ספר בראשית מגיע לסיומו בפרשת השבוע. הסיפור של בריאת העולם ושל התפתחות העם היהודי ממשפחה אחת לאורך כמה דורות עם התמדה ועקשנות של האבות והאמהות הגדולים שלנו, מגיע כעת לסיומו.
זה מעלה שוב את השאלה שמציג רש"י בפירושו לתחילת ספר בראשית: מדוע התורה, שהיא בעיקרה ספר של מצוות והלכות, לכאורה, טורחת לספק לנו תיאור מפורט של הבריאה וממשיכה אחריה בסיפור משפחתי? למה הידע האנקדוטי הזה, לכאורה, על חייהם של אבותינו, צריך להיות חלק מהתורה הנצחית? ואיך הוא משפיע על הקיום של העם היהודי בכל הדורות?
בתשובה לשאלת הרלוונטיות הזאת, חז"ל אומרים שהאירועים שקרו לאבותינו הם סימן לאירועים שעתידים לקרות לצאצאים שלהם. אך פעמים רבות קשה לדורות מאוחרים לראות את הקשר הזה, חוץ מאשר באופן הכללי ביותר של חזרה היסטורית של נסיבות.
ספר בראשית, שהוא חלק נכבד מאוד מכל התורה שבכתב, איננו מכיל כמעט מצוות. החומש הזה הוא בעצם סיפור שעוקב אחרי קורותיה של משפחה אחת – שמונה 70 איש בסוף – ואחר הקשיים שהמשפחה הזאת נתקלת בהם במשך הדורות. אם כך, מה המסר העיקרי לנו, לאנשים שחיים בעולם כל כך שונה ובמרחק אלפי שנים?
אני חושב שהמסר של ספר בראשית הוא המסר הברור: המשפחה וחשיבותה. התורה, בכוונה תחילה ובפרוטרוט, מתארת לנו כמה קשה להקים ולתחזק משפחה מלוכדת. כל אחד מהדורות שמתוארים בספר בראשית, מקין והבל ועד יוסף ואחיו, עסוק במשימה הקשה ולעתים קורעת הלב של בניית משפחה.
בחומש בראשית אין יחסים משפחתיים ללא מהמורות או בעיות. יריבות בין אחים, אלימות, תכונות אישיות שונות, סכסוכים בין בני זוג ובתוך המשפחה – כל אלה הם חלק מהסיפור התנ"כי בספר בראשית. התורה אינה מצנזרת את סיפוריה ואינה נמנעת מלהתעמת עם החולשות והשגיאות של בני האדם.
האנשים הגדולים ביותר בעמנו, האבות והאמהות, התמודדו עם קשיים גדולים בניסיון ליצור משפחות מאוחדות ומוסריות. ולמרות הקשיים, הם לא התייאשו, מפני שבלי משפחתיות חזקה אין בסיס לקיום יהודי נצחי. בכל אחת מהמשפחות שמתוארות בספר בראשית מתרחש סכסוך טרגי, ובכל זאת הרציפות המשפחתית נמשכת ומתחזקת עד שהמשפחה גדלה והופכת לעם גדול ורב השפעה.
ההתמדה בבניית המשפחה למרות כל האכזבות שכרוכות בכך היא הסיבה לספר בראשית. זה דפוס התנהגות של אבותינו המנחה ומדריך גם את הצאצאים שלנו. גם היום המשימה של בניית משפחה היא הדרך הבדוקה היחידה להבטיח את הקיום היהודי.