בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ספר הכוזרי
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

כ"ג סיוון תשע"ג

מאמר רביעי ט"ז- י"ז

למדנו ששם הויה נובע מתוך המפגש הבלתי אמצעי של עם ישראל עם דבר ה'. מדבר זה ניתן ללמוד שהתורה מתאימה לכל כוחות החיים ולא רק לשכל, שהרי כל כוחות הנפש נפגשו עם דבר ה'. מתוך כך מבין המלך כיצד חי אברהם אבינו חיים של מסירות נפש לדברי הקב"ה, לעומת פילוסופים שאצלם ההבנה היא בעיקר בשכל אך לא באה לידי ביטוי בשאר תחומי החיים.

undefined

בשביל הנשמה

כ"ג סיוון תשע"ג
3 דק' קריאה
טז אָמַר הַכּוּזָרִי: כְּבָר הִתְבָּאֵר לִי הַהֶבְדֵּל בֵּין 'אֱלֹהִים' וְ'ה'', וְהֵבַנְתִּי מַה בֵּין אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אַרִיסְטוֹ, וְשֶׁה' יִשְׁתּוֹקְקוּ אֵלָיו הִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁבְּטַעַם וּרְאִיָּה, וֵאלֹהִים יִטּוּ אֵלָיו בְּהֶקֵּשׁ, וְאוֹתוֹ הַטַּעַם יָבִיא אֵת מִי שֶׁיַּשִּׂיגוֹ לִידֵי מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ בְּאַהֲבָתוֹ וְהַמִּיתָה בַּעֲבוּרוֹ, וְזֶה הַהֶקֵּשׁ יַרְאֶה שֶׁחַיָּבִים לְגַדֵּל אוֹתוֹ, כֹּל עוֹד לֹא יַזִּיק הַדָּבָר וְלֹא נִסְבֹּל בִּגְלָלוֹ טֹרַח. וְאֵין לְהַאֲשִׁים אֵת אַרִיסְטוֹ אִם זִלְזֵל בְּמַעֲשֵׂי הַחֻקִּים, הוֹאִיל וְהָיָה מְסֻפָּק אִם יוֹדֵע זֹאת הָאֵל.
יז אָמַר הֶחָבֵר: וּבְצֶדֶק סָבַל אַבְרָהָם מַה שֶּׁסָּבַל בְּאוּר כַּשְׂדִּים, וְאַחַר כֵּן הַיְּצִיאָה מֵאַרְצוֹ, וְאַחַר כֵּן הַמִּילָה, וְאַחַר כֵּן שִׁלּוּחַ יִשְׁמָעֵאל, וְאַחַר כֵּן עֲקֵדַת יִצְחָק, הוֹאִיל וְרָאָה מַה שֶּׁרָאָה מִן הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי בְּטַעַם, לֹא בְּהֶקֵּשׁ, וְרָאָה שֶׁאֵין דָּבָר נֶעֱלָם מִמֶּנּוּ מִפְּרָטֵי בְּרוּאָיו, וְרָאָהוּ גּוֹמֵל אוֹתוֹ עַל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים לְשַׁעְתָּם, וּמַדְרִיכוֹ בַּדֶּרֶך הַיְּשָׁרָה, עַד שֶׁלֹּא יַקְדִּים וְלֹא יְאַחֵר אֶלָּא בִּרְשׁוּתוֹ, וְאֵיך לֹא יְזַלְזֵל בְּהֶקֵּשָׁיו הַקְּדוּמִים, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ הַחֲכָמִים ז"ל בְּ"וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה", "אָמַר לוֹ צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ", כְּלוֹמַר שֶׁצִּוָּהוּ לַעֲזֹב חָכְמוֹתָיו הַהֶקֵּשִׁיּוֹת כְּחָכְמַת הַכּוֹכָבִים וְזוּלָתָהּ, וִיקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֲבוֹדַת מִי שֶׁהִשִּׂיג בְּטַעַם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'". וּבְצֶדֶק נִקְרָא ה' 'אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל', מִפְּנֵי שֶׁהָרְאִיָּה הַזֹּאת נֶעְדֶּרֶת מִזּוּלָתָם, וְנִקְרָא 'אֱלֹהֵי הָאָרֶץ', מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהּ סְגֻלָּה בַּאֲוִירָהּ וּבְאַדְמָתָהּ וּבְשָׁמֶיהָ עוֹזֶרֶת לָזֶה, עִם הַתְּנָאִים אֲשֶׁר הֵם כַּעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה וְהַהֲכָנָה לְהַצְמָחַת הַמִּין הַזֶּה. וְכֹל הַנּוֹהֲגִים לְפִי הַחֹק הָאֱלֹהִי הוֹלְכִים אַחֲרֵי בַּעֲלֵי הָרְאִיָּה הַזֹּאת, וְתִבְטַח נַפְשָׁם בְּקַבָּלָה מֵהֶם, עִם תְּמִימוּת דִּבְרֵיהֶם וָעֳבִי מִשְׁלֵיהֶם, מַה שֶּׁלֹּא תִּבְטַח בְּקַבָּלָה מֵהַפִילוֹסוֹפִים עִם דַּקּוּת דִּבְרֵיהֶם וִיפִי סֵדֶר חִבּוּרֵיהֶם וּמַה שֶּׁרוֹמֵז עֲלֵיהֶם מִן הַמּוֹפֵת, אֲבָל אֵין הַהֲמוֹנִים הוֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם, כְּאִלּוּ נָחָה רוּחַ הָאֱמֶת עַל הַנְּפָשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "נִכָּרִים דִּבְרֵי אֱמֶת". ___________________________
השתוקקות שבטעם – השתוקקות שמקורה בחוויה. לגדל אותו – לשבח ולרומם את ה'. לא יזיק – לאדם העובד. לא יקדים ולא יאחר – אברהם במעשיו. עוזרת לזה – לראייה הנבואית. התנאים – המצוות. בעלי הראיה – הנביאים. עם תמימות דבריהם וכו' – למרות שאין דברי הנביאים חריפים כדברי הפילוסופים, ואין חידוד במשליהם. הנפשות – של ההמון.



ביאורים
מלך כוזר מקבל את דברי החבר ומסכם ששם "אלוהים" והשגתו הוא על ידי השכל. וידיעתו אינה מעוררת את האדם לפעול.. לעומת זאת שם ה' מעורר את האדם ומביא אותו לידי השתוקקות ודבקות ואליו אפשר להגיע רק באמצעות הנביא והנבואה.
החבר מחזק את דברי מלך כוזר ואומר שהנה באמת מצאנו שמי שיידע את ה' ימתקו לו הצרות המגיעות לו בהקשר של העבודה. אברהם אבינו התנסה בעשרה ניסיונות בשל אמונתו. נזרק לאש באור כשדים, עזב את מולדתו, מל את עצמו וכו' כל זה מפני שידע את ה', לא רק במסקנה שכלית אלא הגיע לדרגת זיכוך שידע את ה'. רק ידיעה זו נתנה בו את הכוח לעמוד בכל הניסיונות הקשים שעבר. על זה נאמר "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה' " [תהילים לד]. הטוב שבידיעת ה' מגדיר לאדם את כל חייו כטובים. שם ה' נקרא גם 'אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל' כי זו תכונה ישראלית מיוחדת שמאפשרת להשיג את ה', לחיות את עבודת ה' מבפנים. כך גם נקרא 'אֱלֹהֵי הָאָרֶץ' (ארץ ישראל), זאת כי ישנה תכונה מיוחדת לארץ ישראל שמאפשרת את הנבואה וגילוי שם ה' המלא דווקא בה. השגת שם ה' זוהי החוויה השלמה ביותר שאדם יכול לחוות, ממש "לחיות" את האמת ולא רק לדעת אותה ידיעה סתמית. עובדה היא, שאין ההמונים מקבלים את הסברי אנשי החכמה והפילוסופים אף-על-פי שהספרים שלהם מסודרים ומדוקדקים. לעומת זאת ההמונים מקבלים את דברי הנביא ושליחיו אחריו וכבר חז"ל אמרו "נִכָּרִים דִּבְרֵי אֱמֶת". ההמון יש לו חוש בריא לקבל את דברי הנביא ולא את דברי הפילוסוף, הוא 'רואה' שהם יותר אמיתיים.

הרחבות
הכרת אברהם אבינו את בוראו
* וְרָאָה מַה שֶּׁרָאָה מִן הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי בְּטַעַם, לֹא בְּהֶקֵּשׁ. הרמב"ם האריך לתאר כיצד הכיר אברהם את בוראו, ובדבריו מצאנו שלפחות חלק מתהליך הכרת הבורא כן היה מתוך חשיבה והיקש: "התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו... ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו, וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם, ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה, ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם... ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד" [הלכות עבודה זרה א, ג].

שאלות לדיון
"טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה' ", כיצד "טועמים"?
מי שלא מצליח לראות בחייו איך הקב"ה משגיח עליו. מה עליו לעשות?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il