בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • הלכות יסודי התורה
לחץ להקדשת שיעור זה
י"ט שבט התשע"ה

הלכות דעות פרק ו' הלכות ג'-ו'

undefined

בשביל הנשמה

י"ט שבט התשע"ה
4 דק' קריאה
אהבת ישראל
ג מִצְוָה עַל כָּל אָדָם לֶאֱהֹב אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּגוּפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" * (ויקרא יט,יח). לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיְּסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ וְלָחוּס עַל מָמוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא חָס עַל מָמוֹן עַצְמוֹ וְרוֹצֶה בִּכְבוֹד עַצְמוֹ. וְהַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ * – אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. *

אהבת הגר
ד אַהֲבַת הַגֵּר שֶׁבָּא וְנִכְנַס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה * – שְׁתֵּי מִצְווֹת עֲשֵׂה: אַחַת – מִפְּנֵי שֶׁהוּא בִּכְלַל רֵעִים; וְאַחַת – מִפְּנֵי שֶׁהוּא גֵּר, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" (דברים י,יט). צִוָּה עַל אַהֲבַת הַגֵּר כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה עַל אַהֲבַת שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָהַבְתָּ אֵת יי אֱלֹהֶיךָ" (שם ו,ה; יא,א). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַצְמוֹ אוֹהֵב גֵּרִים, * שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֹהֵב גֵּר" (שם י,יח).

איסור השנאה
ה כָּל הַשּׂוֹנֵא אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּלִבּוֹ – עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא יט,יז). וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. וְלֹא הִזְהִירָה תּוֹרָה אֶלָּא עַל שִׂנְאָה שֶׁבַּלֵּב; * אֲבָל הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, וְהַמְּחָרֵף * אֶת חֲבֵרוֹ – אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, * אֵינוֹ עוֹבֵר מִשּׁוּם "לֹא תִשְׂנָא".

מצוַת התוכחה
ו כְּשֶׁיֶּחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ – לֹא יִשְׂטְמֶנּוּ * וְיִשְׁתֹּק, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּרְשָׁעִים: "וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן לְמֵרָע וְעַד טוֹב, כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן" * (שמואל ב יג,כב), אֶלָּא מִצְוָה עָלָיו לְהוֹדִיעוֹ וְלוֹמַר לוֹ 'לָמָּה עָשִׂיתָ לִי כָּךְ וְכָךְ, וְלָמָּה חָטָאתָ לִי בְּדָבָר פְּלוֹנִי?', שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (ויקרא יט,יז). וְאִם חָזַר וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִמְחֹל לוֹ – צָרִיךְ שֶׁיִּמְחֹל. וְלֹא יִהְיֶה הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: * "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים" (בראשית כ,יז).
___________________________________

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – חכמים למדו מפסוק זה מצוות הרבה, שכפי שאדם רוצה שיעשו לו, ראוי שיעשה כן ליהודי אחר: יבקר חולים וילווה מתים וינחם אבלים וכדומה (ראה אבל יד,א וביאורנו שם). ולאהוב משמעותו להעדיף. מִתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ – "ערך מעשיו הטובים וחכמתו למול מעשה חברו או חכמתו, כדי שייראה מכללן שהוא מכובד וחברו בזוי" (תשובה ד,ד). אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא – בגלל חומרת עוונו של מי שרגיל בדבר, "כדי להתרחק מהן ולהיזהר מהן" (תשובה ג,יד), ומשום שהעושה כן מוכיח שנפשו פגומה מאוד ואינה ראויה לחיי העולם הבא (פה"מ סנהדרין י,א). וְנִכְנַס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה – לחסות תחת השגחתו של ה' (מו"נ א,כה). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַצְמוֹ אוֹהֵב גֵּרִים – ומצוה עלינו ללכת בדרכיו (לעיל א,ה–ו). עַל שִׂנְאָה שֶׁבַּלֵּב – שהיא חמורה יותר, כיוון שהיא במחשבה וברצון. מְחָרֵף – מקלל. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי – ועובר בזה על איסורים אחרים (חובל ומזיק ה,ג; סנהדרין טז,יב; כו,א). יִשְׂטְמֶנּוּ – ישנא אותו בלבו. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּרְשָׁעִים... אֶת אַמְנוֹן – אמנון אנס את תמר אחותו של אבשלום, ואבשלום שתק ולא הוכיח אותו, ופיתח שנאה כלפיו. שֶׁנֶּאֱמַר – כשחטא אבימלך נגד אברהם, וה' עצר את בית אבימלך מללדת, התנצל אבימלך על מעשיו, ואברהם מחל לו, ולא עוד אלא שהמקרא מעיד עליו שהתפלל עליהם, שנאמר: "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים, וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ".


ביאורים
התורה לא ניתנה לכל יהודי ויהודי באופן פרטי, אלא לעם בכללו. לכן התורה רואה לנכון לצוות כל יהודי לאהוב את כל בני עמו, כפי שהוא אוהב את עצמו. רק תפיסה של כלל היהודים כאיברים של גוף אחד ואישיות אחת, יכולה להכיל ציווי תובעני שכזה. עלינו לדעת שאהבה חייבת לבוא לידי ביטוי מעשי. אם מישהו אוהב רק 'בלב', גם בלב הוא לא ממש אוהב. אהבה אמיתית חייבת להביא למעשים של קרבה ואחווה, מתוך יחס של שוויון ואחדות מלאים. האהבה, היא תיקונו של היחיד מתוך ההבנה שבריאותו ושלמותו של הפרט יגיעו רק מתוך קישורו אל חבריו ואל עמו. האהבה איננה מעלה, אלא חובה גמורה כשאר מצוות עשה שבתורה.
היהדות איננה גזענית, ולכן התורשה הגנטית איננה הקריטריון היחיד לקביעת יהדות. גם מי שנולד כגוי יכול להתגייר, וחובת האהבה כלפיו לא רק שאיננה פחותה מהאהבה לשאר היהודים מבטן ומלידה, אלא היא כפולה. הגר הוא יהודי מבחירה מלאה, ולא מכורח ההורים שאליהם הוא נולד, ולכן יש לו קרבה מיוחדת אל ה'. החיוב הכפול לאהוב אותו נובע מההכרה במאמץ הגדול שעשה - עזיבת עמו ומולדתו, ובנוסף, מהכרה בחלישות החברתית שעלולה להיות במצבו.
לעומת החובה לאהוב, ישנו איסור לשנוא. לעומת מצוות האהבה שמתמקדת בעיקר בעולם המעשה, מצוות השנאה מתמקדת בעיקר בעולם הנפש. הרבה יותר קל להתמודד עם אדם שאינו מעמיד פנים, והמתח בינו ובינינו גלוי וידוע, מלהתמודד עם אדם שמאמץ אורח חיים של 'אחד בפה ואחד בלב'. אדם שמסתיר את רגשותיו האמיתיים כלפי הזולת, עלול לפגוע בשני בלי שתהיה לשני יכולת להתגונן. הוא גם מנציח את השנאה בלבו, ומונע אפשרות של טיפול ושל תיקון היחסים. מי שאיננו בדרגה של מסוגלות להבליג על עלבון ולמחות את השנאה מלבו, אסור לו להעמיד פנים שהכל כרגיל. הוא מחויב להיות גלוי עם חברו כדי ליישר את ההדורים ביניהם. החיים בחברה היהודית צריכים להתנהל בכנות הדדית. מאידך, אסור לנפגע לנצל את הפגיעה בו כדי להתעמר בחברו ולהתנשא עליו, כשאיננו מוכן לסלוח. כשם שאסור לצער את הזולת, כך אסור למנוע ממנו את המחילה. כל אחד יכול לטעות, ולכן כל אחד חייב לסלוח.

הרחבות
אהבת ישראל מתוך אהבת ה'
לֶאֱהֹב אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. הרמב"ן מבאר שמצוות 'ואהבת לרעך כמוך' - אין משמעה לאהוב כל אחד מישראל כפי שאוהב את עצמו, כיוון שציווי שכזה נוגד את הטבע האנושי "כי לא יקבל לב האדם שיאהב את חברו כאהבתו את נפשו", אלא "מצוות התורה שיאהב חברו בכל עניין כאשר יאהב את נפשו בכל הטוב", כלומר שיעשה הטוב לחברו כפי שהיה רוצה שיעשה לו מחמת אהבתו את עצמו [רמב"ן על התורה, ויקרא יט, יז]. אולם מדברי הרמב"ם עולה שהמצוה אינה רק באופן ההתנהגות אלא גם בעצם הרגשת האהבה. כיצד ניתן להבין דבר זה? הרב קוק מסביר שאהבת ישראל נובעת מאהבת ה': "מאהבת אלוהים המוטבעת בכל נפש ישרה, מיד כשמתנערת מהמהומה השכרנית (המשכרת) של החושים ונטיותיהם הגסות, מתעוררת היא בתוך הלב אהבת ישראל בכל אדם תרבותי היודע יפה את המהלך ההיסתורי ואיך פעלה האומה הזאת לטובה על המחשבה האלוקית בכללות האנושית" [אורות, אורות ישראל ד, י]. מתוך אהבת ה' מתעוררת אהבה לאומה שנושאת את שם ה' ופועלת לגלות את המגמה האלוהית במציאות. על ידי ההבנה שכל אחד מישראל הוא חלק ממגמה זו, גם אם איננו רואים כיצד, מתעוררת אהבה טבעית לכל אחד ואחד מישראל (וראה שם, ב).

לעילוי נשמת זליג בן הרש צבי גוטליב ז"ל

טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il