בפרשתנו מצינו "וַיִּהְיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת הָיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים" (שמות ל"ז ט). המדרש מסביר "איש אל אחיו. להראות לישראל חיבה יתירה שהקב"ה חיבבם" (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק כה ד"ה והיו הכרובים). לפי זה הכרובים על הארון, המוצב בקדש הקדשים, המביטים זה בפני זה הם ביטוי מוחשי ליחס בין "השכינה" ו"כנסת ישראל". יחס זה מתואר במגילת "שיר השירים" שגם היא הוגדרה בפי רבי עקיבא "קדש קדשים" (תנחומא פרשת תצוה סימן ה). שלמה המלך בנה את המקדש על פי ההוראות שקיבל דוד במגילת המקדש, מידי שמואל "וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים וּבֵית הַכַּפֹּרֶת... וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הַכְּרֻבִים זָהָב לְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק:...הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְקֹוָק עָלַי הִשְׂכִּיל" (דברי הימים א כ"ח יא-יט). יש כאן התייחסות לתוספת כרובים, אבל לא לאופן הצבתם. במסגרת תאור בנין בית המקדש בפועל אנו מוצאים:
"וַיַּעַשׂ בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כְּרוּבִים שְׁנַיִם מַעֲשֵׂה צַעֲצֻעִים וַיְצַפּוּ אֹתָם זָהָב: וְכַנְפֵי הַכְּרוּבִים אָרְכָּם אַמּוֹת עֶשְׂרִים כְּנַף הָאֶחָד לְאַמּוֹת חָמֵשׁ מַגַּעַת לְקִיר הַבַּיִת וְהַכָּנָף הָאַחֶרֶת אַמּוֹת חָמֵשׁ מַגִּיעַ לִכְנַף הַכְּרוּב הָאַחֵר:...כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים הָאֵלֶּה פֹּרְשִׂים אַמּוֹת עֶשְׂרִים וְהֵם עֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם וּפְנֵיהֶם לַבָּיִת" (דברי הימים ב ג' י-יג).

יש הבדלים גדולים בין כרובי משה לכרובי שלמה שבאים לידי ביטוי בנקודות הבאות:
1. כרובי משה הם חלק מהכפורת שמשמשת ככיסוי לארון, כרובי שלמה עומדים על רצפת קדש הקדשים.
2. כרובי משה עשויים זהב טהור כמקשה אחת עם הכפורת, כרובי שלמה עשויים עצי שמן מצופים בזהב.
3. כרובי משה קטנים וסוככים על הארון שאורכו היה אמתיים וחצי, כרובי שלמה גדולים מאוד ומוטת כנפיהם מגיעה לעשרים אמה.
4. כרובי משה הם חלק מכלי המשכן, כרובי שלמה הם חלק מהבנין עצמו.
5. כרובי משה פניהם איש אל אחיו, כרובי שלמה פניהם לבית.

ננסה להבין את ההבדל האחרון. הגמרא מבררת זאת "רבי יוחנן ור' אלעזר, חד אמר: פניהם איש אל אחיו, וחד אמר: פניהם לבית. ולמ"ד פניהם איש אל אחיו, הא כתיב: "ופניהם לבית"! לא קשיא: כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. ולמ"ד ופניהם לבית, הא כתיב: "ופניהם איש אל אחיו"! דמצדדי אצדודי; דתניא, אונקלוס הגר אמר: כרובים (דברי הימים ב' ג') מעשה צעצועים הן, ומצודדים פניהם כתלמיד הנפטר מרבו" (תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צט עמוד א). את הדעה הראשונה מסביר הרשב"ם (שם) כך: גם כרובי משה וגם כרובי שלמה נבנו לכתחילה כש"פניהם איש אל אחיו" אבל אם ישראל לא היו עושין רצונו של מקום, בדרך נס היו משנים ארבעת הכרובים את מצבם והיו פונים אל הבית. לפי הדעה השניה ארבעת הכרובים פנו הצידה, כלומר גם איש אל אחיו וגם לבית. לא ברור לפי דעה זו מדוע נכתבו הדברים בדרך זו וכיצד ידעו בימי בית ראשון (ספר דברי הימים נכתב על ידי עזרא הסופר) כיצד עמדו הכרובים. לפי שתי הדעות קשה, מניין לנו שארבעת הכרובים עמדו באותו האופן. לכן יתכן ואפשר להציע דרך נוספת בהבנת הנושא. פני כרובי משה היו איש אל אחיו, כלומר פנימה. לפי זה, הדרך להגיע להשכנת שכינה היא בהתרכזות פנימה אל הקדש תוך התעלמות מהעולם הסובב. כל פזילה החוצה משמעותה ירידה בכיוון עולם החומר. לעומת שיטה זו, מציע שלמה בחכמתו (וראה שלמה בחכמתו מה שראה יחזקאל בנבואתו-רד"ק מלכים א ז' לג) דרך אחרת. אפשר להיות בקדש הקדשים ולפנות החוצה-אל הבית. בשיטה זו גם עולם החול הוא קדש, ההתעלות שמקורה בקדש מאפשרת קידוש גם של העולם החומרי.

הבה נאחל לעמנו, כי גם הבוחרים בדרך הראשונה וגם הבוחרים בדרך השניה יצליחו במשימתם-השכנת השכינה.