האיסור

מניין שמותר בהנאה

תשובה – שם יש מקור להיתר ההנאה

הערות

גיד הנשה

מותר לשלוח ירך לגוי עם הגיד.

כלול בהיתר הנבלה

רק לר"י "יש בגידים בנותן טעם", אך לר"ש אכן יש איסור הנאה בגיד הנשה.

דם

היו מוכרים את הדם מהמקדש לשימוש לזיבול.

היקש ממים לדם – "רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר.לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם"

1. הרי יש גם דם אסור? (דם נסכים). תשובה – זה לא דם שנשפך אלא מתנסך.

2. מה חזקיה יעשה עם ההיקש? שדם מכשיר לטומאה רק בדם הנשפך (ולא דם שמתקבל בכלי במקדש).

אבר מן החי

אסור להושיט אבר מן החי לגוי, משמע שלכלב מותר.

היקש מדם לאבר מן החי – "רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר.לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם"

וחזקיה – היקש מאבר מן החי לדם – שיש כרת על אכילת דם הקזה שהנפש יוצאה בו (ולא רק דם שחיטה).

האיסור

המקור שאסור בהנאה

תשובה – המקור נצרך כי:

הערות

שור הנסקל

"ובעל השור נקי"

נצרך לאיסור ההנאה בעור.

ומי שלומר מ"נקי" דין אחר (שאין חצי כופר ודמי וולדות בשור תם), לומד את העור מ"את" (כשיטת ר"ע, בניגוד לשמעון העמסוני).

ערלה

מהכפילות - "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל"

נצרך, שלא נלמד מ"לכם" שיש היתר הנאה.

ומה באמת לומדים מ"לכם"?

לגבי אילנות של רבים:
ת"ק – יש,
ר"י – אין.