בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • שיעורים במסכת קידושין
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

קידושין דף מא ע"א

מילי לא מימסרן לשליח

undefined

הרב יאיר וסרטיל

שבט תשע"ג
15 דק' קריאה
הצגת הסוגיא
נקדים בהבאת המשנה והמשנה בגיטין, שהם המקור לדין מילי. במשנה (סו ע"ב) מובאת מחלוקת: "אמר לשלשה תנו גט לאשתי – הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו מפני שעשאן בית דין, דברי רבי מאיר. וזו הלכה העלה רבי חנינא איש אונו מבית האסורין: מקובל אני באומר לשלשה תנו גט לאשתי שיאמרו לאחרים ויכתבו מפני שעשאן בית דין. אמר רבי יוסי נומינו לשליח אף אנו מקובלין שאפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו". הגמרא מבארת את יסוד מחלוקתם, שרבי יוסי סבר שמילי לא מימסרן לשליח ואילו רבי מאיר ורבי חנינא סברו שמימסרן. להלכה מובא שם ששמואל בשם רבי פסק הלכה כרבי יוסי שלא מימסרן.
עוד נחלקו האמוראים בגמרא ב"אומר אמרו", כלומר, אם הבעלים אמרו לשליח שיאמר לשליח אחר לכתוב את הגט, האם בכך מודה רבי יוסי שמועיל או לא. שמואל (סו ע"ב) סובר שבכך מודה ורב אשי (עב ע"א) סובר שלא.

מקרים בגמרא הנחשבים 'מילי'
שליח הולכה ושליח לכתיבה
לפני שנברר מהי ההגדרה המדוייקת של מילי נסקור את המקרים השונים הנכנסים לכלל הגדרה זו.
בגיטין כט ע"א מביאה הגמרא סתירה בין משניות. במשנה שם נאמר שהמביא גט בארץ ישראל וחלה הרי זה משלחו ביד אחר ואילו במשנה בדף סו ע"א נאמר שרק אם אמר לשלושה לתת גט רשאים לומר לשליח אחר לכתוב ולתת כי עשאם בית דין, אך אם אמר לשניים אינם רשאים להעביר את השליחות לשליח אחר. רבא מתרץ שם שהטעם במשנה השנייה הוא משום מילי 1 . עולה מדבריו שהבעיה של מילי קיימת דווקא במקרה של המשנה השנייה שהשליחות היא גם לכתיבת הגט אך במשנה הראשונה שהגט מוכן והבעל מביאו לשליח אין בעיה של מילי.

שליח קבלה
הגמרא בסוגייתנו (קידושין מא ע"א) מביאה מקור לכך שהבעל עושה שליח, לאחר מכן מביאה מקור נוסף המחדש שאף האשה עושה שליח, ולבסוף מקור נוסף לכך שאף שליח עושה שליח. בפשטות משמע שאף שליח האשה עושה שליח, ועמדו הראשונים על השאלה האם אין בכך בעיה מצד הכלל "מילי לא מימסרן לשליח".
התוס' רי"ד כותב שאכן אין החידוש מוסב על שליחו של האשה, משום ששליחות לקבלת גט הינה 'מילי' ומילי לא מימסרן לשליח.
המרדכי בגיטין (אות תכ) בשם מורי הכהן כותב שמוסב גם על שליח האשה, ומקרה זה אינו מוגדר כמילי, כפי שיבואר בהמשך.
והרשב"א מצד אחד הלך בדרכו של התוס' רי"ד וסבר שמקרה זה מוגדר כמילי אך מצד שני הבין כמרדכי שלפי פשט הגמרא הלימוד מוסב גם על שליחו של האשה, ולכן ביאר שאמנם מדובר כאן גם בשליח האשה אך יש להעמיד זאת באוקימתא מיוחדת. בתחילה מביא את תירוצו של ר"י ברצלוני שמדובר שהמשלח עשה מעשה קניין ומעשה הקניין מתגבר על הבעיה של מילי, אך הרשב"א עצמו מתרץ באופן אחר וכותב שמדובר במקרה שבעלים נתנו לו רשות למנות שליח נוסף, שאז מועיל כדעת האומרים ש"אומר אמרו" מועיל, או שמדובר במקרה שהבעל חלה, משום שגם במקרה זה ודאי דעת הבעלים שימנה שליח אחר תחתיו. נראה שבדרך זו הלך גם הרמב"ן , שכן בסוגייתנו כתב "ושלחה בתרא ללמד ששליח שלה ושליח שלו שניהם עושים שליח", ומאידך בגיטין (סו ע"ב) כתב ששליח קבלה לא עושה שליח משום מילי וללכן לא מועיל אלא באומרת אמרו, ונראה מכך שמעמיד את סוגייתנו באומרת אמרו.

הגדרת מילי
לאחר שראינו את המקרים בגמרא יש לברר מהי ההגדרה המדוייקת של מילי, ומתוך כך לחדור לשורש הסוגיא ולברר מהי הסברא שמילי לא מימסרן לשליח.

הגדרת רש"י – אין חפץ הנמסר לשליח
רש"י (גיטין כט ע"א ד"ה רבא אמר) מבאר: "לא מסר להם אלא דברים, ואין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים לאחר, אבל גט דאית ביה מששא חוזר ונמסר". משמע מרש"י שההגדרה של מילי היא שלא נמסר שום חפץ מהבעלים לשליח, וכן הגדיר גם התוס' רי"ד (בקידושין). כך משמע קצת גם מהרשב"א בגיטין (כט ע"א): "נתינת הגט דלאו מילי נינהו... אמר להו כתבו ותנו... דברים אלו שנמסרו להם הם אינן יכולין למסרן לאחרים".

הגדרת מורי הכהן – אין גמר מעשה
המרדכי בגיטין (אות תכ) בשם מורי הכהן מגדיר שהווי מילי במקרה שאין גמר מעשה, ולכן כתיבת גט הווי מילי כי גמר המעשה אינו בכתיבה אלא בגירושין, ואילו שליח לגרש או לקדש ואפילו לקבל גט או קידושין לא הווי מילי.
יש להבין מה הכוונה "גמר מעשה". אפשר לבאר כפשוטו שהכוונה שזהו השלב האחרון בתהליך, אפילו אם זהו תהליך פיזי ולא חלותי, כגון שליח למול את בנו, ולפי זה יוכל למנות שליח אחר תחתיו. אמנם קשה להבין מה הסברא בכך, ואם איננו מדברים על חלות אלא על מעשים פיזיים, מדוע לא להגדיר את כתיבת הגט כגמר מעשה, ומה בכך שזהו חלק מתהליך שיש בו מעשים פיזיים נוספים. לכן נראה שכוונתו לחלק בין שליחות שיש בה חלות לשליחות שאין בה חלות, כלומר גמר מעשה משמעותו שזוהי השליחות שמחילה את העניין ולא רק שלב באמצע של מחיל שום דבר, ולפי זה בשליחות שיש בה חלות יכול למסור לשליח נוסף 2 .

הגדרת הקדוש מרדוש – יש תלות
המרדכי בקידושין (אות תקה) בשם הקדוש מרדוש כותב: "העושה שליח לקדש אשה ומסר לו הטבעת לקדש אפילו איתניס בדרך אינו יכול לעשות שליח אחר משום דמילי נינהו ומילי לא ממסרן לשליח. ואף על גב דגבי גט קי"ל שליח עושה שליח ולא הוי מילי משום מסירת הגט הכא נמי הא איכא מסירת הטבעת, לא דמי, דגבי גט אשה מתגרשת בעל כרחה ומיד כשיגיע הגט ליד השליח הרי היא כאילו מגורשת הלכך לא הוי מילי שהרי השליח יכול לגרשה בעל כרחה דיד השליח כיד הבעל, אבל שליח של קדושין אם לא תאבה האשה אינה מתקדשת הלכך ה"ל מילי".
משמע לכאורה שההגדרה היא שליחות שאינה יכולה להיעשות בכל מקרה אלא היא תלותית ברצון של אדם נוסף (שאינו המשלח). אולם אם נדקדק בדבריו, מכך שבהתחלה הקשה שגם בקידושין נמסרה טבעת כמו בגירושין שנמסר גט, מוכח שגם לדעתו עיקר ההגדרה היא כפי שהגדיר רש"י שמילי משמעותו כשלא מוסר חפץ לידיו, אלא שהקדוש מרדוש מוסיף תנאי, שאף מסירת חפץ לא מספיקה אלא בדבר שאינו תלוי בשני כמו בגט שיכול הבעל לתת לאשתו בעל כרחה, לפי שאז בשעה שנותן לשליח נחשב כנגמר המעשה, בשונה משליח לקידושין שעדיין תלוי ברצון האשה.

הגדרת המהרי"ט – דיבור ללא מעשה (ואינו נמסר אף לראשון)
המהרי"ט (ח"א סי' קכז) מחדש שאדם לא יכול להקדיש את שורו על ידי שליח, משום שמילי לא מימסרן לשליח. דבריו מחודשים מאוד, משום שעד כה ראינו ברש"י (גיטין כט ע"א) שכל הבעיה במילי היא רק שאין בהם כח להיות חוזרים ונמסרים, כלומר, הבעיה היא רק ששליח לא יעשה שליח אך אין בעיה למנות את השליח הראשון אפילו במילי, וכן משמע בפשטות גם משאר הראשונים, ואילו לדברי המהרי"ט מתחדש שלא ניתן למסור מילי אפילו לשליח הראשון, ולפי זה צריך לומר שהבין לדוגמא בשליח לכתיבת גט ובשליח קבלה שמינוי שליח לעצם מעשה הכתיבה או הקבלה אינו מוגדר כמילי אלא רק כאשר שולחו למנות שליח אחר מוגדר הדבר כמילי.
נראה מכך שההגדרה היא כתרגום המילולי של "מילי" – דיבור. כלומר, אי אפשר למנות שליח שכל תפקידו יהיה רק דיבור, אך לכתוב גט או לקבלו זהו מעשה ולכן אינו מוגדר כמילי. ואכן רבי עקיבא איגר (גיטין לב ע"א ד"ה לכאורה) שהולך בדרכו דן בעקבות הבנתו אם ניתן למנות שליח לביטול חמץ, הפקר, הקדש וכדו'.
רבי עקיבא איגר תולה הבנה זו במחלוקת אם אומר אמרו כשר. הדעה הסבורה שכשר סוברת שבאמת כל הבעיה במילי היא רק שאין כח לשליח למסור כוחו לשליח אחר, ואילו הדעה הסבורה שפסול סוברת שגם לא ניתן למסור לראשון.
רבי עקיבא איגר מאריך בביאור תלות זו, ויש לעיין בהבנת דבריו 3 , ונראה שכך היא כוונתו: במקרה של אומר אמרו תוכן המינוי של השליח הוא למנות את השליח השני. שליחות זו היא שליחות לדיבור ולכן אם ניתן לעשות שליח ראשון למילי מועיל ואם לא ניתן לא מועיל. לעומת זאת במקרה שממנהו לכתוב בעצמו והוא הולך וממנה שליח אחר, תוכן המינוי של הראשון הוא לעשיית מעשה ולכן כלפי הראשון מועיל ואין זה מילי, אך אם הראשון אומר לשני לכתוב זהו כבר מילי, ולדעת כולם לשליח אין כח למסור מילי לשליח השני. נקודה זו בדבריו טעונה הבנה. מדוע נחשב מילי, הרי הוא מצווה את השני לכתוב, ובמה זה שונה מהבעל המצווה את האשון לכתוב שלא נחשב למילי. ואולי בגלל שהוא לא הבעל היכול לצוות על מעשה הכתיבה הוא יכול רק להעביר את דיבור וציווי הבעל וזה כבר נחשב מילי.

טעם הדין
לאחר שביררנו את ההגדרות לפי השיטות השונות יש לעיין מהו הטעם לדין שמילי לא מימסרן לשליח. הגמרא לא מביאה לכך מקור מן הפסוקים, ואינה טורחת לבאר מהו המקור לכל שיטה ולכן מסתבר ששורש הדין הוא מסברא, ואם כן צריך לברר מהי הסברא בכך.

להגדרה שאין חפץ הנמסר
כמובא למעלה, הרשב"א בסוגייתנו הבין שאף שליח קבלה של האשה עושה שליח ושאל מדוע אין בכך בעיה של מילי. בתחילה הביא תירוץ מר"י ברצלוני , שכאשר הבעלים ממנה את השליח הראשון בקניין כוחו גדול יותר ויכול למנות שליח אחר תחתיו, אף אם מדובר בשליחות למילי, ובכך מדובר כאן. אך הרשב"א עצמו תירץ וכותב שמדובר במקרה שבעלים נתנו לו רשות למנות שליח נוסף, שאז מועיל כדעת האומרים ש"אומר אמרו" מועיל, או שמדובר במקרה שהבעל חלה, משום שגם במקרה זה ודאי דעת הבעלים שימנה שליח אחר תחתיו.
לכאורה משמע מדברי הרשב"א שאין בעיה מהותית במסירת מילי, אלא שזו אומדנא שהבעלים אינו מעוניין שימנה שליח אחר תחתיו, ולפיכך במקרה שעושה כן מדעת הבעלים אין בעיה. ואם נכון הדבר יש לברר מהי אומדנא זו, מדוע דווקא במילי אין הבעלים מעוניין שימנה אחר תחתיו? אולי אפשר לומר שכאשר מוסר חפץ השליחות ברורה ויש פחות חשש לטעויות ולפחות לא אכפת לו שימסור הלאה לשליח נוסף, ואילו בשליחות לדיבורים בעלמא יש חשש גדול יותר לטעויות. אמנם קשה כי נראה שהחילוק בין מילי ללא אינו מותאם כלל לחילוק במציאות בין מקרים בהם יש חשש לטעויות או לא, כמו למשל בשליח קבלה שאינו אוחז בחפץ אך שליחותו פשוטה וברורה לקבל הגט בלבד.
מכל מקום מדברי הרשב"א בגיטין כט ע"א משמע שיש לבאר את הרשב"א כאן באופן אחר. הרשב"א שם כותב שכאשר ממנה את השליח השני מדעת הבעלים אין בעיה כיוון "דלאו אינהו מסרי להו למילי אלא כאילו הבעלים עצמן מסרום". אם כן יש בעיה מהותית במסירת מילי, אלא שכשממנה מדעת הבעלים נחשב כאילו הבעלים עצמם מסרו לשני וממילא אין כאן מסירה מהראשון לשני. נראה שכוונתו כדברי הרמב"ן (גיטין סו ע"ב, במילים "קשיא לי") באומר אמרו, שנחשב כאילו הבעלים עצמם מינו את השליח השני שלא בפניו 4 . לדרך זו הבעיה במסירת מילי היא מהותית ולא רק אומדנא שהבעל לא רוצה, וחוזרת שאלתנו מהי הבעיה.
רש"י (גיטין כט ע"א) מבאר: "לא מסר להם אלא דברים, ואין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים לאחר, אבל גט דאית ביה מששא חוזר ונמסר". אם כן, רש"י מנמק שאין כח בדברים לחזור ולהימסר לשליח השני, אך דבריו לא כל כך מבוארים מדוע דווקא כשאין חפץ אין כח ומדוע יש סברא לחלק בין שליח ראשון לשליח שני.
נראה לדמות זאת ל'משפחה' של הקנאת דבר שלא בא לעולם, הקנאת דבר שאין בו ממש וכד', שאין כח להחיל דברים שאינם ממשיים , או מצד חיסרון בגמירות דעת או שמהותית אין יכולת להחיל בדבר שאינו ממשי (כפי שני הצדדים שמצאנו בחקירה לגבי דשלב"ל), ואמנם בדין של מילי לבעלים יש כח להחיל אף שליחות כזו אולם לשליח כבר לא, ונראה שלתת לשליח כח שימנה שליח אחר תחתיו זה דבר יותר רחוק ועוד פחות ממשי ולכן כשיש צירוף שמדובר בשליחות למילי וגם לא במינוי ישיר זו כבר פעולה חלותית מאוד מופשטת ורחוקה ולכן לא ניתן להחילה.
נראה שבדרך זו הלך ר"י ברצלוני, שהובא למעלה, שחידש שאם המשלח עשה קניין יש כאן שליחות יותר חזקה ויכול השליח למנות שליח אחר תחתיו. אם החיסרון במילי הוא שזהו דבר שאין בו ממש, יש סברא בכך שקניין ייאלם את השליחות עד שתועיל אף בכך, וכעין המנהג לאלם בקניין את מינוי הרב לשליח למכירת חמץ.
כיוון אחר בשיטה זו כותב המנחת אשר (גיטין סי' סד ס"ק ה), ומביא שכבר כתב כן בשו"ת הרד"ך (סי' ו). מקורם הוא מדברי רש"י בגיטין (עא ע"ב ד"ה דאמר): "דאמר מילי מימסרן לשליח – דרך ארץ הוא לעשות שליח דברים והוי נמי בדברים שלוחו של אדם כמותו". מכאן הם לומדים שהמקור לדין זה הוא שכך היא דרכם של בני אדם, שנוהגים ששליח ממנה שליח רק במקרים שהשליחות תלויה בחפץ העובר מזה לזה, ובדרך ארץ תלוי הדבר. המנחת אשר מבאר זאת שחז"ל קיבלו או שחידשו ברוחב דעתם הקדושה שלא חידשה התורה דין שלוחו של אדם כמותו אלא במה שמנהג העולם לעשות שליח. גם לפי דרך זו לא יצאנו די צרכנו, וצריך לעמוד על סוד הדברים מדוע כך מנהג העולם, ומה טעם יש בו.

להגדרה שאין גמר מעשה
לפי הגדרת המרדכי בשם מורי הכהן (גיטין אות תכ) שהווי מילי במקרה שאין גמר מעשה וביארנו שנראה שכוונתו היא לחלק בין שליחות שיש בה חלות לשליחות שאין בה חלות, יש לבאר את הסברא על פי דברי הגרנ"ט (גיטין סי' פז; על דף סו ע"ב). כבר ראינו בסוגיית 'שלוחו של אדם כמותו' את דברי השערי ישר (שער ז, ז) שהוכיח שיש שני סוגי שליחות 5 : בשליחות לקיום מצוות ודאי המעשה מיוחס למשלח, אחרת לא ייחשב שקיים המצווה, ומאידך בקניינים וחלויות המשלח מעמיד את השליח במקומו והתוצאה מיוחסת למשלח. בדרך זו הלך גם הגרנ"ט ועל פי זה נימק את הדין של מילי. בשליחות על חלויות הואיל ומוסר כח לשליח יכול השליח למסור כח זה לשליח נוסף, אולם בשאר שליחויות בהן לא קיבל כח לידיו אלא שמעשהו מיוחס למשלח, לא שייך שימנה אחר תחתיו. הגרנ"ט אינו דן בשאלה מהי ההגדרה של מילי, אולם מדבריו רואים שהגדיר שמילי משמעותו שליחויות ללא חלויות, שלא כרש"י. הוא לא הביא ראשונים המגדירים כך, אולם לפי הסברנו יש לדבריו בית אב בדברי מורי הכהן.
הקהילות יעקב (בגיטין) נימק שבמילי השליח נעשה שליח רק בעת ביצוע השליחות ולא מעת המינוי (וכתב שמצא כן גם באמרי משה ) ולפיכך אינו יכול למנות שליח תחתיו, שהרי בזמן זה טרם נעשה שליח . הקהילות יעקב אינו דן בהגדרת מילי, ונראה שלא הבין כרש"י, שהגדר הוא אם מעביר חפץ לידיו או לא, כי בכך לא יובן חילוקו, שאם נותן חפץ לידיו מתחילה השליחות כבר משעת המינוי, ולא מסתבר לומר שהואיל ועליו להעביר החפץ הרי שהתחילה שליחותו, כי זוהי סבלות בעלמא ולנשיאת החפץ אין צורך במינוי. לכן נראה שגם הוא חילק כהסברנו במורי הכהן בין שליחות לחלות לשליחות בלא חלות, וכעין חילוקו של הגרנ"ט, שבשליחות לחלות מקבל כח לידיו ולפיכך נעשה שליח כבר מעת המינוי ולכן יכול למנות שליח תחתיו, ואילו כשאין חלות לא קיבל שום כח לידיו ולא נעשה שליח עד שמבצע שליחותו, וממילא אינו יכול למנות אחר תחתיו.

להגדרת הקדוש מרדוש
ביארנו שמ הקדוש מרדוש משמע שמגדיר כרש"י שמילי משמעותו כשלא מוסר חפץ לידיו, אלא שמוסיף תנאי, שאף מסירת חפץ לא מספיקה אלא בדבר שאינו תלוי בשני. נראה שהולך בדרכו של רש"י ששליחות במילי אין בה ממש ולפיכך קשה יותר להחילה, אלא שמוסיף שאף כשמוסר חפץ אם עדיין ביצוע השליחות תלוי ברצון השני השליחות עדיין "פורחת באויר" ואינה מספיק ממשית. יש לדמות זאת לדברי הגמרא בב"מ לד ע"א שאף לדברי רבי מאיר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם זה דווקא במקום שעשוי לבוא, אך מודה במקרה שיש כמה "מי יימר".

להגדרת המהרי"ט ורבי עקיבא איגר
ביארנו שלשיטת המהרי"ט ורבי עקיבא איגר לא ניתן למסור מילי אפילו לשליח הראשון, וכן שלדרכם ההגדרה של מילי היא שליחות לדיבור ללא עשיית מעשה. מסתבר לנמק גם את שיטתם כטעמו של רש"י שהבעיה היא מצד שאין יכולת להחיל דברים שאין בהם ממש, ולשיטה זו הטעם מאוד מובן משום שאפילו הבעל לא יכול למנות שליח, ולא קשה הקושי שהעלנו בדעת רש"י מדוע דווקא השליח לא יכול למנות שליח אחר בדבר שאין בו ממש ואילו הבעל כן יכול.

דינים שונים במילי
שליח לקדש
לשיטת רש"י , שההגדרה היא מסירת חפץ, שליח לקבל קידושין או גט הוי מילי, ואילו שליח לקדש בפשטות לא הוי מילי שהרי מוסר בידו את הכסף או את שטר הקידושין, אמנם התוס' רי"ד, שהלך בדרכו של רש"י, כותב שהווי מילי הואיל ואם ילך החפץ לאיבוד יוכל לקדש גם בחפץ אחר משלו, ושונה מגט שדוקא גט זה הוא המגרש. יתכן שבשטר קידושין יודה התוס' רי"ד שלא הווי מילי אולם מלשונו משמע קצת שבקידושין תמיד הווי מילי, ואולי טעמו שאע"פ שמסר לו שטר קידושין מכל מקום יש יכולת לקדש גם בכסף והשטר אינו הכרחי לקידושין.
לשיטת " מורי הכהן ", שההגדרה היא גמר מעשה, גם שליח לקדש וגם שליח לקבל קידושין או גט לא הוי מילי.
לשיטת הקדוש מרדוש , שההגדרה היא מסירת חפץ ובתנאי שבידו לגמור המעשה ללא תלות ברצון אחר, שליח לקדש הוי מילי ואילו שליח לקבל קידושין או גט לא הווי מילי.
לשיטת רבי עקיבא איגר , שההגדרה היא מעשה פיזי, ולדעתו מילי אינם נמסרים אפילו לראשון, תמיד יש בעיה בשליחת שליח שני משום שאז ממילא השליח הראשון נשלח רק למילי. ולגבי השליח הראשון: בין לכתוב, בין לקדש או לגרש ובין לקבל קידושין או גירושין לא הווי מילי.

אומר אמרו
נחלקו בגמרא למ"ד מילי לא מימסרן לשליח, אם באומר אמרו כשר או שגם בכך יש בעיה.
הרמב"ן תמה מה המקום לפסול הרי אפשר למנות שליח שלא בפניו, ואם כן גם כאן הבעל מינה ישירות את השני, ולא נמסרו מילי מהשליח הראשון לשני, והשיב שבגט יש צורך בכתיבה לשמה וכן נאמר "וכתב לה" ונלמד מכך שצריך שהכותב ישמע ישירות את הציווי מהבעל, אולם במתנה או בקבלת גט אכן אפשר לעשות שליח שלא בפניו, ולכן גם מועיל אמר אמרו, ואפילו אם אינו אומר "אמרו לפלוני" אלא "אמרו מדעתכם", כלומר, גם אם נותן לשליח את הסמכות לבחור את השליח השני, נחשב הדבר כמינוי ישיר מהבעל 6 . ומבארו הר"ן שאם לא היתה בעיה מצד מילי השליח הראשון היה במקום הבעל וממילא היה נחשב כציווי ישיר מהבעל, אך כעת שמילי לא מימסרן לשליח וצריך הבעל למנותו ישירות חוזרת הבעיה שאינו מצווהו בפניו.
הרא"ה והר"ן חולקים וסוברים שבאומר אמרו לפלוני אכן כשר ונחשב כממנהו שלא בפניו, אולם באומר אמרו מדעתכם אי אפשר להחשיב זאת כמינוי ישיר של הבעל אלא השליח הוא זה שממנה את השני, ולכן במקרה זה יש בעיה של מילי, ובכך עוסקת סוגייתנו.

האם השליח השני הוא שלוחו של הבעלים או של השליח הראשון?
נקודה נוספת שיש לעיין בהקשר של סוגייתנו אינה קשורה להלכה שמילי לא מימסרן לשליח אלא באופן כללי לכל מקרה ששליח עושה שליח. יש לברר האם ועד כמה השליח השני הוא שלוחו הישיר של הבעלים או שמא השליחות עוברת דרך השליח הראשון.
בגיטין כט ע"ב אומר רב אשי שכאשר שליח מינה שליח, אם מת השליח הראשון בטלה שליחות השני, ומר בר רב אשי דוחה שהשליח השני מכוחו של הבעל, שהרי אם מת הבעל בטלה כל השליחות, ולכן ודאי אם מת השליח הראשון לא בטלה שליחות השני. ראייתו טעונה הסבר, שהרי גם אם נאמר שהשליח השני מכוחו של השליח הראשון, מסתבר שהשליחות תקפה רק כל עוד הבעל קיים, שהרי השליחות היא עבורו.
השולחן ערוך (אה"ע קמא, מא) פסק את דברי מר בר רב אשי, שאם מת הבעל בטלה השליחות ואילו אם מת השליח הראשון לא בטלה השליחות. ובהלכה הבאה הביא דבר הרמ"ה, שאם מת השליח השני יכול השליח הראשון לקחת מיורשיו את הגט ולמוסרו בעצמו או למנות שליח חדש.
הפתחי תשובה שם (ס"ק מב) מביא מחלוקת אם בכוחו של השליח הראשון לבטל את השליח השני. לדעת יד המלך אינו יכול הואיל ו"תיכף כשבא הגט מיד השליח ראשון ליד שליח שני כלתה שליחותו והיה כלא היה כלל, ואין לראשון עוד תורת שליח כלל דהוי כאילו הבעל בעצמו מינה שליח השני". לעומתו התורת גיטין כותב שפשוט שיכול לבטלו, שהרי מוכח מההלכה בסע' מב שלא בטלה שליחות הראשון, והואיל והוא בדיבורו מינהו "אתי דיבור ומבטל דיבור". וכן מוכיח הט"ז ומנמק שהשליח הראשון כנגד השני הריהו כמו הבעל כנגד הראשון.
נראה ליישב את הראיה מסע' מב, שאמנם השליח השני נחשב כשליחו הישיר של הבעל אך מעולם לא בטלה שליחותו של הראשון, שהרי אפשר למנות מספר שליחים במקביל, ולכן גם הראשון יכול לתת את הגט. אמנם דבריו של יד המלך, שהשליח הראשון בטל ומתברר למפרע שמעולם לא היה שליח, אכן קשים, אך לא חייבים לתלות את הדברים זה בזה כפי שנתבאר, ואולי יש לדחוק בדברי יד המלך שאין כוונתו שהשליח הראשון בטל לגמרי, אלא עוסק דוקא במקרה שהשליח השני ביצע לבסוף את השליחות, ובמקרה זה הואיל ומיוחס ישירות לבעל מתברר שהשליח הראשון לא עשה כלום וכאילו מעולם לא נשלח.




^ 1.הרמב"ן שם מקשה שמדובר בדעת רבי מאיר הסובר שמילי מימסרן לשליח, ומתרץ שלדעת כולם לא מימסרן לשליח, ולא נחלקו אלא באומר לבית דין, שלפי רבי יוסי הואיל וגם הם יכולים לבצע את השליחות בעצמם נחשבים לשליחים ואילו לפי רבי מאיר אם יבחרו לא לשלוח בעצמם יתברר שאינם נחשבים לשליחים אלא הם פועלים כבית דין הממנים שליחים עבור הבעל. והסוברים שאומר אמרו כשר יתרצו באופן יותר פשוט, שבפנה לשלושה או לבית דין והם ממנים שליח אחר נחשב כאומר אמרו.
^ 2.שוב ראיתי שכך ביאר המנחת אשר (גיטין סימן סג ס"ק א) בתחילה, אולם חזר בו משום שנתקשה משליחות קבלה ששם אין שום חלות ובכל זאת כתב מורי הכהן שאין זה מילי. לכן חזר ופירש שהכוונה כפשוטו לחלק בין אמצע תהליך לסופו. ונראה ליישב קושייתו על פי מה שביארנו בסוגיית 'שלוחו של אדם כמותו', שהשערי ישר הוכיח דווקא משליח קבלה ששם השליחות אינה פועלת כמו במצוות שהמעשה מיוחס למשלח, כי אז יהיה קשה כיצד ניתן להניח הגט בחצר השליח, אלא מכאן שבחלויות השליח עומד ממש במקום המשלח. רואים מכאן שהשערי ישר הבין והוכיח שבשליח קבלה פועל כמו בחלויות על ידי ייפוי כח והעברת הכח לשליח. והקשינו שבשליח קבלה אין חלות, ותירצנו שמכל מקום הכח לקבל הוא סמכות הנובעת ומשתלשת מהבעלות של האדם, ובכל סמכות הנובעת מהבעלות ניתן לעשות ייפוי כח. מכיוון שכך גם כאן יובן מדוע שליח עושה שליח כפי שיבואר בהמשך, מהו הטעם לשיטה זו ששליח עושה שליח רק בחלויות.
^ 3.זו לשונו: "ולכאורה נראה דעיקר פלוגתא אם אומר אמרו כשר או לא פליגי בזה דלמ"ד אומר אמרו כשר עיקר הדין דמילי לא מימסרן לשליח היינו דאין כח להשליח למסור כוחו לדין שליח עושה שליח אם אינו מוסר להשני מעשה אלא מילי בעלמא מש"ה בלא אמר אמרו לסופר רק שאומר לו כתוב דנעשה הוא שלוחו דהבעל אין בכחו לחזור ולמסור כח שליחותו לומר לאחר כתוב כיון דמוסר רק מילי בעלמא, אבל חדא שליחות אפשר ע"י מילי. דהיינו שהבעל יכול לעשות שליח למילי ואמרי' דמילי שעושה שליח הוי כמו מילי דבעלים עצמן. ומש"ה אומר אמרו כשר דהבעל עושהו לענין זה שליח להדיבור הצווי להסופר כתוב שיעשה כן השליח עבורו וכשאומר השליח לסופר כתוב אין מוסר לו כחו ומדין שליח עושה שליח, אלא דעושה כן בשליחות המשלח ולזה בעצמו הוא שליח לומר לסופר כתוב במקום הבעל, אבל מאן דס"ל אומר אמרו פסול ס"ל דחד שליחות ג"כ אינו נתפס במילי ואין כח לעשות שליח על מילי בעלמא".
^ 4.אמנם קשה על כך, שהרי הרשב"א מבאר בכך את החידוש שהגמרא לומדת מהפסוק ש"שליח עושה שליח", ולפי ביאורנו הבעלים עצמם עשאוהו שליח, וכן מקשה הגרנ"ט (בגיטין סו ע"ב; סימן פז). ועוד, מלשון הרשב"א אצלנו משמע שהשליח הוא הממנה אלא שעושה כן מדעת הבעלים. עוד יש לדקדק מלשונו בגיטין "כאילו הבעלים עצמן מסרום", מדוע כתב "כאילו" הרי לדברי הרמב"ן אכן הבעלים עצמן מינוהו לגמרי.
^ 5.ראה בסוגיית 'שלוחו של אדם כמותו'.
^ 6.אין בכך בעיה של ברירה כמבואר בנו"ב שהובא בפת"ש אה"ע (קמ ס"ק ב), וז"ל: "נראה דכל דיני ברירה לא נאמרו אלא בדבר שאנו צריכין לומר שהוברר למפרע אבל מינוי השליחות א"צ להיות מבורר למפרע ודי שהוא שלוחה בשעת קבלה א"כ אין דבר זה נוגע לדיני ברירה כלל וראיה לזה מהאומר לעשרה כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי (לעיל סי' ק"כ ס"ח) אחד כותב וב' חותמין וא' נותן והרי הבעל לא יחד מי מהם ואעפ"כ אין בזה חשש ברירה. וסיים ולפי שדיני ברירה מפוזרים וצ"ע בכמה מקומות לא קבעתי מסמורת לחלוטין בזה למעשה".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il