בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • הלכות יסודי התורה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

להצלחת אהרן חיים בן אלימלך

כ"ב אדר התשע"ה

הלכות מלכים ומלחמות פרק י"א הלכות א'-ב'

undefined

בשביל הנשמה

כ"ב אדר התשע"ה
5 דק' קריאה
הלכות מלכים ומלחמות
פרק אחד עשר – המלך המשיח
תפקידי המלך המשיח
א1הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עָתִיד לַעֲמֹד וּלְהַחֲזִיר מַלְכוּת בֵּית דָּוִד לְיָשְׁנָהּ, הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה,* וּבוֹנֶה מִקְדָּשׁ, וּמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, וְחוֹזְרִין כָּל הַמִּשְׁפָּטִים* בְּיָמָיו כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם: מַקְרִיבִין קָרְבָּנוֹת וְעוֹשִׂין שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת* כְּכָל מִצְוָתָן הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה.

האזכורים בתורה
א2 וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ, אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ – לֹא בִּשְׁאָר נְבִיאִים בִּלְבַד הוּא כּוֹפֵר,* אֶלָּא בַּתּוֹרָה וּבְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהֲרֵי תּוֹרָה הֵעִידָה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁב יי אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים... אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יי אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ יי אֱלֹהֶיךָ..."* (דברים ל,ג–ה). וְאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַמְּפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה הֵם כּוֹלְלִים כָּל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל יְדֵי כָּל הַנְּבִיאִים.
א3 אַף בְּפָרָשַׁת בִּלְעָם* (במדבר כד,יז–יח) נֶאֱמַר, וְשָׁם נִבָּא* בִּשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים: בַּמָּשִׁיחַ הָרִאשׁוֹן,* שֶׁהוּא דָּוִד, שֶׁהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד צָרֵיהֶם; וּבַמָּשִׁיחַ הָאַחֲרוֹן שֶׁיַּעֲמֹד מִבָּנָיו, שֶׁמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד בְּנֵי עֵשָׂו.*
א4 וְשָׁם הוּא אוֹמֵר: "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה" – זֶה דָּוִד, "אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב" – זֶה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ; "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" – זֶה דָּוִד, "וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל" – זֶה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ; "וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב" – זֶה דָּוִד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל" (שמואל–ב ח,ב), "וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת" – זֶה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם" (זכריה ט,י); "וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה" – זֶה דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתְּהִי אֱדוֹם לְדָוִד לַעֲבָדִים..." (בשילוב: שמואל ב ח,יד; ח,ו); "וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אוֹיְבָיו" – זֶה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו" (עובדיה א,כא).
ב אַף בְּעָרֵי מִקְלָט הוּא אוֹמֵר: "וְאִם יַרְחִיב יי אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ... וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלשׁ הָאֵלֶּה"* (דברים יט,ח–ט), וּמֵעוֹלָם לֹא הָיָה דָּבָר זֶה; וְלֹא צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְתֹהוּ.* אֲבָל בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים – אֵין הַדָּבָר צָרִיךְ רְאָיָה, שֶׁכָּל הַסְּפָרִים מְלֵאִים מִדָּבָר זֶה.*
___________________________________

הערה: פרק זה נשתבש מאוד בדפוסים עקב פעולת הצנזורה הנוצרית. הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה – כלשון המקרא (מיכה ד,ח), כמלוכה שלמה על כל עם ישראל בלא פירוד. וְחוֹזְרִין כָּל הַמִּשְׁפָּטִים – "אני סבור שהסנהדרין תשוב לפני התגלות המשיח, וזה יהיה מסימניו... וזה יהיה בלי ספק כאשר יכשיר ה' לבות בני אדם, וירבו במעשה הטוב, ותגדל תשוקתם לה' ולתורתו, ויתרבה יושרם לפני בוא המשיח, כמו שנתבאר בפסוקי המקרא" (פה"מ סנהדרין א,ג). שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת שנות השמיטה אחת בשבע שנים, ושנות היובל, אחת בחמישים שנה. כיום מצוַת השמיטה היא רק מדרבנן, והיובל בטל, והמצב ישוב לתקנו מן התורה כשיישבו כל ישראל על אדמתם בנחלותיהם (שמיטה ויובל י,ח–ט). כּוֹפֵר – והכופר בביאת הגואל אין לו חלק לעולם הבא (תשובה ג,ו). שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁב יי אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יי אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יי אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ . וֶהֱבִיאֲךָ יי אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ". נמצא שמדובר בשיבת עם ישראל לארצו לאחר גלות ארוכה, ואלו הם ימות המשיח. ועל פסוק זה כתב רבנו: "ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין" (תשובה ז,ה). בְּפָרָשַׁת בִּלְעָם – "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ [=אראה אותו] וְלֹא קָרוֹב, דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט [=מלך האוחז בשרביט המלוכה] מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי [=גבולות] מוֹאָב וְקַרְקַר [=יהרוס וישלוט] כָּל בְּנֵי שֵׁת [=בני האדם]. וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה [=ירושה] וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו [=לאויביו, לישראל], וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל". נִבָּא – בלעם עצמו לא היה נביא (מו"נ ב,מה), ומשמעות נִבָּא שלפנינו שאמר את דבריו ברוח הקודש. מכל מקום, הראיה משם היא משום שהתורה נאמרה כולה מפי משה רבנו, אדון הנביאים, שכתב אותה מפי ה' (ק'; תשובה ג,ח). בַּמָּשִׁיחַ הָרִאשׁוֹן – שנמשח למלכות בשמן המשחה. אמנם הוא לא היה הראשון ממש, שכן שאול נמשח לפניו, אבל הוא היה הראשון בשושלת העומדת לעולם, שממנה ייצא המשיח. בְּנֵי עֵשָׂו – אדום, הנוצרים. בְּעָרֵי מִקְלָט הוּא אוֹמֵר: "וְאִם יַרְחִיב יי אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ. כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשֹׂתָהּ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל הַיָּמִים, וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה" – ו"היכן מוסיפין אותן? בערי הקיני והקניזי והקדמוני, שנכרת לאברהם אבינו עליהן ברית, ועדיין לא נכבשו" (רוצח ח,ד). לְתֹהוּ – לשווא. ומכאן, שעדיין הדבר עתיד להיות בימות המשיח. מִדָּבָר זֶה – מעניין המשיח.


הקדמה
כבר מגיל צעיר מרגילים אותנו לדבר ולשיר על המשיח. על האמונה בביאתו, על הציפייה הגדולה אליו, ועל הטוב שיהיה בימיו. ה'משיח' מהווה מרכיב מרכזי בעבודת ה' שלנו, עד שהרמב"ם אומר שמי שאינו מאמין בו ולא מצפה לביאתו - נחשב כופר בתורה.
האמונה במשיח והציפייה אליו היא אמונה במגמתו של התהליך שאנו עוברים. הרבה מהמצבים שאנו נפגשים איתם בעולם הזה 'מעלימים' כביכול את הבורא, ולא רואים בהם את מציאות הבורא והשגחתו. המאמין במשיח מאמין בכך שהעולם צועד אל עבר מצב עתידי שבו העולם הזה יהיה מחובר יותר אל בוראו. הוא מאמין שאנו צועדים אל עבר מציאות שבה החיים הגשמיים יסתדרו עם חיי הרוח, והמעמד המדיני של עם ישראל ביחס לעמים יתעלה למקומו הראוי. ממילא, הטוב בתקופה זו יהיה רב, העיסוק ברוח יגבר, יראי ה' יצליחו במעשיהם הצלחה רוחנית וגשמית וכדומה.
הרבה מהטמון בעתיד אינו ידוע לנו בברור, במיוחד שאנו עוסקים במציאות רוחנית עתידית שקשה לנו לדמיין אותה. ובכל זאת, יש ערך רב בהבנה לקראת מה אנו הולכים, וחשוב שנפנים את העובדה שגם מציאויות בעייתיות שאנו נפגשים איתן כעת, עתידות להיות מושלמות ומתוקנות בעתיד.
בפרקים אלו עוסק הרמב"ם בענייני המשיח והגאולה העתידה - חשיבות האמונה במשיח, כיצד נדע מיהו, מה יעשה המשיח ומה יהיה ומה לא יהיה באותה תקופה.

ביאורים
במחשבה ראשונה, קיימת חלוקה ברורה בין התורה (חמשת חומשי תורה) לספרי הנביאים. התורה עוסקת רק במצוות ואיסורים, או סיפורי היסטוריה מהעבר, ואילו הנביאים מתארים את החזון העתידי. מי שקורא בתורה אינו מקבל, כביכול, שום מושג או רמז על העתיד לקרות לעם ישראל במשך הדורות, ורק מתוך לימוד של דברי הנביאים אפשר לתאר מה עומד להיות.
כנגד המחשבה הזו יוצא כאן הרמב"ם, ומעמיד את האמונה בביאת המשיח ותחיית האומה בעתיד, דווקא על פסוקי התורה שניתנה למשה מפי הגבורה. התורה עצמה מתארת את העתיד החיובי שצפוי לעם ישראל, קיום מלא של תורה ומצוות, התחדשות והתרחבות של קיום האומה בארץ ישראל, השראת השכינה ומלכות ה'. ההבדל בין התורה לנביאים הוא, שהתורה מתארת בתמצוּת את מה שהנביאים מתארים בהרחבה ופירוט. לכן אומר הרמב"ם – הכופר במשיח, כופר לא רק בנביאים אלא אף במשה רבנו ובתורתו.
אולם דווקא המקור הראשון, שאותו מגדיר הרמב"ם כ'עדות' על המשיח, איננו מציין כלל דמות מסוימת שתוביל את השינויים ותנהיג את העם. התורה מתארת רק את המציאות העתידית של קיבוץ גלויות, שתתרחש בהשגחה אלוהית. גם המקור השלישי 'מנבא' על הרחבת גבולות הארץ בריבונות ישראל, אבל לא תולה זאת במנהיג מסוים ובאישיות מסוימת. רק המקור השני מדבר על אדם, שאותו מכנה הרמב"ם כמלך המשיח. הדבר מלמד שה'משיח' הוא תיאור כפול, של אדם ושל תקופה. יש 'מלך המשיח' ויש 'ימות המשיח'. החיוב להאמין במשיח, אינו מצומצם רק לאישיות מסוימת, אלא גם לכלל השינויים שיתרחשו בחיי האומה בהשגחה אלוהית מופלאה.

טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il