יש ויכוח נצחי בין הפילוסופים והקרימינולוגים בשאלה מי אשם יותר, בוס המאפיה שהזמין את הרצח, או המתנקש עצמו שירה בראש הכנופיה היריבה. אין ספק אמנם ששניהם אשמים מבחינה מוסרית, השאלה מי נושא באחריות המשפטית לפשע, כשאין חוק שמסדיר זאת, היא נושא מעניין לדיון.
ביהדות ישנו כלל שאומר "אין שליח לדבר עבירה". זאת אומרת שהמתנקש שלחץ על ההדק או הטמין את חומר הנפץ אשם יותר בתרחיש של הזמנת רצח. במילות התלמוד, "דברי הרב ודברי התלמיד – דברי מי שומעים?" אם אדם אומר משהו שמנוגד לדברי הקב"ה, ברור שאסור לשמוע לדבריו.
כך בפרשת השבוע, על אף שבלק חורש הרע שוכר את בלעם למזימה שטנית, לקלל את העם היהודי, בלעם הוא זה שמסכים ומתכוון לבצע את הקללה. הוא ולא בלק נחשב לנבל הגדול באירוע הזה. יש בתלמוד ובספרות הרבנים דיון גדול בשאלה אם הלכות שליח בכלל וההלכה הזאת בפרט תקפות גם מחוץ לחברה היהודית.
אם אין שליחות מחוץ לחברה היהודית, נראה שבנסיבות כאלה, באופן כללי נושאים באחריות גם המזמין וגם המבצע, השליח. מכל מקום, ברור שזה מעשה פסול במהותו לשכור שליח שיבצע פשע או חטא (היום זה כבר לא אותו הדבר), בין אם בחברה היהודית או בחברה הכללית, ולא משנה מה אומר החוק היבש.
מזמין הפשע נחשב בחברה של היום אשם לא פחות מהפושע שביצע את הפשע בפועל. אוסמה בן לאדן אשם במקרי הרצח במגדלי התאומים לא פחות מהמחבלים המתאבדים שהטיסו את המטוסים לתוך הבניינים. בלק אחראי לקללות של בלעם. הקב"ה בדרכו עושה צדק עם כל השותפים לחטא באופן ובזמן המתאימים לו.
בלק ישא בעונש על שנאתו הבלתי מוצדקת כלפי עם ישראל כמו בלעם. חכמי התלמוד אפילו הרחיבו את האחריות על מעשים אסורים והחילו אותה גם על מי שלא מדבר ולא מתנגד למעשי רעש ואכזריות, ואילו עמיתיו זוכים, כמובן, לגינוי ולבסוף גם לעונש - מכאן מגוון החוקים והתקנות שיש בעולמנו בעניין קשירת קשר לביצוע פשע ורשלנות פלילית.
מבצע הפשע לעתים קרובות מנסה להסתתר מאחורי הטענה שהוא רק ציית לפקודות. היהדות לא מכירה בתירוץ הזה, ובכל זאת, גם האיש שנותן את הפקודות נחשב לאשם בפשע. בלק ובלעם הם מבשריהם של היטלר ומנגלה, סטלין והנקוו"ד. כולם מורשעים, לא רק בשמים אלא גם על ידי בני תמותה בעולם הזה.