בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצ"ל

פרשת ויקרא - כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת

undefined

הרב שמואל אליהו

ניסן התשע"ג
12 דק' קריאה
הלל של ליל פסח

הלל של צורר
הפעם הראשונה שנאמר בה הלל, שבה גם נאמר "הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה' הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'", הייתה בליל היציאה ממצרים. חכמינו אמרו (מדרש תהלים קיג): "את מוצא עשרים וששה דורות משנברא העולם עד שיצאו ישראל ממצרים, ולא אמרו הלל. וכיון שיצאו ישראל ממצרים משעבוד של טיט ולבנים אמרו הלל. ואימתי אמרו? בשעה שבאת מכת בכורות. עמד לו פרעה והלך לו אצל משה ואהרן בלילה, שנאמר (שמות יב, לא) 'ויקרא פרעה למשה ולאהרן לילה'. והיה דופק פרעה על פתחו של משה ואהרן בלילה. אמרו לו: שוטה, בלילה אנו עומדין? וכי גנבים אנחנו שנלך בלילה? בבקר אנו יוצאין, המתן עד הבקר, שכך אמר לנו הקב"ה (שם, כב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר.
אמר להם: הרי מתו כל מצרים, שנאמר (שם, לג) 'ותחזק מצרים על העם'. אמרו לו: ומבקש אתה לכלות את המכה הזאת ממך. אמור: הרי אתם בני חורין! הרי אתם ברשותכם! הרי אתם עבדים של הקב"ה!
התחיל פרעה צווח ואומר: לשעבר הייתם עבדי אבל עכשיו הרי אתם בני חורין! הרי אתם ברשותכם והרי אתם עבדיו של הקב"ה! צריכים אתם להלל לו שאתם עבדיו, שנאמר: הללויה הללו עבדי ה'" (מדרש תהלים קיג).
זה שבח גדול שדווקא הצורר הגדול מבין את הצורך להודות לה', להודות על כך שבני ישראל הם עבדי ה' ולא עבדיו של פרעה זה או אחר. הוא זה שאומר להם בלילה המיוחד הזה להודות לה' על כך שהם עבדי ה' ולא עבדי פרעה.

הלל של בני-חורין

חכמינו בגמרא (מגילה יד ע"ב) אמרו: "תָּנוּ רַבָּנָן, אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה נְבִיאִים וְשֶׁבַע נְבִיאוֹת שֶׁנִּתְנַבְּאוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, לֹא פָחֲתוּ וְלֹא הוֹתִירוּ עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה חוּץ מִמִּקְרָא מְגִלָּה. מַאי דָּרוּשׁ? אָמַר רַבִּי חִיָּא בַר אַבִין, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, וּמַה מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, אוֹמְרִים שִׁירָה, מִמָּוֶת לְחַיִּים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה". פירוש: אם על יציאת מצרים בפסח שהיא מעבדות לחרות אומרים הלל, על יציאה מגזירת המוות של המן בוודאי שצריך לומר הלל.
מקשה הגמרא: "אִי הָכֵי, הַלֵּילָא נַמִי נֵימָא?" אם כך נאמר גם בפורים הלל? הגמרא משיבה על כך שלושה תירוצים, ואחד מהם הוא שביציאת מצרים היה אפשר לומר "הַלְלוּ עַבְדֵי ה'" – וְלֹא עַבְדֵי פַּרְעֹה, אבל בפורים האם נאמר: "הַלְלוּ עַבְדֵי ה'", וְלֹא עַבְדֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ?! "אַכַּתִּי עַבְדֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֲנָן!" – הרי גם אחרי ההצלה בפורים נשארנו עבדי אחשוורוש. אם כן אי-אפשר לומר הלל על נס פורים. מכאן נבין כמה חשובה העובדה שאנחנו בני-חורין שנוכל לומר הלל.

הלל משולש

חז"ל אמרו שכיוון שזו הפעם הראשונה שבה נאמר הלל, אומרים בערב הזה, ועוד קודם לכן לפנות ערב, כמה וכמה פעמים הלל. הפעם הראשונה היא בעת שהיו בני ישראל מקריבים את קרבן הפסח בבית המקדש. חכמינו במשנה אמרו שהיו כל ישראל נכנסים לבית המקדש בשלוש כיתות והיו מקריבים את קרבן הפסח (פסחים סד ע"א).
"הַפֶּסַח נִשְׁחַט בְּשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב) 'וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הַעַרְבָּיִם', 'קָהָל' וְ'עֵדָה' וְ'יִשְׂרָאֵל'. נִכְנְסָה כַּת רִאשׁוֹנָה, נִתְמַלְּאָה הָעֲזָרָה וְנִנְעֲלוּ דַּלְתוֹת הָעֲזָרָה. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ, וְהַכֹּהֲנִים עוֹמְדִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, וּבְיָדָם בָּזִיכֵי כֶּסֶף וּבָזִיכֵי זָהָב, שׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ כֶּסֶף, כֶּסֶף. וְשֶׁכֻּלָּהּ זָהָב, זָהָב, לֹא הָיוּ מְעֹרָבִים. וְלֹא הָיוּ לַבָּזִיכִין שׁוּלַיִם, שֶׁמָּא יַנִּיחוּם וְיִקְרֹשׁ הַדָּם.
שָׁחַט יִשְׂרָאֵל וְקִבֵּל הַכֹּהֵן, נְתָנוֹ כֹּהֵן לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, מְקַבֵּל אֶת הַמָּלֵא וּמַחֲזִיר אֶת הָרֵיקָן מִיַּד הַכֹּהֵן הַקָּרוֹב אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ, זוֹרֵק זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְּסוֹד. יָצָאת כַּת רִאשׁוֹנָה, נִכְנְסָה כַּת שְׁנִיָּה. יָצָאת כַּת שְׁנִיָּה, נִכְנְסָה כַּת שְׁלִישִׁית. כְּמַעֲשֵׂה רִאשׁוֹנָה, כָּךְ מַעֲשֵׂה שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. קָרְאוּ אֶת הַהַלֵּל, אִם גָּמְרוּ, שָׁנוּ, וְאִם שָׁנוּ, שִׁלְּשׁוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁלְּשׁוּ מִימֵיהֶם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מִימֵיהֶם שֶׁל כַּת שְׁלִישִׁית, לֹא הִגִּיעָה לְ'אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה'', מִפְּנֵי שֶׁעַמָּהּ מוּעָטִין".

הלל מכל הלב

מנין למקריבי הפסחים שצריך לומר הלל בעת שמקריבים קרבן פסח? חכמינו אמרו שאין לדבר מקור של חיוב מהתורה או מתקנת חכמים. המקור לחיוב הוא הלב. "אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן ונוטלין את לולביהן ואין אומרים הלל?".
הרמב"ם (הלכות קרבן פסח פרק א הלכה יא) מסביר שההלל הזה היה מיוחד מאוד בבית המקדש. הלוויים היו קוראים את ההלל, והיו "תוקעין שלש תקיעות בחצוצרות, תקיעה תרועה ותקיעה", על כל קריאה וקריאה של ההלל. יחד עם קריאת ההלל והחצוצרות היו מנגנים בו בחליל מיוחד שהיה קולו נשמע עד יריחו. ובחליל זה היו מנגנים רק בזמנים מיוחדים. "בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח; בשחיטת פסח ראשון, ובשחיטת פסח שני, וביום טוב הראשון של פסח, וביום הראשון של עצרת, ובשמנה ימי החג. וחליל זה דוחה שבת מפני שהוא חליל של קרבן וחליל של קרבן – עבודה היא ודוחה את השבת" (רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ג ו).
ואע"פ שבדרך כלל אין אומרים שירה ומנגנים בבית המקדש בקרבנות של יחידים, אלא רק בעת הקרבת קרבנות ציבור (רמב"ם שם הלכה ב), החשיבו את קרבן הפסח כמו קרבן ציבור אף שהוא נאכל על-ידי יחידים בביתם. כיוון שהוא מוקרב על-ידי רבים בבת אחת, כל היחידים הופכים אותו לקרבן ציבור ומנגנים עליו בחצוצרות ובחליל המיוחד שאין מנגנים בו אלא שנים-עשר ימים בשנה.

הלל בלילה בברכה ובנעימה

הלל זה של הקרבת קרבן פסח הוא לא ההלל היחידי שהיו אומרים ביום זה של יציאת מצרים. הברייתא במסכת סופרים (פרק 20) אומרת: "תני ר' שמעון בן יהוצדק: ימים שמנה עשרה ולילה אחד יחיד גומר בהן את ההלל". הימים הם חנוכה וסוכות, ויום טוב ראשון של פסח ושבועות. מיוחד מכולם הוא פסח, שבו קוראים את ההלל גם בלילה. בחוץ לארץ שבו יש שני ימים טובים "מצוה מן המובחר לקרות הלל בשני לילות של גליות ולברך עליהן ולאומרן בנעימה, לקיים מה שנאמר (תהלים לד) 'ונרוממה שמו יחדיו' וכשהוא קורא אותו בביתו אינו צריך לברך שכבר בירך ברבים".
כך פסק ה"שולחן ערוך" (תפז ד') לומר הלל בליל פסח בבית הכנסת בברכה ובנעימה. אבל הרמ"א כתב שהם לא נהגו כן. יש קהילות אשכנזים שנהגו גם הם לומר הלל בבית הכנסת בליל פסח בברכה (שו"ת "דברי יציב" חלק אורח חיים סימן רז). בתשובתו הביא הרב שתי סיבות להלל הזה: או בגלל ההלל שהיו אומרים בעת הקרבת קרבן פסח, או בגלל ההלל שבני ישראל אמרו בעת יציאת מצרים.

הלל ושירה עד הגג

הלל נוסף בלילה המיוחד הזה הוא הלל שאומרים תוך כדי סדר פסח. אנחנו לומדים על ההלל הזה מהמלחמה שבה סנחריב מלך אשור צר על ירושלים עם 185 אלף ראשי גייסות צבאותיו. התקופה הייתה תקופת חג הפסח, ולשאלה האם לעשות פסח במצור השיב הנביא ישעיהו שצריך לקיים את מצוות הפסח בשמחה. "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג, וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל לָבוֹא בְהַר ה' אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל". ופירושו שהשיר יהיה לכם בליל הפסח בשמחה כמו שאמרתם שיר של הפסחים במצרים. ותשמחו במפלת סנחריב כשמחת מביאי ביכורים שהיה החליל מכה לפניהם לבוא בהר ה' (רש"י שם).
כך צלו כל תושבי ירושלים את פסחיהם. עלו על גגות בתיהם וקיימו את הסדר ברוב שמחה. באותה שעה שבה בני ישראל אמרו שירה על גגות בתי ירושלים, התקבצו גם מלאכי השרת ואמרו שירה כנגדם. כששמעו צבאותיו של סנחריב את שירת מלאכי השרת פרחה נשמתם וניצלה ירושלים באותה שעה.

הפסח טעון הלל באכילתו

המשנה במסכת פסחים (צה ע"ב) אומרת כי בין פסח ראשון לשני יש דברים שווים ויש דברים שונים. "מה בין פסח הראשון לשני? הראשון אסור בבל יראה ובבל ימצא, והשני חמץ ומצה עמו בבית. הראשון טעון הלל באכילתו והשני אינו טעון הלל באכילתו, וזה וזה טעונין הלל בעשייתן, ונאכלין צלי על מצה ומרורים, ודוחין את השבת".
מה פירוש שפסח ראשון טעון הלל באכילתם? מסבירה הגמרא, שאומרים הלל בליל הסדר בעת אכילת קרבן הפסח. ומנין לנו שחייבים בהלל זה? מתוך דברי הנביא ישעיהו, שאמר להם לשיר כמו ששרו בליל הפסח במצרים וכמו שכולם שרים את ההלל בכל ליל סדר.
בירושלמי (פסחים סה ע"א) "אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק: כתיב 'השיר יהיה לכם כליל התקדש חג' בא ליל פסח ללמד על מפלתו של סנחריב ונמצא למד ממנו. מה זה טעון הלל אף זה טעון הלל". פסח שני לא חייב הלל בעת אכילתו, אבל חייב הלל בעת שחיטתו.

הלל מחולק

בהלל הזה שקוראים בעת ההגדה יש דבר מיוחד, והוא שההלל מחולק לשניים. לפני האוכל, לפני מצה ומרור וכורך, קוראים שני פרקים, ואחרי ברכת המזון, לפני שתיית הכוס הרביעית, קוראים את הפרקים האחרים. יש מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל איפה נחלק ההלל. לדעת בית שמאי הוא נחלק אחרי המזמור הראשון, ולדעת בית הלל אחרי המזמור השני.
כך אומרת המשנה (פסחים קטז): "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם יג) 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם'. לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה, וּלְקַלֵּס, לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ, הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, וְנֹאמַר לְפָנָיו הַלְלוּיָה. עַד הֵיכָן הוּא אוֹמֵר? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עַד (תהלים קיג) 'אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה', וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד (שם קיד) 'חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם'".

מקדימים תפילה לגאולה

התוספתא (מסכת פסחים פרק י ו) "אמרו בית שמאי לבית הלל וכי כבר יצאו שמזכירין יציאת מצרים?" – יציאת מצרים הייתה רק בבוקר, הם עדיין לא יצאו ממצרים, אם כן למה אתם אומרים "בצאת ישראל ממצרים"?
"אמרו להם בית הלל: אפילו הוא ממתין עד קרית הגבר הרי אלו לא יצאו עד שש שעות ביום היאך אומר את הגאולה ועדיין לא נגאלו". כלומר, השיבו על כך בית הלל: גם אם תאחרו את קריאת ההלל עד אחרי האוכל לא הועלתם כלום. שהרי הם יצאו ממצרים רק למחרת בבוקר, וגם זה לא מספיק כיוון שהם יצאו רק בחצות היום, שהרי נאמר על יציאת מצרים "בעצם היום הזה".
בתוספתא לא מוזכרת תשובה של בית שמאי לבית הלל. אבל אולי התשובה שלהם היא שצריך לאחר את קריאת "בצאת ישראל ממצרים" עד אחרי חצות הלילה. אמנם בני ישראל לא יצאו ממצרים באותה שעה, אבל כבר ניתנה להם רשות לצאת. והגמרא אומרת על שעה זו שהיא חלק מהיציאה של מצרים. כדברי הגמרא בברכות (ד ע"ב): "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אֵיזֶהוּ בֶּן עוֹלָם הַבָּא? זֶה הַסּוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה שֶׁל עַרְבִית. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר, תְּפִלּוֹת – בָּאֶמְצַע תִּקְּנוּם". ולדעתו של רבי יהושע בין לוי מתפללים תפילת י"ח ואחר כך קוראים קריאת שמע של ערבית. והגמרא מסבירה את מחלוקתם בשאלה האם את ההיתר של פרעה לבני ישראל לצאת מחשיבים כיציאת מצרים, או רק בבוקר שהייתה יציאה ממשית. "דְּרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר, גְּאֻלָּה – מֵאוֹרְתָּא נַמִי הֲוָה, אֶלָּא גְּאֻלָּה מְעַלְּיָתָא לָא הֲוֵי אֶלָּא עַד צַפְרָא. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סָבַר, כֵּיוָן דְּלָא הֲוֵי אֶלָּא מִצַּפְרָא, לָא הֲוֵי גְּאֻלָּה מְעַלְּיָתָא".
כלומר, רבי יוחנן סובר כי הגאולה התחילה מהלילה, אף שהגאולה המעולה הייתה בבוקר כשיצאו ממש. ורבי יהושע בן לוי סבר שכיוון שלא יצאו אלא עד הבוקר, אין זה גאולה מעולה ולכן לא סומכים גאולה לתפילה בלילה.
הגמרא ירושלמי (פסחים ע ע"ב) מביאה שאלה נוספת ששאלו בית הלל את בית שמאי. הרי בברכה של ההגדה הוא מזכיר "אשר גאלנו וגאל את אבותינו", אם כך איך מזכיר גאולה ועדיין לא נגאלו? אלא מכיוון שהתחיל במצווה אומר לו גמור. זה כל הסדר של פסח – מזכירים את הגאולה לפני שהיא קורית בפועל.
ובאותו עניין כותב רבי צדוק הכהן, בספרו "פרי צדיק" (לחג הפסח, אות מז), כי בני ישראל לא אמרו את ההלל שאנחנו מכירים. "אף שנראה שאז לא אמרו עדיין הלל שנתקן אחר כך, גם לשון בצאת ישראל ממצרים ועדיין לא יצאו, וגם נזכר קריעת ים סוף, ונראה שלא אמרוהו ישראל בפסח מצרים רק לכו"ע אמרו איזה שירה בליל פסח מצרים באכילת הפסח".

המצה שאוכלים לפני היות המצה

זה הסוד של ליל הסדר. להיות בן-חורין בנפש ואחר כך גם בגוף. כיוצא בדבר אתה רואה במצה. בני ישראל אכלו מצה בליל י"ד ניסן אף שהמצה היא זכר לאירוע שקורה רק למחרת. "מַצָּה זוּ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים עַל שׁוּם מָה. עַל שׁוּם שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם". כל המהירות הזו קורית בבוקר של יציאת מצרים. בוודאי לא בחצות לילה בערב.

הפסח שאוכלים לפני היות הפסח

בהגדה של פסח אומרים "פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם עַל שׁוּם מָה. עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם". הפסיחה של הקב"ה על בתי אבותינו במצרים הייתה בחצות הלילה של ט"ו לחודש ניסן, כשה' הכה כל בכור בארץ מצרים.
בני ישראל מצטווים על הפסח 14 יום קודם הפסיחה בפועל, בראש חודש ניסן. בעשור לחודש ניסן הם מושכים אותו ברחובות מצרים, שוחטים אותו בערב פסח וצולים אותו באופן שכל מצרים מריחה את ריח בשר הצלי, ואוכלים אותו בליל פסח.
הגמרא (ברכות ט ע"א) מביאה מחלוקת עד מתי צריכים לסיים את אכילת הפסח, האם עד חצות לילה או עד הבוקר. המחלוקת הזאת משפיעה גם על אכילת אפיקומן. לדעת רבי עקיבא אוכלים את הפסח עד הבוקר, שזו שעת היציאה. ולדעת רבי אלעזר בן עזריה רק עד חצות לילה.
ומסבירה הגמרא את המחלוקת: "אָמַר רַבִּי אַבָּא, הַכָּל מוֹדִים כְּשֶׁנִּגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לֹא נִגְאֲלוּ אֶלָּא בָּעֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז) 'הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה'. וּכְשֶׁיָּצְאוּ, לֹא יָצְאוּ אֶלָּא בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לג) 'מִמָחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה'. עַל מַה נֶּחְלְקוּ? עַל שְׁעַת חִפָּזוֹן. דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה סָבַר מַאי 'חִפָּזוֹן'? 'חִפָּזוֹן' דְּמִצְרַיִם. וְרבי עקיבא סָבַר מַאי 'חִפָּזוֹן'? 'חִפָּזוֹן' דְּיִשְׂרָאֵל. תַּנְיָא נַמִי הָכִי, 'הוֹצִיאֲךָ ה' מִמִּצְרַיִם לָיְלָה' – וְכִי בַּלַּיְלָה יָצְאוּ? וַהֲלֹא לֹא יָצְאוּ אֶלָּא בַּיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר, 'מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה', אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהִתְחִילָה לָהֶם גְּאֻלָּה מִבָּעֶרֶב".
לדעת הרמב"ם אפשר לאכול אפיקומן עד הבוקר. להלכה פוסק ה"שולחן ערוך" שמותר לאוכלו רק עד חצות הלילה. בכל מקרה לדעת כולם מסיימים את אכילת המצה או את קרבן הפסח לפני זמן ההתרחשות בפועל. להקדים את הגאולה של הדעת לגאולה המעשית. קודם תהיה בן-חורין בנפשך, אחר כך גם תשתחרר בפועל.

והגדת לבנך בשירה

בין לדעת בית שמאי ובין לדעת בית הלל מחלקים את ההלל כך שחלקו נקרא לפני האוכל וחלקו אחריו. למה מחלקים? וגם אם נסביר לדעת בית שמאי שרוצים את ההלל אחרי חצות לילה, למה פרק אחד נקרא לפני כן?
צריך להזכיר כי מצוות ליל הסדר היא "והגדת לבנך", חובת ההגדה לילדים. לכן היא נקראת הגדה. חכמינו אמרו שחובת ההגדה היא "בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך", דווקא כאשר המצות והמרור והפסח נמצאים מול עיניך ומול עיני הילד. "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". כך הוא יבין טוב יותר, באמצעות הסיפור החווייתי, מה אתה מספר לו על יציאת מצרים.
ממש באופן זה אנו שרים ומודים בהלל. אנו צריכים לומר את ההלל תוך כדי אכילת הפסח. וזה לשון המשנה: "טעון הלל באכילתו", דהיינו שההלל הוא חלק מאכילת קרבן הפסח. כשם שמקריבים אותו בשמחה גדולה, כך גם אוכלים אותו בשמחה גדולה ואומרים הלל באכילתו. כך גם אומר ה"שולחן ערוך" על אמירת ההלל של תפילת ערבית של ליל פסח, שצריך לומר אותו בנעימות. בשירה.

הפסח של האבות


הפסח של אברהם אבינו
בברית בין הבתרים גילה הקב"ה לאברהם אבינו את גלות מצרים ואת הגאולה. חכמינו אמרו (מדרש תנחומא בא פרק ט) שהברית הזאת עם אברהם הייתה בליל פסח: "בט"ו בניסן נגזרה גזירה ונדבר עם אברהם אבינו בין הבתרים, בט"ו בניסן באו מלאכי השרת לבשרו על יצחק, בט"ו בניסן נולד יצחק, בט"ו בניסן נגאלו ממצרים בט"ו בניסן עתידין להגאל משעבוד גליות. 'ויהי מקץ שלשים שנה' – קץ אחד לכולם".
עוד אומר המדרש כי בברית בין הבתרים אלוקים לא הסתפק בכך שהוא אמר לאברהם כמה שנים יעברו עד שהם ישתחררו, אלא אמר לו גם את התאריך: "הוא הלילה הזה לה'" – הוא הלילה שאמר הקב"ה לאברהם: בלילה הזה אני גואל את בניך! (רש"י שמות יב מב).
בשביל אברהם ליל פסח הוא תמיד תאריך מיוחד. הוא עושה ברית מילה כמה ימים קודם לכן, וביום השלישי מגיעים שלושת המלאכים. יום ברית בין הבתרים הוא גם היום השלישי למילה. ברגעים אלו אומר אברהם לשרה להכין מצות לאורחים הללו לרגל חג הפסח, אף שעדיין לא ירדו ישראל למצרים ובוודאי לא יצאו משם.

הפסח של יצחק אבינו

אחרי כמעט מאה שנים של ציפייה, יצחק נולד בליל פסח. יצחק אבינו חוגג את היום הזה במיוחד גם בגלל שזהו יום הולדתו וגם בגלל שזו המסורת של בית אבא. המסורת הזאת כל כך השתרשה, עד שאפילו לוט מקיים אותה.
בלילה הזה, שהוא כאמור גם יום הולדת מיוחד וגם יום שבו הוא ממשיך את המסורת של אביו להקריב קרבן פסח, יצחק מתכוון לברך את עשו ובסופו של דבר מברך את יעקב. על כך שאותו יום ערב פסח היה לומדים מהמילים "שני גדיי עזים", וכך מביא רש"י (בראשית כז ט) בשם פרקי דרבי אליעזר: "וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק? אלא פסח היה. האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים".

הפסח של יעקב אבינו

בלילה הזה מקבל יעקב את הברכות אחרי שהוא מתעטף בבגדי אדם הראשון. "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹקִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ: יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲוֻ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ". כל זאת קורה מאות שנים לפני הירידה למצרים, ובוודאי לפני היציאה משם. אבל הימים הללו מסוגלים ליציאה, וכל מה שהאבות עושים הוא לחגוג את העתיד.
גם אנחנו עושים את ליל הסדר מתוך תפילה לעתיד. והרי הובטח לנו "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". וכשם שהגאולה ההיא הייתה בנסים גמורים, כך תהיה בע"ה הגאולה העתידה במהרה בימינו. אמן.

סיפורים על הרב זצ"ל

זהירות מחמץ לעצמו
סיפר רופא השיניים של הרב, כי בכל ערב פסח היה הרב זצ"ל מגיע למרפאת השיניים שלו לניקוי שיניים. הוא היה מבקש ממנו לבדוק בכל החורים והסדקים של הפה, אם לא נשאר שם חמץ. חומרה זו הרב היה נוהג בעצמו ולא אומר כן לאחרים.
כל זה כי רבנו יוסף חיים זיע"א, בעל הבן איש חי, סיפר כי היה פעם תלמיד חכם שניקה היטב את כל הבית ולא ניקה את שיניו כדבעי. בעת שאכל מצה בליל הסדר, יצאה חתיכת חמץ שהייתה תקועה בין שיניו ונאכלה עם המצה המהודרת. בלילה בשנתו הוא ראה בחלום את פירור החמץ שאכל בליל פסח והיה בצער גדול על כך. על כן היה הרב נזהר בכך ביותר.

זהירות מחמץ לאחרים

סיפר הרב שלמה בן אליהו, רב מטה אשר: הרב בנימין אביעד ז"ל היה הרב האזורי של אזור שפיר, ובמסגרת עבודתו היה גם ממונה על הכשרות במפעל "סוגת". המפעל ייבא אורז מחו"ל הנקרא "אורז בן רגע". אורז זה עבר את כל הבדיקות והאישורים המתאימים והובא למפעל. כדרכו בכל נושא, התייעץ הרב אביעד עם מורו ורבו הרב מרדכי אליהו זצ"ל גם בנושא זה, והרב אמר לו לא לאשר את האורז לפסח.
המפעל המציא אישורי כשרות שונים לאורז לפסח, אבל הרב עמד על דעתו שאין לאשר את האורז הזה לפסח כלל. לא הייתה למפעל ברירה והוא השאיר את האורז בשקים מחוץ למפעל. לאחר כשבועיים שהאורז נמצא בחוץ תחת השמש, הורגש ריח חריף של ריקבון והאורז הצהיב. מבדיקת מעבדה התברר כי האורז היה מצופה בשמן נבט חיטה, שהוא חמץ גמור.

ונאכל שם מן הפסחים

סיפר הרב זצ"ל: חכם צדקה הזקן הקשה על מה שאומרים בליל הסדר בהגדה "מצה ומרור כהלל שהיה כורכן ואוכלן, לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו" – הרי פסוק זה נאמר על פסח שני ולא על פסח ראשון, אם כן מה מקומו בליל הסדר בזמן פסח ראשון? וענה חכם צדקה שיש על קושיה זו אלף תירוצים, אבל הוא עונה שהיות שאנו כבר בליל הסדר ואין לנו קרבן פסח בלילה זה, אנו מתפללים לה' שנזכה שאכן לפחות בפסח שני השנה נזכה לקיים אכילת קרבן פסח עם מצה ומרור, ולכן אומרים דווקא פסוק זה הנאמר על פסח שני. הרב השיב לו שיש שאלה גדולה לרב החיד"א בספרו "יוסף אומץ", מה הדין אם יבוא משיח בימים שבין פסח ראשון לשני, האם עושין אז פסח שני או לא? כלומר, האם דווקא כאשר היה פסח ראשון אז יש תשלומין בפסח שני למי שלא עשה, או שפסח שני עומד בפני עצמו גם ללא פסח ראשון? והחזיר חכם צדקה לרב: אז יש לך עוד קושיה, אבל זה ההסבר. והרב, מתוך ציפייתו הגדולה לגאולה, היה מזכיר בכל שנה ספק זה של החיד"א לפני פסח שני, ומסיים תמיד: בעזרת ה' יבוא המשיח לפני פסח שני ונשאל אותו מה לעשות.
(מתוך "באור פניך", הרב חיים בן-שושן)
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il