1 בכל דור מהפכה חדשה!
סיפור יציאת מצרים אינו רק מאורע שהיה לאבות אבותינו בעבר הרחוק, אלא זה מאורע שהשפעתו נמשכת על כל הדורות כולם, ועל כל יחיד ויחיד בכל דור ודור. שהרי יציאת מצרים היא מקור גדולתם של ישראל, מתוך בחירת ד' אותם לעמו. ממנה כל משמעותו של עמנו והיא התוותה לנו את הדרך שבה אנו הולכים ואת הגדלות של כל מעשינו. כשחכמים אומרים: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", כוונתם שכל אחד ואחד חייב להבין שכל מציאות עם-ישראל בנויה על יציאת מצרים וכל הנעשה אתנו וכל מה שאנו עושים נובע מיציאת מצרים.
דור יציאת מצרים היה דור של גאולה, דור של מהפכה. מהפכה אלוקית גלויה של יציאת מצרים וישראל שותפים לה כשנענו לצו ד'. כך כל דור צריך לראות את עצמו לא רק כממשיך בעלמא של הדורות הראשונים, לא רק כשומר על הקיים, אלא כאילו הוא יצא ממצרים, דור של חידוש, דור של מהפכה בהיותו שומע ומקבל את צו ד', "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", ו"המלמד תורה לעמו ישראל" ו"בת קול יוצאת בכל יום מהר חורב" (שמות רבה מא, ז). זהו הביאור המיוחד לדורנו באמירה: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

יציאת לחירות – בכל שנה!
מובן נוסף לדברי חכמים: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" הוא שכאשר אדם יושב בליל הסדר ומספר ביציאת מצרים לבניו, הרי הוא צריך לראות ולהרגיש שכאילו הוא מספר על מה שקרה לו בעצמו. וזאת מפני שביציאת מצרים לא הייתה רק השתחררות מעבדות חיצונית, אלא ביציאת מצרים יצאנו לחרות עולם. ביציאת מצרים נטעה בנו נשמה חדשה חופשית, בת חורין שטבועה בה התכונה האלוקית וכל נשמות ישראל שבכל הדורות יצאו ביציאת מצרים לחרות עולם. וכמו שאמרו חז"ל, שכל נשמות ישראל שבכל הדורות היו במעמד הר סיני, כן כל נשמות ישראל יצאו ממצרים לחרות עולם.
זאת ועוד. בכל שנה ושנה בליל התקדש חג הפסח, בליל הסדר, מתחדשת אותה הארה האלוקית שהייתה אז ביציאת מצרים. אמנם ההארה הזו עמוקה ופנימית מאוד, בלתי מורגשת בחושים הגלויים. השכל לא מזהה את ההופעה הפנימית הזו, הרגש לא חש בצורה מוחשית את הגודל המתגלה. רק אנשים מיוחדים בעלי כוחות רוחניים עמוקים היודעים להאזין לקול הנשמה הפנימית שבתוכם הם יודעים ומרגישים את ההתחדשות ההארה שהייתה אז ביציאת מצרים. לכן אמרו חכמים: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", כי אכן בתוך תוכו, בנשמתו הפנימית, מבזיקה הארה עליונה הפועלת עליו ומעלה אותו.
יש המשיבים מטעם זה על שאלת הראשונים: מדוע אין מברכים ברכת המצות על אמירת הגדה של פסח? שהרי כמו שיש ברכה לפני כל מצוה, כך הייתה צריכה להיות ברכה אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לספר ביציאת מצרים! אלא מפרשים, מפני שעיקר מצוה זו אינה הגדה בפה, אלא עיקרה הוא ההבנה וההרגשה והחוויה הפנימית. כלומר העיקר הוא מה שקורה בלב ועל דברים שבלב אין ברכה (גבורות ה' למהר"ל, פרק סב). אין סיפור ההגדה כשאר מצוות. הוא אינו כמצות תלמוד-תורה שאדם מקיים גם אם הוא לא מבין את מה שהוא קורא, וכן מצוות מקרא מגילה, אדם יוצא ידי חובתו גם אם אינו מבין את הכתוב בה, וכן אמירת הלל. מה שאין כן הגדה של פסח, עיקר המצווה להבין לדעת להרגיש לכוון להרגיש את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. ולכן אין ברכה על ההגדה. כי סיפור ההגדה צריך להיות ספונטני מתפרץ מעומק הלב חי. לא רק חוקה ומסגרת של אמירה, אלא תחושה מחודשת של הגאולה ויציאת מצרים של אז, כאילו היא עכשיו - זה עניינו של ליל הסדר.

בשבילי הייתה יציאת מצרים
כל אדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ויותר מכך, האדם צריך לחשוב שיציאת מצרים הייתה בעבורו, כי הוא דמות מיוחדת שעדיין לא הייתה בעולם והוא בא לעולם לתת פן מיוחד בעבודת ד'. והרי בשביל שעם-ישראל יעבוד את עבודת ד' הייתה יציאת מצרים. לכל דור יש את היעוד שלו, בכל דור חדש מתגלה יותר הערך של יציאת מצרים. מתגלה עד כמה ארוכה השפעתה של יציאת מצרים שנמשכת ונמשכת עוד ועוד. כל תוספת בעבודת ד' זו תוספת של חרות של יציאה משעבוד ומצמצום זו יציאת מצרים ממש. "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

---