(ו: שליש תחתון – ז: שליש תחתון)

חלק א - ר"י-רב - הבודק צריך גם לבטל

א. למה צריך לבטל?

תזכורת –

מדאורייתא מספיק לבטל בלב,

אל חז"ל תיקנו שגם יבדוק וישרוף, כי:

ר"ן – אולי לא ביטל בלב שלם

תוס' – שמא ימצא לחמניה ויאכל ואז הביטול בטל + עובר על בל יראה וימצא

כעת, כיון שכבר בודק, למה צריך גם ביטול?

ברור בראשונים שאם בדק ולא מצא חמץ שהיה בביתו, כל עוד אינו יודע עליו – אינו עובר (אנוס או שכלל לא נאסר כשאינו ידוע), אז למה גם לבטל?

1. 1.משום פירורים

דחייה – פירורים אינם חשובים.

ואפילו ששומר על ביתו, והפירורים נשמרים ממילא, אינו נותן להם חשיבות,
כמו במי שנשארו לו רק סופי תאנים ומשמר שדהו לא מפניהם אלא מפני הענבים – סופי התאנים עדיין הפקר.

1. 2.רבא – שמא ימצא גלוסקא ודעתו עליה,

כל זמן שיתעסק בביעורה, לא יעבור, אבל -

אינו יכול לבטלה, שהרי כבר אינו שלו,
ואמנם יכול לשורפה, אבל חוששים שיחוס עליה מלשורפה (אלא ירצה למשל לתת לגוי וכד'), ובינתיים עובר על בר יראה.

 

ב. מתי צריך לבטל?

בדברי רב משמע שמבטל מיד בלילה אחרי הבדיקה (הרא"ש – ראוי לבטל שוב ביום).

שאלה - שיבטל ב:

1. 1.בשעות הבוקר (תחילת רביעית, חמישית)

תשובה – חוששים שישכח (לכן רוצים להצמיד לפעולה שממילא עושה – בדיקת חמץ).

1. 2.בתחילת השעה השישית (צמוד לשריפה)

תשובה - כבר אינו שלו (מדרבנן),
a. ראיה – המקדש בחיטין שהן חמץ אינו קידושין, כבר מתחילת השעה השישית (ואפילו שהחיטים קשים ורק ספק חמץ ואסורים רק מדרבנן, כלומר שיש כאן תרי דרבנן).

 

b. קושיא - היה יושב בבית המדרש ביו"ט ונזכר שיש לו חמץ – מבטלו.
מכאן שמבטלים חמץ גם ביו"ט.

תשובה - מדובר שמבטלו לפני שמחמיץ.

 

(ז. מעל האמצע)

חלק ב - פת שעיפשה, רוב, בתרא

יש לו תיבה חדשה יחסית שבה שם לחמים, ולקראת פסח התחיל לשים מצות.

רב - מצא שם לחם, ובגלל עיפושו לא יודע אם הוא חמץ או מצה, אם הרוב מצה – מצה.

1. 1.הבנה ראשונה – רוב השימוש בתיבה היה מצה.

קשה - למה צריך רוב, הרי קמא קמא אזיל ונלך לפי הבתרא (אחרון) שהיה מצה?

תשובה - לא הולכים לפי הבתרא כי העיפוש מראה שזה ישן.

אם זה ישן, למה הרוב מועיל?

1. 2.רבא – הכוונה שרבו ימי מצה, שאז כבר יכלה להתעפש, והולכים לפי הבתרא,

והחידוש – אפילו שעיפושה מרובה, ולכאורה זה ישן,
בכל זאת מתירים כי מניחים שכיון שהניח מצות מעליה, היא התעפשה במהירות.

 

[חזקת בתרא

a. מקור – (שקלים ז,ב) כפי שמעות שנמצאו בשווקי ירושלים ברגל הם מע"ש, כיון שמעות החול כבר אינם כי מנקים את שווקי ירושלים מדי יום.

b. קושיא – רי"ס ב"י - תיבה שהשתמשו בה למעות חולין ומע"ש, הולכים לפי הרוב, ולא כתוב שהולכים לפי האחרון (מסתמא פינה את המעות שהיו בה לפני כן)?

תשובות:

1. 1.ר"נ בי"צ – לא יודע מה היה אחרון.
2. 2.רב זביד – השתמש ביחד בשתי ערימות.
3. 3.רב פפא – המטבע הייתה בגומא בתיבה, ואולי לא פינה אותה.

 

(ז. 3-)

חלק ג - רב יהודה - הבודק צריך שיברך

א. מה מברך?

מברך על הביעור לפני הבדיקה, וכן צריך נוסח שמשמעו לעתיד.

לבער – כן.

על ביעור חמץ – מח' בדעת רבא –

            רב פפא – כן (וכן להלכה).

            רב פפי – לא (תוס' – אא"כ אין ברירה)

                        קושיות לרב פפי (לזכור שכל הדיונים אינם להלכה):

1. 1."וציוונו על המילה" -
   תשובה – כי המוהל אינו מצווה, לכן מברך לשון כללית,
   ואכן האב יברך "למול".
2. 2."וציוונו על השחיטה" –

תשובה – כנ"ל – אין מצווה לשחוט, אלא צריך לאכול שחוט.
ואכן בפסח וקודשים יברך "לשחוט".

1. 3."על נטילת לולב" –

תשובה – יוצא בו מיד כשנוטלו כדי לצאת בו.

(ובכ"ז יכול לברך אפילו שכבר יצא, כיון שעדיין מתעסק בה (תוס'),
(ואכן עדיף למשל להחזיק האתרוג הפוך כדי שלא יצא עד שיברך, אך גם אז יברך כמו כולם "על").

ב. מניין שמברך לפני?

שמואל – כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן.

1. A."עובר" = לפני
2. 1."וירץ אחימעץ דרך הכיכר ויעבר את הכושי"
3. 2."והוא עבר לפניהם"
4. 3."ויעבר מלכם לפניהם"
5. B.חוץ מטבילה

(עזרא תיקן שבעל קרי לא ילמד יתפלל ויברך, ואגב זה גם שאר הטמאים מברכים אחרי.
יש ראשונים שאומרים שזה דווקא בטבילת גר).

בתחילה אמרו גם חוץ משופר, אך דחו.

שיעור דף יומי בקיצור - באדיבות הדף היומי של אתר סיני