בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • כתובות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

מסכת כתובות

פתיחה אמונית למסכת כתובות

קיימות כמה שיטות בדברי הראשונים כיצד עושים חופה, וכן כמה מחלוקות בדברי האחרונים בפרטים שונים בהלכות חופה. נראה שכל השאלות הללו תלויות במשמעותה של החופה: חלות איסורית, חלות ממונית או מימוש קשר הקידושין בין האיש לאשה. במשמעות החופה תלוי גם הגדר המשפטי של חיוב המזונות כלפי האשה – האם זהו חיוב שחל ברגע הנישואין על כל החיים, או שזהו חיוב מתחדש בכל רגע, ונובע מעצם המציאות שהם נשואים.

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

ו' חשוון ה'תשס"ו
5 דק' קריאה 15 דק' צפיה
המאירי כותב שנהגו ללמוד את מסכת כתובות אחרי לימוד מסכת קידושין, וזאת משום ששתי מסכתות אלו עוסקות בשני שלבי הקשר בין האיש לאשה: ראשית האדם מקדש את אשתו והיא נעשית ארוסתו, ובשלב הבא הוא קונה אותה לאשה. ומסכת כתובות עוסקת בענין הנישואין.

קשר האירוסין והנישואין שבין הקב"ה לעם ישראל
בדברי הנביאים אנו מוצאים שהקשר בין הקב"ה לעם ישראל נמשל לקשר בין איש לאשה, קשר של ארוסין ושל נישואין. כך מתנבא הנביא הושע 1 על העתיד לבוא:
וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה':

ואת הפסוקים הללו מסביר המהר"ל בספרו 'נצח ישראל' 2 : 'וארשתיך לי לעולם - דברים כפשוטם, הארוסין לעתיד לבוא לא יהיו אירוסין שאחריהם תבוא הפסקה, אלא אירוסין נצחיים. 'וארשתיך לי בצדק במשפט בחסד וברחמים' - מידות אלו מבטאות את כל הצדדים של המידות, ונמצא שהקשר עם הקב"ה יהיה מכל הצדדים. 'וארשתיך לי באמונה' - זו איכות הקשר, שכן אמונה היא הדבקות. נמצא שהקשר יהיה שלם מכל הבחינות - מבחינת הזמן, הכמות, והאיכות. 'וידעת את ה'' - הידיעה היא החיבור המלא, כמו שאנו רואים בפסוק 'והאדם ידע את חוה אשתו'. לעתיד לבוא עם ישראל יהיה קשור בקב"ה וגם הקב"ה יהיה קשור בעם ישראל בקשר תמידי, מכל הצדדים ומכל עומק האמונה. זה צד האירוסין של הקשר בין הקב"ה לישראל.

מספר פסוקים קודם לכן 3 אומר הנביא הושע:
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי:

פסוק זה מתאר את בחינת הנישואין שבקשר בין הקב"ה לישראל, ועליו אמר רבי יוחנן במסכתנו 4 "ככלה בבית חמיה, ולא ככלה בבית אביה". אחרי האירוסין הכלה עדיין נמצאת בבית אביה, אמנם היא אסורה לאחרים אבל החתן והכלה עדיין לא עברו לחיות חיי משפחה יחד. "ביום ההוא תקראי לי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי", כלומר לעתיד לבוא הקשר בין עם ישראל לקב"ה יהיה קשר של נישואין, כביכול כל מה שהיה עד עכשיו היה קשר של אירוסין.
מה יתחדש לעתיד לבוא? מסביר זאת המהר"ל על פי דברי הנביא ירמיהו 5 :
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה: לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם ה':


מהי אותה ברית חדשה? הברית שהיתה לאחר יציאת מצרים היתה ברית שהקב"ה כרת עם ישראל בכח, כביכול: ה' כפה על עם ישראל הר כגיגית, וכפי שאומר ירמיהו "ואנוכי בעלתי בהם נאום ה'". מה פרוש 'בעלתי'? אפשר להבין זאת באופן חיצוני שהקב"ה כפה את ישראל להיות לו לעם, ואפשר להבין באופן פנימי יותר, שהניסים והנפלאות לא איפשרו מצב של בחירה, אי אפשר היה למרוד בהופעה האלוקית הגדולה הזו. היינו נאלצים לקבל את עול מלכות שמים, כי הקב"ה הראה לנו את כל גדלותו בניסים ונפלאות, ואי אפשר היה לחשוב אחרת. ואמנם עם ישראל הגיע בצדק למסקנה על גדלותו של הבורא ועל קבלת עול המצוות, אולם מבחינה מסוימת היתה חסרה כאן הבחירה, כי הקב"ה העמיד אותם במצב כזה שאין אפשרות לשקול אחרת.

לעתיד לבוא הקשר יהיה בהסכמה, ויבוא גם מצידם של ישראל ובבחירתם החופשית. לא יהיו ניסים והופעות גלויות, אלא עם ישראל יגיע מתוך עצמו לבקש את ה', מתוך הבנה עמוקה ופנימיות. זוהי ברית חדשה, לא בעלות אלא הסכמה הדדית.

כך אומר המדרש: "ונקבה תסובב גבר - בעולם הזה הקב"ה מחזיר על ישראל שיעשו רצונו ויעשו תשובה, אבל לעתיד לבוא עם ישראל יחזיר על הקב"ה, שנאמר ונקבה תסובב גבר". וכך גם אומר הנביא הושע בהמשך: "אחר ישובו בני ישראל וביקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים". ישראל ישובו מעצמם, מתוך תוכם, זהו קשר שבו הכלה יושבת כבר בבית בעלה, מחוברת אליו בחפץ פנימי ורצון ולא מתוך תכתיבים מבחוץ. זהו ענין הנישואין.

קשר האירוסין והנישואין שבין התורה לישראל
גם את הקשר בין עם ישראל לתורה דימו חכמים לקשר של אירוסין, כדברי הגמרא במסכת פסחים 6 "תורה ציוה לנו משה מורשה, אל תיקרי מורשה אלא מאורסה", ומטעם זה אומרת הגמרא במסכת סנהדרין 7 שגוי שלומד תורה כאילו בא על נערה המאורסה, שכן התורה שייכת רק לעם ישראל. אומר הגר"א שהתורה נעשתה מאורסת לעם ישראל במתן תורה, שהרי הדבר נלמד מהפסוק 'מורשה קהילת יעקב'; ומתי אנו עוברין לשלב של נישואין בתורה? כשאדם עוסק בתורה בפועל, אז היא יחד איתו ובתוכו. החיבור בין הלומד לבין התורה נעשה חיבור כל כך גדול, בדומה לחיבור בין איש לאשה: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" 8 . התורה והלומד אותה נעשים דבר אחד, עד כדי כך שהתורה נעשית 'תורה דיליה', כדברי הגמרא במסכת עבודה זרה 9 : "אמר רבא בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה". ולאור הדברים הללו הסבירו התוספות 10 מדוע תלמיד חכם יכול למחול על כבודו "תלמיד חכם תורתו דיליה ויכול למחול על כבודו, דשלו היא". למרות שהאנשים המכבדים אותו לא עושים זאת בגלל האישיות הפרטית שלו אלא בגלל התורה שבו הוא יכול למחול על כבודו, כי התורה נעשית התורה כביכול שלו.

וכשם שלעתיד לבוא תתחדש בחינה חדשה של נישואין בקשר בין עם ישראל לקב"ה - כך גם תתחדש בחינה חדשה של קשר בין ישראל לתורה, שלעומתה כל מה שהיה לפניה יהיה לעתיד לבוא בבחינת קשר של נישואין, כך גם הקשר עם התורה.

למדנו כי הקשר בין עם ישראל לתורה הוא קשר כפול - קשר של אירוסין וקשר של נישואין. והנה, גם כאן תתחדש לעתיד לבוא בחינה חדשה של נישואין, שלעומתה כל מה שהיה לפניה נחשב 'קשר של אירוסין', וכפי שממשיך הנביא ירמיהו לבאר את ענין הברית החדשה:
כִּי זאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם ה' נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֳּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם:

על המילים "נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה" אומרים חז"ל, שישראל ילמדו תורה ולא ישכחו. בעולם הזה אדם לומד תורה ושוכח אותה, אולם לעתיד לבוא "ונתתי את תורתי בקרבם". כששוכחים את דברי התורה - נראה שהתורה היא מבחוץ, היא כתובה 'על גבי', ולכן היא יכולה להימחק. לעומת זאת, כשהתורה היא "בקרבם", חלק מתוכו של דבר - כבר אין אפשרות של שכחה. זהו מצב של נישואין, של התחברות מלאה בין ישראל לתורה.

ברכת התורה
וכשם שכאשר נכנסים לחופה יש לברך את ברכת הנישואין, ו"כלה בלא ברכה אסורה לבעלה", כך גם התורה אסורה ללא ברכה. אל התורה צריך לגשת מתוך הכרה בערכה, וזהו ענינה של ברכת התורה - ברכת המצות וברכת השבח, לזכור את ענינה הגדול של התורה, לזכור שכאשר אנו עוסקים בתורה אנו עוסקים בדבר ה', מתחברים וקולטים את דבר ה' המדבר אלינו. וככל שגדול היחס לערכה של התורה לקדושתה ומעלתה כך קניינה יותר שלם.

המשלת הקשר שבין עם ישראל לקב"ה והקשר שבין עם ישראל לתורה לקשר שבין איש לאשה - מלמדת על גודל ערכו של הקשר הזה. מתוך הדברים הללו נפנה ללימודה של מסכת כתובות, העוסקת במסגרת המאפשרת את קיומו של קשר הנישואין.


^ 1 פרק ב, כא-כב.
^ 2 פרק מ"ז.
^ 3 פסוק יח.
^ 4 דף עא ע"ב.
^ 5 פרק ל, פסוקים ל-לג.
^ 6 מט ע"ב.
^ 7 נט ע"א.
^ 8 בראשית ב, כד.
^ 9 יט ע"א.
^ 10 סנהדרין יט ע"א, ד"ה ינאי.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il