ באו בניך לדביר ביתך וטהרו את מקדשך וכו'. וכאשר לא היה להם שמן נעשה להם נס כדי שיוכלו לטהר ולחנך הבית. ולכך נקרא חנוכה שהיו מחנכין את ב"ה אחר שטמאוהו בני יון. ולפיכך הנס הזה שנעשה בשמן הוא הנצחון שהיו מנצחין היונים, כי הנצוח הזה בשביל שטמאו את ההיכל, והש"י רצה בעבודה לשם".

ואכן נראה להוסיף נופך על עניין זה של הדלקת נרות חנוכה ומטרתן.
בספר במדבר בפרשת בהעלותך פרק ח נאמר:
" וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת..."

ובמדרש נאמר :
"למה נסמכה פרשת מנורה לחנכת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב, לשון רש"י ממדרש אגדה".
והקשה הרמב"ן:
"ולא נתברר לי למה נחמו בהדלקת הנרות, ולא נחמו בקטורת בקר וערב ששבחו בו הכתוב (דברים לג י) ישימו קטורה באפך,
ובכל הקרבנות, ובמנחת חביתין,
ובעבודת יום הכפורים שאינה כשרה אלא בו, ונכנס לפני ולפנים, ושהוא קדוש ה' עומד בהיכלו לשרתו ולברך בשמו, ושבטו כלו משרתי אלהינו.
ועוד מה טעם לחלישות הדעת הזו, והלא קרבנו גדול משל נשיאים, שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המלואים. ואם תאמר שהיו חובה ונצטוה בהם, וחלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמוהם לחנכת המזבח, גם הדלקת הנרות שנחמו בה חובה ונצטוה עליה.
אבל ענין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו

ובלשון הזה מצאתיה במגלת סתרים לרבינו נסים שהזכיר האגדה הזו ואמר, ראיתי במדרש כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו', אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו, יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל על ידי בניך נסים ותשועה וחנכה שקרויה על שמם, והיא חנכת בני חשמונאי, ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנכת המזבח עכ"ל,

וראיתי עוד בילמדנו (תנחומא בהעלותך ה) וכן במדרש רבה (טו ו), אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרן אל תתירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו - וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם. והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו. וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנכת הנשיאים נוהגת לעולם, דרשו סמוכין לחנכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרן שלא נמנה עמהם"


מדברי הרמב"ן למדנו כי עבודת הדלקת הנרות מעלתה היא בכך כי היא נמשכת לא רק בזמן שבית המקדש היה קיים, אלא גם לאחר החורבן, בעצם קיום מצוות הדלקת נרות חנוכה אנו למעשה מנחמים את אהרון ומראים כי עבודת הדלקת הנרות נמשכת.
והדברים מדהימים.

ידוע כי בית המקדש הוא החיבור בין העולם הגשמי לעולם הרוחני. בית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה,

וכך נאמר במדרש תנחומא ויקהל ז:
"מכון לשבתך פעלת ה' מקדש וגו', שמקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה..... ובאיזה מקום היה מקום מקדשנו הוי פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך, אל תקרי מכון אלא מכוון כנגד כסא הכבוד הוא עשוי למעלה הימנה שהם כפרה ......"


בעוונותינו הרבים אין לנו בית מקדש, אבל יש לנו מצווה שהיא למעשה הדבר היחיד שנשאר מעבודת בית המקדש לאור דברי המדרש שהביא הרמב"ן.
בהדלקת הנרות אנו למעשה "מחברים", בין העולם הזה הפיזי הגשמי ובין העולם הרוחני, כפי שנעשה בבית המקדש.
אם כן הדלקת הנרות לזכר נס פח השמן היא למעשה החיבור בין הקב"ה בין עולם הרוח לעולם הגשם.
והם הם הדברים שאמר לנו המהר"ל.
אכן הנס העיקרי בחנוכה היה הנס הגשמי של ניצחון במלחמה, ניצחון שזיכה אותנו בחיים.
אבל החיבור לקב"ה והידיעה כי אכן היה כאן נס משמים וכי המלחמה הייתה עבודת ה' היה דרך נס פך השמן.

וממילא פרושה לפנינו תמונה חדשה על מהות ימי החנוכה.
ימים שבהם אנו למעשה מתקשרים ומתחברים לקב"ה דרך הדלקת הנרות.
מקשרים ומחברים בין רוח לגשם.
ואכן לצורך הדלקת הנרות בחנוכה נזקקים לשמן זית זך.
"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד", (שמות פרק כ"ז כ' ).
כידוע שמן זית זך הוא המעולה שמשמנים, וכך נאמר במשנה מסכת מנחות פרק ח' משנה ה' "ראשון שבראשון אין למעלה ממנו .... (כלומר הטיפה הראשונה שבזית היא המשובחת: ביותר), אף המנחות היו בדין שיטענו שמן זית זך מה אם המנורה שאינה לאכילה טעונה שמן זית זך המנחות שהן לאכילה אינו דין שיטענו שמן זית זך תלמוד לומר (שמות כ"ז) זך כתית למאור ולא זך כתית למנחות".
ההגיון אומר שדבר שאוכלים אותו צריכים להשתמש בשמן מעולה ויקר, ואילו דבר שמדליקים בו ישתמשו בשמן הפחות טוב, כי ממילא הוא הולך לאיבוד. במקדש היה הפוך, אכלו שמן פחות טוב והדליקו דווקא בשמן היותר משובח.
כך שאלו במדרש תנחומא פרשת תצוה סימן ג:
" שמן זית זך, למה לא שמן אגוזים ולא שמן צנונות, אלא בשמן של זית, לפי שהשמן זית אורה לעולם. שמן זית זך כתית למאור, בנוהג שבעולם אדם אם יש לו שמן רע מדליקו בנר, אבל היפה הוא נותנו בתבשיל, אבל בבית המקדש לא היו עושין כך, אלא שמן זית זך היו נותנין למאור, והשני לו היו נותנין למנחות, אמר דוד כי אתה נרי ה' "

הגמרא אומרת במסכת שבת שמי שזהיר בנר יהיו לו בנים תלמידי חכמים, השמן זית מסמל את החכמה,
בילקוט שמעוני שמואל ב' רמז קמ"ט:
"ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי וגו', מאי שנא תקועה א"ר יוחנן מתוך שרגילים בשמן זית חכמה מצויה בהם. ואלו דברים המשיבין את הלימוד הרגיל בשמן זית ....."

אלא ללמד אותנו שצריכים להשקיע את מירב המשאבים של זמן וכסף דווקא בלימוד בחכמה ולא באכילה ושתיה שהם צרכי הגוף.
אכן בימי החנוכה אנו מדגישים את ענייני הרוח שהם למעשה מגולמים במצוות הדלקת הנרות עניינים אלו הם החיבור בין רוח לגשם.

בספר כד הקמח לרבינו בחיי כתוב כי המספר שמונה היה חשוב מאד בבית המקדש,
כדי להסביר מדוע נס חנוכה נמשך שמונה ימים.

"ועוד שאם תתבונן תמצא כי רוב הדברים שבמקדש היו מתגלגלין בחשבון ח',
כי הכהן הגדול היה לובש ח' בגדי כהונה חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט מכנסי בד
והלוים היו משוררים בח' כלים למנצח על נגינות על מחלת על עלמות שיר .....
שמנה דברים של ריח טוב בין שמן המשחה והקטרת....
ארבעה בשמן המשחה והן מור וקנמון וקנה וקדה, וארבעה בקטרת נטף ושחלת וחלבנה ולבנה,
שמנה בדים ב' בדי הארון ב' בדי השלחן שני בדים למזבח הזהב וב' בדים למזבח העולה. אף הקרבנות אחר ח' ימים דכתיב (ויקרא כב) ומיום השמיני והלאה ירצה.
שמנת ימי המלה,
שמנה חוטין של ציצית,
שמנה מחיצות לנבואה. "

וממשיך רבינו בחיי ואומר כי חשבון ח' רמז לשמן המשיח שהוא על מעלת שמנה, עיין שם.
ומדוע באמת הייתה חשיבות מיוחדת למספר שמונה בבית המקדש?
על שאלה זו נוכל ללמוד מדברי המהר"ל,
המהר"ל בספר גבורות השם - פרק מז כותב כי משמעות המספר שמונה מבטאת דרגה אחת מעל הטבע. עד מנין השבעה, יש ביטוי לטבע, המקיף בארבע רוחות ולמעלה ולמטה, ובתוך הפנימי הממלא או המקיף את מכלול הצדדים לשבעה. אבל המספר שמונה, הוא דרגה ראשונה שמעל הטבע.

"ומפני שכל אשר נברא בששת ימי בראשית הוא טבעי ודבר שאינו טבעי הוא על שבעת ימי בראשית, ולכך המילה ביום השמיני כי בדרך הטבע אין ראוי המילה שהרי נולד האדם בערלה והמילה היא על הטבע, ומפני שיש בישראל מדריגה זאת שאינם טבעיים שהרי יש בהם המילה ולכך נקרע ים הטבע בשביל זכות המילה שאינה טבעית ודבר זה נתבאר למעלה גם כן, ולפיכך מלת אז שמספרו שמונה לומר שנקרע הים במדריגה שהיא על הטבע שהיא על שבעת ימי בראשית. וזה אז שהאל"ף שהיא מדרגה שאינה טבעית הוא על שבעת ימי הטבע ודבר זה מבואר".


נמצאנו למדים כי המספר שמונה מרמז על על טבעי לעומת המספר שבע שהוא הסמל לטבע.
החיבור בין העולם הטבעי הגשמי הפיזי ובין העולם הרוחני העליון הוא בבית המקדש וכפי שכתבנו לעיל.
הדלקת נרות חנוכה היא מה שנשאר לנו מעבודת בית המקדש וכפי שציינתי את דברי הרמב"ן שהדלקת הנרות תשאר קיימת ועומדת לעולם.
כל יהודי המדליק נרות חנוכה, הוא בבחינת הכהן הנכנס לבית המקדש, מחבר בין העולם הרוחני לעולם הגשמי.
נס פח השמן אשר לימד אותנו כי המלחמה הגשמית הייתה מלחמת מצווה מלחמה של קדושה, גם היה מעין "חיבור" בין רוח לגשם, חיבור בין הקב"ה ללוחמים למתתיהו ובניו.
וממילא שמונה ימים הדלקת נרות חנוכה היא המהות של עבודת ה' לעשות פעולות גשמיות, ולפעול ברוחניות.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il