בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

איך להתעשר בזכות המעשר

מי שמפריש מעשר כספים, התעשרותו היא בגדר מצווה * ההתעשרות בזכות המעשר באה בדרך טבעית של חריצות בעבודה והתנהלות כלכלית נכונה * התורה מדריכה להשתמש בחלק מהמשכורת, תוך הקפדה להשאיר חלק ממנה לחיסכון שמניב פירות * הניסיון מוכיח שמי שאינם מתעשרים אינם מקפידים לעשר כהלכה * הוצאות לתלמוד תורה של הבנים אינן נחשבות מעשר כספים * עלויות החינוך: להתחיל את הדיון בקביעה ששכר הלימוד בישיבה תיכונית לא יעלה על 4,000 שקלים בשנה

undefined

הרב אליעזר מלמד

אלו תשע"ג
5 דק' קריאה
עשר תעשר - בשביל שתתעשר
בפרשת השבוע נלמד על המצווה לתת מעשר כספים, שנאמר: "עשׂר תעשׂר" (דברים יד, כב). דרשו חכמים: "עשר תעשר - בשביל שתתעשר" (תענית ט, א). ולכאורה יש לשאול, הלא צריך לקיים מצוות לשם ‏שמיים ולא כדי לקבל פרס, ואיך אמרו חכמים "עשר בשביל שתתעשר"?
אלא ‏שהתעשרותו של מי שנותן מעשר מכל רווחיו, היא עצמה מצווה. וכמה צדדים לכך: ראשית, מפני שמכל ‏רווח שיש לו - ימשיך לתת מעשר. שנית, על ידי שנותנים את המעשר ללומדי תורה ולצדקה זוכים להשתמש בשאר הכסף בצורה נאותה, באופן שיועיל לבניית המשפחה, להעצמת הזוגיות, לחינוך הילדים, ליצירת תנאים טובים לעיסוק בתורה ומצוות ולתיקון החברה. שלישית, יש קידוש השם בכך שיהודי שמקיים את התורה זוכה לברכה גלויה.

מותר לנסות את ה' בזה
עוד אמרו חכמים (תענית ט, א) שמותר לנסות בזה את ה', שיפריש אדם ‏מעשר ויראה בעיניו שיזכה להתעשר. ואף שנאמר "לא תנסו את ה' אלוקיכם" (דברים ו, טז), זו ‏המצווה היחידה שמותר לנסות בה את ה', שנאמר: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת אמר ה' צב-אות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די" (מלאכי ג, י) (עיין פניני הלכה ליקוטים ב' ו, ח).

הברכה בדרך הטבע
אמנם ברכה זו באה בדרך הטבע. מפני שהבחירה החופשית היא יסוד חיי האדם בעולם, ואם היו בעלי מצוות זוכים לנסים גלויים, הייתה מתבטלת הבחירה החופשית. לכן הברכה האלוקית מתגלה בעולם בדרך הטבע, שהאדם משקיע את מלוא כישרונותיו ומרצו בעבודתו וה' שולח לו ברכה במעשה ידיו, וכמו שנאמר "למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידיך אשר תעשה" (דברים יד, כט).
אבל מי שיתרשל בעבודתו, למרות שיפריש מעשר כספים לא יזכה לשום עשירות. ולפי המאמץ בעבודה כך הברכה: מי שיעבוד כדרך שאר האנשים, לא בעצלנות ולא בחריצות יתרה, יזכה לברכה בינונית בעבודתו הבינונית. ומי שיעבוד בחריצות יתרה וישקיע מחשבה רבה בקידום עסקיו - יזכה על ידי מעשר הכספים לברכה רבה.

להוציא תמיד פחות ממה שמרוויחים
ויש אנשים שמחבלים בברכה המגיעה אליהם, על ידי שהם מבזבזים את ממונם על דברי מותרות ואינם דואגים להשאיר אחוז ניכר מכספם והכנסותיהם לחיסכון.
גם הדרכה חשובה זו למדנו בפרשת השבוע, שנאמר "כי ירחיב ה' אלוקיך את גבולך כאשר דיבר לך ואמרת אוכלה בשר... וזבחת מבקרך ומצאנך" (דברים יב, כ-כא). למדו חכמים "מבקרך - ולא כל בקרך, מצאנך - ולא כל צאנך" (חולין פד, א). אם נעביר הדרכה זו לימינו, הרי שהתורה מלמדת אותנו להשתמש בחלק מהמשכורת, תוך הקפדה להשאיר חלק ממנה לחיסכון שמניב פירות.
יש להניח שמי שמבזבזים את כל רווחיהם על מותרות וצורכי השעה, גם אם יפרישו מעשר כספים לא יזכו לברכת עשירות. ואל להם לבוא בתלונות כלפי שמיים, כשם שגם מי שזורק את כספו לים אינו זכאי להתלונן אחר כך שחסר לו כסף. אמנם גם נזק לא יארע להם מכך שיפרישו מעשר, וכפי שמובא בשולחן ערוך "לעולם אין אדם נעשה עני מן הצדקה, ולא דבר רע ולא היזק מתגלגל על ידה" (יו"ד רמז, ב).

המפרישים שלא כהלכה
בפועל לפי היכרותי, רוב רובם של מי שהפרישו מעשר כספים דיווחו לי שנתקיימו בהם דברי התורה והם זוכים לברכת העשירות. אמנם היו מקרים שפנו אליי אנשים שהשתדלו להפריש מעשר וגם לא נהגו רשלנות בעבודתם, ואף על פי כן לא זכו לברכה, ועול הפרנסה העיק מאוד על צווארם, ובאו להתייעץ כיצד לנהוג.
בכל המקרים הללו התברר לי שהם לא הפרישו מעשר כהלכה, אלא נתנו אותו למטרות שאינן נחשבות צדקה, כגון לקרובי משפחה שבעצם לא היו כל כך נזקקים, או לעמותות מפוקפקות, או לישיבות שמחנכות את תלמידיהן שלא כראוי (לפי השקפת עולמם). וכאשר אדם נותן צדקה למטרות שאינן ראויות - אין לו על כך שכר, ולפעמים אף יש בזה צד של עוון, שהוא מסייע בידי עוברי עבירה להמשיך לרמות את הציבור (עיין ב"ק טז, ב).
בנוסף לכך, בדרך כלל אותם אנשים שלא נתנו את המעשר למטרות נכונות, גם נהגו לבזבז את כספם ברשלנות מחפירה. וכמדומה שהדברים תלויים זה בזה: הואיל ולא נתנו צדקה כהלכה גם לא זכו להוציא את כספם כראוי, ונמצאו מפסידים מכאן ומכאן.

אין לשלם לתלמוד תורה ממעשר כספים
כאן אני מגיע לבעיה כאובה: רבים טועים וסוברים שאפשר לשלם ממעשר כספים על תלמוד תורה של בניהם. ולא היא. אסור לאדם לשלם על דברי מצווה שלו מכספי מעשר. לדוגמה, אסור לקנות מכספי מעשר תפילין, ציצית, ארבעה מינים לסוכות וכל כיוצא בזה. וכמו כן אסור לשלם בכספי המעשר לתלמוד תורה, שכן מצווה מהתורה על ההורים לדאוג שילדיהם ילמדו תורה ויתחנכו לשמירת המצוות ולמידות טובות. וכל זמן שעוד לא סיימו להעמידם על דרך התורה, עוד לא קיימו את המצווה. כיום החינוך מורכב יותר מבעבר, וכדי להעמיד את הילדים על דרך ישראל סבא, יש צורך לדאוג לתלמודם ולחינוכם עד גיל שמונה עשרה, ולבנים עד גיל עשרים לערך.
לפיכך, התשלומים שההורים משלמים עבור ילדיהם בכל אותן שנים אינם יכולים להיחשב כמעשר כספים. ואמנם כתב בשולחן ערוך הרב (הל' ת"ת א, ז) שאם ההורים שלחו את ילדם ללמוד תורה בעיר אחרת, אזי את התשלום עבור הלימוד אסור להחשיב ממעשר כספים, אבל את התשלום עבור המזון אפשר להחשיב. אולם דבריו נאמרו לגבי נערים שכבר היו רגילים לשאת בעול הפרנסה, וממילא אחזקתם מעבר למקובל הייתה יכולה להיחשב כמעשר כספים. אבל כיום שדרך העולם להחזיק את הילדים עד גיל שמונה עשרה, ואף החוק מחייב זאת, אי אפשר להחשיב זאת ככספי מעשר.
אמנם לגבי השלב שלאחר גיל שמונה עשרה, בשעת הצורך אפשר להחשיב את החלק השייך לאחזקתו בפנימייה כמעשר כספים. וגם על זה יש לדון מכמה צדדים (כמו למשל, שהמדינה משלמת חלק מהעלויות, ואזי יוצא שההורים משלמים רק על הלימוד).

אין לשלם על הידור בחינוך ממעשר
שאלה:יכולתי לשלוח את הילד לבית ספר רגיל ולשלם עליו סכום נמוך יחסית, ומדוע שלא אחשיב את מה שאני מוסיף עבור התלמוד תורה כמעשר כספים?
תשובה:כשם שמי שיכול לקנות תפילין פשוטות באלף שקלים ובוחר לקנות מהודרות באלפיים אינו יכול לשלם את התוספת ממעשר כספים, כך בכל המצוות ובכללן תלמוד תורה אין לשלם את תוספות ההידור מכספי מעשר. מפני שכספי המעשר נועדו לצורכי צדקה ותלמוד תורה של תלמידי חכמים שלומדים על מנת ללמד. וכפי שבעבר החזיקו בכספי המעשרות את הכוהנים והלוויים שהיו מרביצים תורה בישראל.

ובחנוני נא בזאת
לאחר כל זאת, יש רבנים שמורים היתר לשלם לתלמוד תורה מכספי מעשר. אבל נראה בעליל שאין ברכת המעשר מתקיימת באלה שמשלמים ממעשר כספים עבור ילדיהם. והרי על המעשר נאמר "ובחנוני נא בזאת", ואם הבחינה מורה שאין בזה ברכה, הרי שלא זה הייעוד הנכון של מעשר כספים.
אמנם אדם עני פטור ממצוות המעשר, אבל מי שמשתכר באופן סביר, ואפילו קצת פחות מהממוצע, אינו יכול לטעון שהוא עני, והוא חייב במעשר, ואסור לו לשלם על חינוך ילדיו מכספי מעשר.
ומי יודע, אולי אם היו מקפידים על מצוות המעשר ולא משתמשים בכספי המעשר לצורכי חינוך, היו דואגים לשפר את איכות בתי הספר עבור הציבור הרחב, שעלותם נמוכה הרבה יותר. והייתה בכך תועלת כפולה, שכן לכתחילה ראוי שכל ילדי האזור החפצים בחינוך דתי ילמדו יחד, שאינם דומים "מרובים העושים את התורה למעוטים ‏העושים את התורה" (ספרא בחוקתי א, ב).
אמנם כאשר לא ניתן להרים את בית הספר המקומי לרמה הנדרשת, ולא ניתן להעניק במסגרתו חינוך תורני מתאים, אזי בלית ברירה למען עתיד הילדים יש לשולחם לתלמוד תורה. ואם אין להורים אפשרות לשלם לתלמוד תורה ולהפריש מעשר כספים, אזי דין ההורים כדין עניים שפטורים ממעשר. עם זאת, מכיוון שבפועל אינם נותנים מעשר, גם לא יזכו לברכת העשירות. ולכן אם אפשר עדיף להם לעבור למקום שבו ניתן להעניק חינוך טוב במסגרת בית הספר המקומי, וכך יוכלו לקיים את מצוות המעשר.

להפחית את עלות החינוך
אי אפשר שלא להביע כאן קריאה דחופה להפחתת עלויות החינוך. במקום לקחת את המצב הנתון ולבחון היכן ניתן לקצץ, צריך להתחיל את הדיון בקביעה עקרונית שתשלום ההורים עבור שנת לימודים לבנים בישיבה תיכונית לא יעלה על 4,000 שקלים לשנה, ועבור בנות באולפנה לא יעלה על 2,000 שקלים לשנה. אחר כך ידונו המנהלים כיצד להסתדר בתקציב הנתון. רק באופן זה נוכל למלא את חובתנו כלפי כלל ישראל, ולא רק כלפי העשירים וכלפי אלו שכבר מבינים את ההכרח שבחינוך תורני.
לא נותר כאן מקום להסביר כיצד הדבר אפשרי. רק אציין שבהר ברכה עומדים בעז"ה להקים בעוד שנתיים אולפנה, והמנהל המיועד, הרב שלומי בדש שליט"א, שהוא בעל ניסיון רב בניהול בית ספר, כבר הודיע שתשלומי ההורים יהיו לכל היותר אלפיים שקלים לשנה, וזאת בלי פגיעה ברמה התורנית והלימודית.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il