בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • מגילת רות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

מגילת רות תשע"ג

undefined

הרב דב בערל וויין

סיון תשע"ג
3 דק' קריאה
חג השבועות אורב בשמחה מעבר לפינה, ואני הקדשתי זמן לקרוא שוב את מגילת רות הקדושה. המגילה, שאותה נהוג לקרוא בבתי כנסת בחג, ניחנה באיכות סיפורית מדהימה ובתיאור חריף ומרתק של הדמויות הראשיות.
אך האיכות המוסרית והאידיאליסטית של המגילה, בייחוד כפי שהיא משתקפת דרך הפריזמה של ההגות והפרשנות של חכמי המדרש והתלמוד ושל מפרשים מאוחרים יותר, היא זו שמעניקה למגילה הזאת את הרלוונטיות והחשיבות העל-זמנית שלה. זאת מגילה על חורבנה של משפחה ועל שיקומה, על נאמנות לזולת ועל אינטרס עצמי, על תקווה ואמונה ועל ייאוש ובדידות.
היא כל כך אנושית בתיאור האירועים והאנשים עד שכל מי שקורא אותה מסוגל להזדהות עם הסיפור ולשאוף לשלב את גדולתה בהתנהגות שלו עצמו. המגילה, שאותה חיבר הנביא שמואל, מדברת לכל אחד ואחד מאתנו על בסיס אישי מפני שזה מה שהיא אמורה לעשות.
הגיבורה של הסיפור היא נעמי, אלמנה, אם שכולה, מוכת עוני ומנודה מהקהילה שזוכרת לה רק את מעמדה המיוחס בעבר ונוטרת לה טינה על נטישת ארץ ישראל בשעת מצוקה ומשבר. באמצעות רות גם נעמי תזכה לגאולה ולשיקום ולהשבת מעמדה כאחת האמהות החשובות של עם ישראל.
הסירוב העקשני של רות לנטוש את חמותה לגורלה מבטיח את מקומה כאימא של משפחת המלוכה היהודית. רות, שהייתה במקור נסיכה פגאנית, הגיעה לגדולה מחוץ למחנה ישראל. עכשיו, באמצעות נוכחות נעמי והדוגמה האישית שהיא נותנת, רות מוצאת את עצמה כשגורלה קשור קשר בל יינתק לגורל עם ישראל ולאלוקי ישראל.
היא מנצלת את הפתיחות של היהדות כלפי זרים, גרים וחלשים ומסרבת להירתע מהעלבונות וחוסר הרגישות של יהודים אחדים שבהם היא נתקלת. היא איבדה את גאוותה ואת יהירותה, את גינוני המלכות החיצוניים ואת העושר, אבל היא זכתה בשכנוע פנימי עמוק, בחתירה עיקשת למטרה ובחזון של הגשמה ותקווה.
אך כפי שקורה לא פעם בחיים, אדם לא יכול להשיג הישגים כאלה לבדו. תמיד יש צורך בשותף. ושותף מפתיע לדרמה הזאת בחייה של רות הוא בועז, מנהיג ישראל, שגם הוא אלמן ובודד ומחפש את ההגשמה והנצחיות שלו בחיים. יחד רות ובועז יוצרים עתיד יהודי לעולמי עד, גם אם ברגע הנישואים שלהם הם ערים רק לצרכים שלהם ולאושר הפרטי שלהם.
דומה שנעמי מבינה טוב יותר את החשיבות האמיתית של האיחוד ביניהם, ולכן כשנולד ילד לרות ובועז, נשות בית לחם, שניחנו באינטואיציה אלוקית שקיבלו מהבורא, אומרות ובצדק "יולד בן לנעמי". החזון של נעמי שימש כזרז בדרמה האנושית והלאומית הזאת.
הסיפור סובב סביב פרטים קטנים ואירועים חסרי חשיבות, לכאורה. התפריט של ארוחת הצהריים הדלה שהוגשה לאישה הענייה המלקטת בשדות יהודה, הנאמנות של האישה הצעירה שמטפלת באישה המבוגרת שירדה מנכסיה, חוסר הנכונות של אדם שבדרך כלל היה טוב, עד שאפילו שמו היה "טוב", להסתכן במורת רוח של הציבור או בהפסד כספי אישי על מנת לסייע לאדם אחר – כל אלה משתלבים איכשהו במכלול של הסיפור הזה.
האזהרה של חז"ל במסכת אבות שאסור לאדם להתייחס בקלות ראש לתורה ולמעשים טובים מהדהדת בכל מגילת רות ואירועיה. ההשלכות השליליות על האדם בעקבות נטישת ארץ ישראל ועם ישראל מוצגות במפורש בסיפור הזה ובדברי כל המפרשים למגילת רות.
לטוב או לרע, היהודי הפרטי קשור לגורל של העם היהודי כולו ולגורל ארץ ישראל. אנשים גדולים המיטו על עצמם חורבן רק מפני שלא הבינו שהנוחות והרווחה האישית שלהם אינן תמיד הדבר החשוב ביותר מול רצון האל וגורל הקהילה היהודית. הדרך של נעמי חזרה לבית לחם היא ארוכה וכואבת, אבל נעמי מודעת לטעויות שעשתה ונחושה בדעתה, באמצעות רות, לתקן אותן. זה בעצם המסר החשוב והאמיתי של המגילה הקדושה הזאת.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il