הנין בן החודשיים שלי בא לבקר אותי במוצאי שבת שעברה. מטבע הדברים, הוא הביא אתו לביקור את הוריו, אבל הוא היה אורח הכבוד, מרכז כל תשומת הלב הדורית. הוא לא יזכור את הביקור הזה, מפני שהזיכרון מתחיל אחרי הלידה, ולמרבה הצער, לעתים קרובות גם מסתיים עוד לפני המוות. למרות כל זאת, לסבא רבה וסבתא רבתה, ביקור מהדור הרביעי של המשפחה הוא אירוע בעל חשיבות ומשמעות.
לאדם כמוני, שגדל בתקופה שבה מעטים מאוד מבני גילי ראו או הכירו את הסבים והסבתות שלהם, זה באמת נס שזכיתי לראות ולהכיר כה רבים מניניי. תוחלת החיים התארכה באופן משמעותי בעשורים האחרונים עם הקידמה הטכנולוגית והטיפול הרפואי. התוצאות מתבטאות באפשרות לראות ולהכיר דורות במשפחה שהדור של הוריי לא חלם עליהם אפילו.
בגלל אריכות הימים הזאת והאפשרות שהיא מעניקה לנו לראות דורות רבים במשפחה, אדם היום רואה פרק חיים שמשתרע על פני עשרות שנים ולעתים אפילו יותר ממאה שנים. במונחים של העם היהודי, אין ספק שזה עניין חשוב ומשמעותי, מפני שהחוסן של היהדות תמיד היה תלוי בהמשכיות ובמסורת המשפחתית.
היכרות עם העבר, המסורות, ההישגים והכישלונות של המשפחה היא מהות החיים היהודיים והסוד לקיומו של העם היהודי. להתפרקות וההתמעטות של המשפחה ושל הקשרים בין הדורות - שנובעים מנישואים בגיל מאוחר או הימנעות מנישואים, משיעור ילודה נמוך מאוד ומנסיעות והיעדר שורשים של הדור הצעיר – היה חלק בהיעלמותה ההדרגתית של החברה היהודית הלא-אורתודוכסית בתפוצה, ובמידה פחותה גם כאן, בישראל.
בלי התמיכה של החינוך המסורתי ואורח חיים יהודי הסיכוי לראות דורות של יהודים במשפחה הולך ומתמעט.
הדורות המבוגרים הם, ובצדק, בנק הזיכרון לדורות הבאים. על אף שהדורות המבוגרים יותר אולי זוכרים אירועים ואנשים מבעד לערפל של נוסטלגיה ודעות סובייקטיביות, בכל זאת הם משמשים מאגר חיוני וייחודי להכוונה, ידע והשראה לדור הצעיר שרק מתחילים את הרפתקאות החיים.
התורה מדגישה את הקשר שבין הדורות בכל הנוגע למסורת היהודית, ואולי מה שחשוב מזה, גם במה שנוגע לייעוד היהודי. בחיים היהודיים יש ל"דע מאין באת" משמעות רחבה יותר מזו שמוצגת במסכת אבות. זאת מעין קריאת גיוס של היהדות.
הדורות הקודמים הם מעין חשבון בנק שממנו הדורות הבאים יכולים למשוך קיום וכוח. אך כדי שיוכו להשתמש בו, הם צריכים להכיר את שם הבנק ואת מספר החשבון שבו מופקד האוצר הזה. את זה הם יכולים ללמוד רק באמצעות קשר אישי בין הדורות במשפחה.
זהות עצמית וערך עצמי, מרכיבים חיוניים לאישיות תורנית בריאה, הם דברים שהקשר הבין דורי הזה יכול לתרום להם עד מאוד. הם באים מהיכרות עם העבר וחלום על העתיד. במובן זה הדור הקודם והדור החדש שלובים זה בזה ביחסים סימביוטיים לעד.
אחדים מהנינים האמריקנים שלי ניצלו את כספי האפיקומן שהם קיבלו ממני כדי לרכוש את האופניים או התלת-אופן הראשונים שלהם. הוריהם הבטיחו לי שכאשר הם עולים על כלי הרכב האלה, הם זוכרים את תפקידי בניידות החדשה שמצאו. אולי כשהם יתבגרו ויחכימו, הם גם יקראו את ספריי ויאזינו להרצאות המוקלטות שלי. אדם יכול רק לקוות, לא?
על כל פנים, החיים לא צריכים להיות הקשר היחיד בין הדורות. על אף שהייתי בקושי בן עשר כשסבי הלך לעולמו, הוא נשאר בשבילי מקור השראה ומודל לחיקוי כל חיי. היכולת לשרוד את המעבר מדור לדור היא תכונה חיונית לקיום היהודי. הזיכרון הוא רק חלק אחד שמוביל להישג הזה. חלק נוסף הוא הרצון של האדם להכיר את העבר, את המורשת ואת אילן היוחסין שלו.
התורה מדגישה את אילן היוחסין בתחומים רבים ובענייני הלכה. העבר לא יכול לקבוע את העתיד או להבטיח אותו, אבל הוא בהחלט יכול להשפיע על ההתפתחויות ועל האירועים שיהיו בו. לכן ההשפעה של הדורות המבוגרים, השפעה חיובית שבאה עם אהבה ותשומת הלב, בונה עתיד יהודי. זאת גם המתנה הטובה ביותר שהדור המבוגר יכול להעניק לדור הצעיר בתחילת דרכו. כשאדם זוכה לראות את הדורות הבאים שלו ולקיים איתם קשר הדדי, זה אחד הניצחונות הגדולים ביותר בחיים.