משה נעלם לבני ישראל למשך 40 יום, ונראה שההיעדרות הזאת מובילה לשרשרת אירועים טרגיים שמסתיימת בתקרית עגל הזהב. מדוע ההיעדרות של משה היא אירוע כל כך נורא בסיפור המתפתח של הנסיגה המתמשכת של בני ישראל מהמחויבות שלהם בהר סיני? הרי כל רב זכאי לקבל חופשה מצאן מרעיתו.
בין הפרשנים במשך הדורות היה ויכוח ארוך בנוגע להיעדרות של משה ולקשר שלה לחטא עגל הזהב. רבים ראו בהתנהגות של בני ישראל סימן לחוסר הבגרות. משה היה בשבילכם מין "שמיכה" שנתנה להם ביטחון, והם ולא היו מסוגלים לעבוד את הקב"ה בלי עזרתו והתערבותו. אחרים מפרשים את ההיעדר של משה כטראומת פרידה, מפני שבני ישראל חשבו שמשה, שכבר עלה לשמים, כביכול, פעם אחת, לא יכול להסתגל מחדש לקיום הגשמי ולכן לא ישוב אליהם לעולם.
בני ישראל ראו בהיעלמותו של משה סימן לכך שהתורה והמצוות הן משמים, שהם עניינים של עולם אחר ושלא יכולה להיות להם שום רלוונטיות יומיומית לקיום החומרי בעולמנו. זאת תפיסה שהתורה עצמה רואה לעצמה צורך להילחם בה תדיר ולהבהיר שהתורה איננה בשמים ולא נועדה לשמים. היא נועדה לבני האדם ומטרתה להדריך אותנו בקיומנו החומרי כאן, בעולם הזה. חכמי התלמוד אמרו לנו שהתורה לא ניתנה למלאכי שמים אלא לבני אדם עם חולשות ומגרעות וחטאים.
אי אפשר להאשים את משה על היעלמותו. הוא הרי ציית למצוות האל להישאר על פסגת הר סיני אחרי שהביא את התורה לבני ישראל. עם זאת, נדמה שההיעדרות שלו היתה הגורם שהוביל לחטא הנורא של עגל הזהב.
אך ההיעדרות של משה, שאחרי הכול נבעה ממצוות האל, לא היתה הבעיה האמיתית שהטרידה את בני ישראל. ההחלטה של אהרון וחור לנסות להחליף אותו היתה בעצם המעשה הבעייתי, כפי שהוכיחו האירועים שבאו אחר-כך. חור היה אדם חזק מדי, ולכן נהרג בעימות מול בני ישראל. אהרון היה אדם פשרן מדי ורחום מדי, ומתוך טוב לב והזדהות עם העם ותביעותיו גם הוא תרם לחטא עגל הזהב.
משה היה שילוב מושלם של כוח וחמלה. חז"ל מותחים ביקורת על שאול המלך על היותו חזק מדי במקרה אחד וחלש ורחום מדי במצב אחר. מנהיג צריך אישיות שמכילה גם חוזק וגם חמלה, גם תקיפות וגם גמישות. גדולתו של מנהיג נקבעת על ידי היכולת להיות תקיף שהמצב מחייב וגמיש בשעת הצורך.
משה היה ועודנו דוגמה מושלמת לתכונות הרצויות במנהיג. הוא נלחם מלחמת אזרחים נגד אלה שיזמו את בניית עגל הזהב, ובמקביל מפציר בקב"ה לסלוח לבני ישראל. כשאין לעם מנהיג עם אישיות מאוזנת כזאת, הוא עלול להידרדר לאסון.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין