בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • הלכות יסודי התורה
לחץ להקדשת שיעור זה
י"ד אדר התשע"ה

הלכות עבודה זרה וחקות הגויים פרק י"א הלכה ט"ז

undefined

בשביל הנשמה

י"ד אדר התשע"ה
4 דק' קריאה
הכל שקר והבל
טז1 וּדְבָרִים הָאֵלּוּ כֻּלָּן דִּבְרֵי שֶׁקֶר וְכָזָב הֵן, וְהֵן שֶׁהִטְעוּ בָּהֶן עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הַקַּדְמוֹנִים לְגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת כְּדֵי שֶׁיִּנָּהוּ* אַחֲרֵיהֶן, וְאֵין רָאוּי לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם חֲכָמִים מְחֻכָּמִים, לְהִמָּשֵׁךְ בַּהֲבָלִים הָאֵלּוּ, וְלֹא לְהַעֲלוֹת עַל הַלֵּב שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן תְּעָלָה,* שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל" (במדבר כג,כג), וְנֶאֱמַר: "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ, וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יי אֱלֹהֶיךָ" (דברים יח,יד).
טז2 כָּל הַמַּאֲמִין בִּדְבָרִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וּמְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ שֶׁהֵן אֱמֶת וְדִבְרֵי חָכְמָה אֲבָל הַתּוֹרָה אָסְרָה אוֹתָן – אֵינוֹ אֶלָּא מִן הַסְּכָלִים וּמֵחֲסֵרֵי הַדַּעַת, וּבִכְלַל הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים שֶׁאֵין דַּעְתָּן שְׁלֵמָה. אֲבָל בַּעֲלֵי הַחָכְמָה וּתְמִימֵי הַדַּעַת* יֵדְעוּ בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה* אֵינָם דִּבְרֵי חָכְמָה אֶלָּא תֹּהוּ וָהֶבֶל שֶׁנִּמְשְׁכוּ בָּהֶן חֲסֵרֵי הַדַּעַת וְנָטְשׁוּ כָּל דַּרְכֵי הָאֱמֶת בִּגְלָלָן. וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרָה תּוֹרָה כְּשֶׁהִזְהִירָה עַל כָּל אֵלּוּ הַהֲבָלִים: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יי אֱלֹהֶיךָ" (שם יח,יג).
___________________________________

שֶׁיִּנָּהוּ – שילכו אחריהם כעיוורים. תְּעָלָה – תועלת. תְּמִימֵי הַדַּעַת – שלמי הדעת. שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה – התורה אסרה את הדברים האלה מכמה סיבות: 1) הם דברים של שקר, והזהירה התורה עליהם והרחיקה מהם כמו שהזהירה על השקר (פה"מ ע"ז ד,ז), "כי אין רצוי לפני הקב"ה כי אם האמת, ואין מכעיסו כי אם השווא... כי התורות הם אמת צרופה, אם הובנו כראוי" (מו"נ ב,מז); 2) הם גורמים לעזיבת דרכי האמת, "וההפסד הנגרם ע"י כך עצום מאוד, לפי שהדברים הנמנעים לחלוטין נעשים אפשריים בעיני הסכלים" (סה"מ ל"ת ל"ב); 3) הם חלק משיטת עבודה זרה ועלולים להביא את האדם לעבוד עבודה זרה (ראה מו"נ ג,לז; פה"מ בע"ז שם; וראה איגרת רבנו לחכמי מונטשפלייר, איגרות הרמב"ם, מהד' הר"י שילת, עמ' תעח–תצ); 4) הם חלק מן האיסור ללכת בחוקות הגויים.


ביאורים
בסיכומן של כל איסורי הכשפים והניחושים למיניהם, מבהיר הרמב"ם את שיטתו באופן חד משמעי שבכל האיסורים שלמדנו עליהם אין שמץ של אמת, וכל מי שמנסה לעשותם מתעסק בדברי הבל שאין בהם שום תועלת.
הרמב"ם מסביר שלמעשה זו גם הסיבה והטעם לאיסור. אין כוונת התורה למנוע מהאדם לעשות פעולות מועילות רק מפני שבפעולות אלו אין קשר לדרכי התורה. התורה לא אסרה למשל, ללכת לרופאים שאת רפואתם למדו באקדמיה ולא בבית המדרש. אם היתה תועלת בדרישה אל המתים, והיתה יכולת ליצור קשר עימם, או להכריע על פי עונות מה ראוי וכדאי לעשות ומתי - התורה לא היתה אוסרת על כך. הסיבה שכל אלו אסורים היא מכיוון שלמעשה כולם חסרי תועלת ומשוללי הגיון, ורצון התורה שהאדם ישתמש בשכלו לתועלת ובניין העולם. המציאות מוכיחה שמי שנוטה אחר דברים אלו לרוב מאבד את שיקול הדעת הצלול, ונמשך אחרי מיסטיקה חסרת תוכן.
לא ראוי לאדם מישראל, אשר מעצם היותו יהודי כוחו השכלי גדול וביכולתו להגיע לחכמה מרובה על ידי עסק התורה, שיתעסק בהבלים אלו. זו כוונת התורה בציוויה: "תמים תהיה עם ה' אלהיך", וכפי שכבר ראינו שלדברי הרמב"ם משמעות תמימות זו היא שלמות השכל ותמימות הדעת.
יש להעיר בשולי הדברים שהרמב"ם כלל בקבוצת 'אלו שאין דעתן שלמה' את הנשים, מכיוון שמדובר על תקופה שניתן היה, כהכללה, לאפיין את הנשים ברדידות שכלית. התורה וחז"ל באים לרומם אותן מבחינה רוחנית, ואוסרת עליהם שימוש בכשפים וכדומה. אם-כן, המגמה של מאות השנים האחרונות, עם התחזקות החכמה וההשכלה אצל נשים, תואמת את רצון התורה, ויש בה מימוש של הדרכתה, ובלבד שנעשית באופן הנכון והמתאים.

הרחבות
תמימות עם ה'
"תָּמִים תִּהְיֶה עִם יי אֱלֹהֶיךָ". הרמב"ם מסביר את האיסור ללכת אחר הקוסמים ודרכיהם בכך שישראל הם חכמים, ונצטוו לילך אחר שכלם ולא אחר ההבלים. לדבריו, זהו הציווי "תמים (שלם בשכל) תהיה עם ה' אלהיך" כי אין בדברים הללו שום תוכן. כמו כן כתב הרמב"ם באגרת לחכמי מרשיליא על ההולכים אחר חכמת האסטרולוגיה (חכמת החיזוי בכוכבים) כדעת אחד מן החכמים: "אין ראוי לאדם להניח דברים של דעת שכבר נתאמתו הראיות בהם, וינעור (ינער) כפיו מהם ויתלה בדברי יחיד מן החכמים עליו השלום שאפשר שנתעלם ממנו דבר באותה שעה... ולעולם אל ישליך האדם דעתו אחריו כי העיניים הם לפנים ולא לאחור " [אגרות הרמב"ם ב' עמ' כו].
הרשב"א , מאידך, סובר שהכוכבים אינם הבל ויש להם השפעה אמתית, אלא שלמעשה, התורה אסרה לשאול במעוננים היודעים את עתיהם. לדעתו, בדיעבד, במקרה שהאדם יודע מה עתיד להיות על פי דברי המעוננים הוא יכול להתנהג בהתאם לאמור שהרי יש אמת בדבר ואין בכך הפרה של הציווי "תמים תהיה" [שו"ת הרשב"א רפג]. הרמב"ן מסביר את הציווי "תמים תהיה" באופן אחר: "שנייחד לבבנו אליו (הקב"ה) לבדו ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד וממנו לבדו נדרוש העתידות לנביאיו... ולא נדרוש מהוברי שמים (אסטרולוגים) ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים (בוודאות), אבל אם נשמע דבר מהם נאמר 'הכל בידי שמים' כי הוא אלוהי האלוהים עליון על הכל משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו" [דברים יח, יג]. האיסור הוא רק לשאול בקוסמים למיניהם מפני שבכך עוזב האדם את תמימותו וביטחונו בה'. וכן דעת רש"י בפירושו לציווי זה ואלו דבריו: "ולא תחקור אחרי העתידות אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות".

לעילוי נשמת מו"ר הרב צבי יהודה בן מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל
טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il